ליקוטי חבר בן חיים ב קסג

הדרך לפושטה כאגרת וא"כ וודאי נטלה לילך אצל בקי לזאת השמיט רש"י תי' זה

ואמנם בתוס' מגילה שם כ' תחלה התי' שכ' בסוכה ור"ה דברה"י יש היכר ואח"כ כ' תי' רש"י בנמלך ולא השיגו ע"ד רש"י מאומה נ' כוונתם לבתר דאתיי' להכי דברה"י איכא היכירא שפיר פירש"י דברה"י אם עומד לפוש שוב לא יוציא הואיל ואית לי' היכירא אמנם כ"ז שלא עמד לפוש לא מועיל לי' היכירא כיון שהוא בהול משא"כ ברה"ר אף שיעמוד לפוש מ"מ לית לי' היכירא ויבא להעביר ד"א ברה"ר

והנה בסוכה כ' רש"י שהי' מונח בגינה וקרקיף ובמגילה כ' אפי' לן בשדה כוונת רש"י בשלמא לולב י"ל במקום שחתכו הניחו שם אבל מגילה אין דרך להניחה בשדה וכי משום כי האי דלא שכיחא גזרו רבנן לזה כ' רש"י דיוכל להיות שלן בשדה ומגילה עמו

והנה כ' רש"י במגילה שם על הכל חייבין ומתוך שמחויב בדבר וכו' נ' דבא לפ' למה נקט רבה הא דהכל חייבין בשלמא בשופר אתא לאשמועי' כמ"ש לעיל דמצוה בו יותר מבשלוחו משא"כ במגילה כ"כ לעיל דאדרבה מצוה ברבים יותר מביחיד לזה רמז רש"י דרבה בא ליישב דלעיל קאמר ריב"ל דפורים שחל בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום דסד"א לגזור משום דרבה פי' דמי שאינו יודע לדרוש ולשאול לפחות יקרא המגלה ויבא לדרבה וק' למה באמת לא גזרו לזה אמר רבה הכל חייבים ופירש"י דכוונת רבה דדוקא כשהוא מחויב בדבר יש לחוש משא"כ עכשו שפטור מלקרות א"נ קא קרי מ"מ אין לגזור שמא יעבירנו

והנה הרי"ף במגילה הביא שם סוגי' דלולב וערבה דבמקום ספיקא גזרו רבנן מספיקא לא דחינן שבתא וכ' ה"ט דשופר ה"ט דמגילה והרז"ה השיג עליו והרמב"ן והר"ן יישבו דבריו ומ"מ לא יישבו מה דחקו להרי"ף לבאר כזה כיון שהביא לדרבה דיו ולזה נ' דהרי"ף בא ליישב שלא יק' עליו מ"ט הביא במגילה טעמא דרבה הרי רב יוסף נקט טעמא אחרינא ותניא כוותי' וזה בא הרי"ף לבאר דלכאו' מ"ט נחלק ר"י על רבה במגילה כיון דע"כ בשופר ולולב מודה לי' ותי' תוס' ק' לכאו' ולזה ס"ל להרי"ף דק' לי' לר"י כיון דבודאי לא גזרו רבנן מ"ש דבלולב מעיקרא הי' מוליכין לביהכ"נ ובמגילה תנן חדא מתני' דחל להיות בשבת אינה נקראת והך מתני' ע"כ מעיקרא מתניי' דבי"א ובי"ב ג"כ מעיקרא תנן ואמאי במגילה מעיקרא לא הי' קורין וכ"ת הא דאוריי' הא דרבנן ל"מ לר"י לחלק והטעם דלכאורה מ"ש ס' מודאי דלא גזרו בי' א"ו הטעם דקיי"ל כר' יוסי דבטעה בדבר מצוה פטור וא"כ א"נ יטעה ויעביר ה"ל טעה בדבר מצוה וליכא חיוב חטאת וכ"ז בודאי וכ"ת הרי גם ר' יוסי לא פטר כשהוציאו כדרכו משום דמדאוריי' נפק בי' היינו אי ס"ל מצות אצ"כ אבל הרי"ף לטעמי' דס"ל מצ"כ וא"כ להל' שפיר ה"ט אמנם בספיקא אם הוא מחויב כלל ל"ש טעה בדבר מצוה דאטו אם יטעה בשאר ימות השנה יהא פטור אתמהה ואמנם בודאי ס"ל לר"י אין חילוק בין מצוה דאוריי' לדרבנן כיון שעכ"פ טעה בזמן חיובו בדבר מצוה ורבה אפשר דס"ל לחלק בזה והש"ס מייתי שפיר סייעתא לר"י אבל כ"ז כ"ז שהיו גם בקיאים בקביעא דירחא והי' ודאי משא"כ לאינם בקיאי' כמו בזמן הזה גם ר"י מודה דסגי בשמא יעבירנו ובריי' אמתני' דתנן מקודם מתניי' וזה כוונת הרי"ף שכ' וה"ט דמגילה כלומר בזמה"ז ואמנם מ"ש ג"כ ה"ט דשופר נ' דבא לאתוי ראי' לשטתו דס"ל דלא בעי' ב"ד סמוכין כמו שהביאו הפוסקים והטעם דכיון דקיי"ל כר"ה דבעי' בפני ב"ד דוקא שוב לא שייך שמא יעבירנו וע"ז הביא כיון דחזי' דבספיקא גזרו והיינו טעמא דמעיקרא לא הותר אלא במקדש וס"ל דגם ירושלים בכלל מקדש וכד' הרמב"ם ואמאי אח"כ התירו בכל ב"ד הרי איכא ספיקא כ"מ שלא קדשו החדש ול"מ לי' לפ' כהרמב"ם דבאמת בעי' קדשו החדש א"ו משום דבפני ב"ד ל"ש שמא יעבירנו וא"כ מה לי ב"ד סמוכין או לא ולחלק כמ"ש תוס' דשופר להעלות זכרון ל"מ להרי"ף

