ליקוטי חבר בן חיים ב קסב

משא"כ בב"ד גזרו אמנם לאחר חורבן לא חששו באמת כ"א שילך לתקוע ולהכי התירו בב"ד משא"כ שילך ללמוד בר"ה לתקוע דהיא חששא רחוקה לא חששו ומשו"ה ציין רש"י אד' רבה דווקא

והנה עלינו לבאר בשלמא לד' רש"י ג' גזירות היו בתחלה רק במקדש כ"ז שישבו ב"ד במקדש ומשישבה בחנות התירו כל ירושלים ולאחר חורבן כל מקום ב"ד והטעם מתחלה התירו הודאי ואסרו הס' ואח"כ התירו הס' ואסרו אפי' בודאי שלא במקום ב"ד

אמנם להרמב"ם דמעיקרא בכל ירושלים התירו וירושלי' היתה יתירה על יבנה ומ"ט ליתר שאת זה ונ' דבאמת לא התירו במקום ב"ד אלא בפני ב"ד אף דלהרמב"ם בעי' ב"ד שקידשו החדש משום ד' הר"ן דיאמרו לשנה הבאה אשתקד מי לא תקענו ביום ל' לר"ח אלול ואמנם אם צריכין לתקוע בפני ב"ד דוקא ליכא חשש זה אמנם בזמן המקדש כ"כ לעיל אחרי דקבלת העדים מן המנחה במקדש הוה תלי' אם הקריבו תמיד של בין הערבים וכ"ז שלא תקעו במקדש אפי' בב"ד לא הי' תוקעין לא הי' מקום לחשש זה והתירו ברואה ושומעת ג"כ מה"ט

הכל חייבין י"ל דרבה בא ליישב למה החמירו בשופר יותר מלולב ומה"ט דייק ואמר הנה בלולב הכל חייבים בלולב דבעי' לקיחה לכל א' וא"כ אם רוצה ללמוד א"צ רק לילך אצל חכם וילמדנו לנענע בלולב שלו משא"כ בשופר אין הכל חייבים כ"א בתקיעת שופר אבל לא בשופר דלא בעי' לכם והבקי א"צ להיות לו שופר ושמא ילך אצל בקי ויטלנו בידו

א"נ דהנה בלולב לא קאמר רבה הכי רק בשופר ומגילה אמנם כוונתו ליישב בשלמא בלולב דבעי' לולב לכ"א וודאי יש לגזור משא"כ בשופר ומגילה דא' מוציא רבי' למה נגזור מאן דלא ידע יוציאנו הבקי וע"ז קאמר רבה אמנם מאחר דהכל חייבין ומצוה בו יותר מבשלוחו גזרו אפי' בשופר ומגילה ובזה נ' ליישב מ"ט רב יוסף במגילה נחלק על רבה ובשופר מודה דבשלמא בשופר שייך מצוה בו יותר מבשלוחו משא"כ במגילה דפרסומא ניסא עדיף ואדרבה של בית ר' מבטלין ת"ת לשמוע מגילה ברבים ל"מ לי' לר"י לגזור ואפשר דקו' זו בא הרי"ף במס' מגילה ליישב וכ' דמאחר דלאחר חורבן השוו בין א"י לחו"ל ובחו"ל מס' גזרי' אפי' גזירה כ"ד ושפיר קאמר רבה גם במגילה ה"ט

