ליקוטי חבר בן חיים ב קסד

תקפ"ז באו"ח לתרץ משום דבהדי' כ' ביום אפי' בשבת ויק' ג"כ מאזמל וצריך לתרץ כמ"ש

וצריך לבאר דלכאו' אמילה עצמה הוא דנכרתו י"ג בריתות אבל לא אמילה בזמנה אמנם הש"ס נקט זה פ' ר"א דמילה אהא גופא דלמא שאני מילה דנכרתו עלי' י"ג בריתות מ' דאמילה בזמנה ג"כ נכרתו

וכ' עוד וגם אינו מל אלא בקי ויל"ד הרי גם בהזאה גזרו שמא יעבירנו והתם ל"ש בקיאות א"ו בקי ל"ד ונ' דבאמת מה"ט כ' תוס' וגם ולא כ' ועוד כלומר כי השני תי' אלו הנה על הראשון ק' להו דכלפי זה הוה שופר להעלות זכרון ישראל לאביהם שבשמי' וגזרו ועל השני ק' לפ' מהזאה ומעתה הקו' מהזאה ניתר' בתי' ראשון ומשופר דשייך בי' בקי בתי' שני יתורץ

אמנם לולא ד' תוס' י"ל דבמילה אם אחר מל הרי אין המצוה מוטלת עליו ושוב אינו בהול לצאת ידי חובה כל' רש"י אלא אם האב מל וא"כ לא הי' להם לחכמים כ"א לגזור שהאב לא ימול וכזה לא רצו מאחר שמחזי כמלתא דתמיהא מי שהמצוה שלו לא ימול ואחר ימול מה"ט שוב לא גזרו

וכ' תוס' אך ק' נ' דאף דבר"ה הי' מקום יותר להק' ק' זאת הניחוה הכא משום דיש סברא להיפוך דבמצוה דאוריי' שייך בהול וגזרו משא"כ בדרבנן לא בהיל כ"כ אמנם הרי גם מגילה דרבנן וגזרו ולהכי הק' כאן דוקא: וכוונת קו' נ' מד' הטור סוף ה' יוה"כ דתרתי ק' להו אבל ל' התוס' הכי מ' דטפי איכא למיגזר בתקיעה דדומה למלאכה ויסברו כי מותר לעשות מלאכה ביוה"כ קודם הבדלה וי יעבירוהו ד"א ברה"ר ומ' להו דבמקום מצוה דרבנן גזרי' גם גזירה דרבנן דלא כרבי' שמואל וע"ז כ' תחלה דטפי ודאי ליכא למיחש דהכל יודעים דחכמה ואינה מלאכה וגם לעיקר חששא ליכא למיחש מאחר דאין תוקעים כ"א תקיעה הכל יודעים שאינו אלא לזכר יובל וא"צ להיות כתקנה וא"צ בקיאות משא"כ בר"ה דתוקעים שלשים קולות ויודעים שהוא דאוריי' וצריכה בקיאות איכא למיחש טפי

והנה לכאו' י"ל בד' רבינו שמואל נחלקו במתני' דר"ה ת"ק ואמרו לו דלכאורה א"נ ב"ד דאקראי הוא מ"מ ב"ד זריזין וצ"ל דלמא לשנה הבאה לא יהי' שם ב"ד ומ"מ יתקעו וא"כ הו"ל גזירה לגזירה תקיעה משום שמא יעבירנו והשתא משום לשנה הבאה ות"ק כרבי' שמואל והכי קיי"ל דלא גזרי' ולא כאמרו לו

אמנם י"ל דבדר"ה פליגי ת"ק בעיא בפני ב"ד דווקא וא"כ אם לשנה הבאה לא יהא ב"ד הרי גם היום לא תקעו כ"א בפני ב"ד משא"כ אמרו לו ל"ל דר"ה ואפי' שלא בפני ב"ד תוקעי' במקום ב"ד ושפיר גזרו משו' לשנה הבאה וא"כ ת"ק ל"ל דרבי' שמואל וא"ש דר"ה אסיפא קאי למלתי' ואשמועי' דת"ק הביא ראי' מהא דועוד זאת היתה ירושלים יתירה כלומר הרי דאיכ' עוד חדא והיינו דאין תוקעי' ביבנה כ"א בפני ב"ד ואפי' של אקראי נמי: והא דאמרו בני בתירה נידון י"ל דהנה ערבה בז' דחיא שבת מתרי טעמי חדא לפרסמה שהיא מה"ת וזה ל"ש בשופר ועוד בשלוחי ב"ד מייתי לה וזה גם בשופר אם אין תוקעים אלא בפני ב"ד וע"ז הי' רוצה לידון עיקר טעמא דערבה מאי הוה ואמנם ר"י ב"ז ס"ל דעיקר טעמא דערבה משום שלוחי ב"ד ולהכי קאמר נתקע: א"נ ס"ל גם שופר צריך פרסום דא"ל יום תרועה והקרבתם כ' ובגבולין אינו מה"ת כמ"ש לעיל באמת בשם הירושלמי אמנם הא דלא רצה רי"בז לידון ואמר נתקע ואח"כ נידון אפשר שבאו עדים לעת ערב והי' מתירא בעוד שנידונין יעבור זמן תקיעה