עד"ז צ"ל לד' הרמב"ם דמפ' במתני' דר"ה דמקדש ל"ד וא"כ היכן מצינו בגזירה דשמא יעבירנו אין שבות במקדש אדרבא הרי לולב וערבה ששה ושבעה אלא דתוס' לטעמיי' דמפ' ונבאר אי"ה לפנינו דברי' אמנם להרמב"ם צ"ל דר"י פליג מטעם דס"ל דאף דמגילה דרבנן שייך לומר טעה בדבר מצוה וא"כ כ"ז שהי' בקיאים לא הי' להם לגזור כמו בלולב וכמ"ש לד' הרי"ף וי"ל דרבה ור"י פליגי במצ"כ דרבה ס"ל מאצ"כ וא"כ מדאגבהא נפק בי' ול"ש טעה בדבר מצוה רק אם הפכו או הוציאו בכלי ואטו משום דמתרמי הכי לא גזרו שמא יעבירנו א"ו הענין דכל ודאי דאו' לא העמידו דברי' וכל ספק העמידו דברי' וודאי דרבנן לא עדיף מס' דאוריי' אמנם ר"י ס"ל כדקיי"ל דמצ"כ וא"כ ההולך ללמוד עכ"פ לא יצא והו"ל טעה בדבר מצוה וא"כ שפיר י"ל דס' ה"ט דגזרו דלמא לא הו"ל טעה בדבר מצוה כלל משא"כ וודאי דרבנן וכמ"ש

ועתה נבא לבאר ד' תוס' דפשיטא להו דאין שבות דשמא יעבירנו במקדש והיינו משופר ולטעמיי' אזלו דמפ' הכי במתני' דר"ה וק' מ"ש דילפי משופר הרי בלולב יש שבות במקדש ונ' דלכאו' באמת לד' תוס' יק' לולב אשופר מ"ש שופר דלא גזרו במקדש ולולב גזרו וצ"ל לולב לכל מסור משא"כ שופר כיון שלא תקעו כ"א במקדש הא ב"ד מתקיעים ולא אחר וכדמתרץ הש"ס גבי ערבה וה"ה מגילה

והנה כ' תוס' במגילה שם מדוע לא גזרו במילה ויל"ד למה לא הקשו קו' זו בר"ה וסוכה ונ' דמשופר ל"ק להו דדלמא בשופר ה"ט דגזרו משום דבלא"ה יש בתקיעה מעשה חכמה דאסור מדרבנן ומלולב במקום ספיקא וודאי לא דמי למילה כ"א מלולב במקדש הוא דיש להק' אמנם התם כ"כ לעיל דבמקדש אין החשש שמא ילך אצל בקי דמיירי ביום ב' וממנו ואילך אלא משום א' בגבולין נקט רבה ובמקדש משום שישכח מלהביאו בע"ש ויעבירנו בשבת וא"כ ע"כ לא דמי למילה אמנם ממגילה הוא דק' לי' דמגילה לית בה כל הנך טעמי ואפ"ה גזרו ומאחר דאמרי' ה"ט דשופר ה"ט דלולב א"כ ע"כ אין הטעם במגילה משום שהיא דרבנן וק' להו ממילה

ולא רצו לתרץ כד' הריטב"א סוכה שם דלעולם במקום וודאי לא גזרו רבנן ומילה וודאי הוה דתוס' לטעמיי' דמקדש דוקא וא"כ בירושלים אף דהוה ודאי גזרו ובאמת הריטב"א דחק שם ליישב זה ומ"מ התוס' מיאנו בזה

וכ' משום י"ג בריתות ויל"ד א"כ אמאי אמר רבא בפסחים פ' מי שהי' ערל הבאה ואזמל העמידו דברי' במקום כרת ואמאי העמידו באזמל מ"ש משמא יעבירנו צ"ל דבשמא יעבירנו יצטרכו לגזור על כל מילה בשבת ולא רצו משום שנכרתו י"ג בריתות משא"כ אזמל מלתא פ"א אתרמי והעמידו דברי' ותי' זה שכ' צ"ל גם לד' הריטב"א סוכה שם שכ' דבמילה לא גזרו משום דהיא גופא דחיא שבת וק' ג"כ אמאי באזמל גזרו וכן למ"ש הטו"ז