פ' לולב וערבה

יל"ד בד' רש"י במתני' מ"ט לא מפ' ושאר כל הימים כלומר של חג שחלו בשבת לולב ששה דאלו לפירש"י דקאי איו"ט ראשון הו"ל לתנא למתני בשאר כל הימים בב' וצ"ע

טלטול בעלמא הוא יל"ד מ"ט לא פריך הש"ס תחלה מ"ש יום ראשון משאר ימים ולא עוד אלא דבתר דמשני רבה שמא יעבירנו פריך א"ה יום ראשון נמי מ' דבל"ז ניחא ונ' דמדק' לי' למק' מ"ש יום ראשון דייק לי' דטעמא משום טלטול ובהא יש לחלק בין יום ראשון דמצותו כל היום כדאמרי' נכנס להתפלל לולבו בידו לבקר החולה לולבו בידו וכזה ל"ש מוקצה כיון דכל שעה שתקן מקיים מ"ע ולקחתם אמנם בשאר ימים דאין מצותו אלא במקדש וודאי שייך בי' איסור טלטול וכמ"ש תוס' ולהכי לא פריך כ"א טלטול בעלמא הוא ולדחי שבת

ד"א י"ל דהנה בס"ד אכתי לא פשיטא לן דראשון בגבולין מדאוריי' וא"כ ע"כ ראשון ג"כ במקדש מיירי ושמחתם שבעת ימים לאו אלולב קאי אלא דרבנן תקנו בלולב ומ"מ שפיר יש חילוק בין ראשון לשאר ימים אלא דנהי דלאו בפי' מה"ת מ"מ כיון דלא הוה כ"א טלטול בעלמא ועכשו רבנן תקנו ושמחתם בלולב מה באו חכמים לגזור

אלא שרש"י לא פי' כן כ"א דקו' הש"ס הי' מפני שהוא מה"ת ובכל זאת יש ליישב עד"ז ד' רש"י דלקמן בסוף שמעתין מק' רש"י וא"ת וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת וכו' ואמאי לא הק' רש"י כן בריש סוגין אדרבה א"ו דבריש סוגיין עדן י"ל דז' במקדש דרבנן וכמ"ש משא"כ עכשו דאמרי' ליתא מה"ת בגבולין אבל במקדש איתא מה"ת שפיר מק' רש"י ואף דרש"י בריש סוגיין לא פי' כן היינו משום דבאמת אית לן תי' הש"ס ביבמות שהביא רש"י אבל להק' לא נוכל בס"ד וכמ"ש

גזירה שמא ילך וכו' כ"כ לעיל דלכאו' במקדש מה צריך רבה לזה הלא בלא"ה יש לחוש שישאנו למקדש ולע"ע נ' דלא רצה רבה לתרץ דכל הגזירה הי' משום שישאנו למקדש דא"כ קודם שבאו לידי סכנה למה לא תקינו רבנן בביתו דיום ראשון גם בגבולין דאוריי' א"ו דגם בביתו עדן יש לחוש לשמא ילך אצל בקי נמצא רבה מתרץ חדא מגו תרתי ובהא מתיישבא לן כדמק' הש"ס לקמן תינח לאחר תקנה קודם תקנה מא"ל למה לא מק' ממתני' דלולב הגזול שהיו מוליכין לולבי' לביהכ"נ אלא דהש"ס בא לבאר ד' רבה דמשו"ה לא קאמר שמא ישאנו לביהמ"ק משום דק' לי' למה לא תקינו מקמי דאתי לידי סכנה בביתו

ועד"ז יתבאר לן קו' הש"ס לקמן ערבה בז' מ"ט דחיא שבת וע' רש"י וק' בשלמא בלולב ילך ללמוד לנענע משא"כ בערבה מה טיבו אצל בקי אלא משום דהתם במקדש בלא"ה שייך שמא יעבירנו וע' לפנינו. אלא אכתי ק' הרי מתני' בשאר ימים והיאך שייך ילך אצל בקי הרי כבר הלך ביום ראשון ובשלמא לענין נענוע דאינו מנענע כ"א בהלל י"ל דביו"ט ראשון לא הי' לו לולב כ"א לברך במתנה ע"מ להחזיר אבל לא בשעת ההלל לנענע ובשאר ימים נזדמן לו אבל רש"י פי' לענין ברכה וא"כ צריך לדחוק דלמא לא הי' לו כלל לולב ביום א' ואטו משום מלתא דלא שכיחא גזרו רבנן ונ' דלד' רש"י הלולב במקדש נחלק לב' מצות ביום ראשון