א"נ י"ל דבאמת איכא תרתי גזירה חדא משום בהול וז"ש אפי' בדרבנן וחדא משום אומר מותר שיסבור מצוה זו דוחה שבת וזה ל"ש בדרבנן והנה בשופר ולולב שהם דאוריי' דשייך אומר מותר מודה ר"י משא"כ במגילה דל"ש כ"א בהול נחלק ר"י ולזה במגילה דווקא כ' רש"י ומתוך שהוא בהול וכו' לרמז הטעם שנחלק שם ר"י על רבה וכמ"ש: שמא יעבירנו ד"א בר"ה הנה בכאן שתק רש"י להק' למה נקט בר"ה עד ר"פ לולב וערבה ונ' דהכא מ' לי' לרש"י דמלתא פסיקא נקט אפי' כי מונח בכרמלית דל"ש אי' הוצאה כלל משא"כ התם דיכניסנו למקדש וא"כ עכ"פ הכנסה קעביד וכיון דהוצאה ג"כ משכחת שפיר הוק' לרש"י: וכ"ת א"כ שמא ילך אצל בקי דנקט רבה במקדש ל"ל כיון דבלא"ה שייך הכנסה מיהת נ' דבאמת ע"כ רבה דנקט ל' זה משום מסקנ' דראשון בגבולין נקט הכי אבל במקדש א"צ להאי טעמא דאלת"ה הרי תנא במקדש בשאר ימי' מיירי ומכיון שנטל ביום ראשון דנוטל אפי' בשבת היאך שייך בקי בשאר ימי' א"ו משום ראשון בגבולין למסקנ' נקט הכי ומ"מ ק' לי' לרש"י עכ"פ למנקט הוצאה וכמ"ש

יטלנו בידו אמר תלמיד א' דר"ל שיטלנו כדרכו בידו דרך נטילה דאז חייב משא"כ בנוטלו דרך מרפיקו וכיו"ב דפטור ול"ש למגזר ונכון הוא

ד"א ביישוב קו' למה לא הק' רש"י בסוגיין קו' למה לא נקט רבה הוצאה י"ל דלכאו' רבה רצה ליישב בדבריו למה לא נקט שמא יתקן כלי שיר וע"כ משום דגזירה זו שייכא גם ביו"ט והנה הוצאה דליכא בה צורך קצת הרי שייכא ג"כ ביו"ט והנה כבר עוררנו דרבה נקט ללמוד ולא לתקוע וי"ל דה"ט דבא לבאר דבריו למה נקט שמא יעבירנו ולא יוציאנו והיינו דהוצאה שייכא גם ביו"ט היכא דליכא צורך כלל כגון שהלך ללמוד ולא למד ובבקי דלא הוי בר חיובא שאינו יכול להוציאו נמצא דכל הוצאה היתה שלא לצורך ושוב שייכא גם ביו"ט אמנם ד' אמות בר"ה דלאו ממלאכת המשכן ילפי' כ"א הל' גמירי י"ל דבשבת הוא דגמירי אבל ביו"ט לא גמירי ושפיר גזרו בשבת דווקא וא"כ בשופר שפיר נקט רבה אמנם כ"ז בשופר שייך לומר הלך ללמוד ולא למד דמעשה חכמה הוה משא"כ בלולב נענוע וברכה מי לא למד וא"כ גם הוצאה אי' שלא לצורך ושפיר ק' לי' לרש"י: אלא דק' הרי רבה ס"ל דב"ש וב"ה בעירוב והוצאה פליגי וב"ה לית לי' הוצאה ביו"ט כלל ונ' דמ"מ היינו אומרים דבתר דמותיב לי' רב יוסף לרבה בביצה שם קבלה מני' ואמנם אנן לעצמינו י"ל דאדרבה דרבה בא ליישב טעמו גם לב"ש וב"ש ס"ל יש הוצאה ליו"ט ומ"ש שבת דגזרו ומ"ש יו"ט דלא ומ"ש משמא יתקן כלי שיר ולזה נקט רבה דבשבת איכא אי' אחרינא דהיינו העברת ד"א בר"ה וזה גם לב"ש ליתא ביו"ט וא"ש גם בלולב

וכ' רש"י ר"פ לולב וערבה דלהכי לא נקט הוצאה משום דזמנין מונח בכרמלית כגון קרקף וגינה וצע"ג קרקף וגינה הזורק מתוכן חייב כמ"ש הרמב"ם בה' שבת והוא גמ' ערוכה פ"ק דשבת ולחומר' אי' להו דין כרמלית: והנה לא ניחא לרש"י בתי' זה משום דמלתא דלא שכיחא שיהא השופר מונח בכרמלית ולכאו' אם גם אינו מונח בכרמלית מ"מ מאחר דלרבנן רפ"ק דשבת צדי ר"ה לאו ר"ה נינהו ומסתמא המוציא מרה"י מוציא דרך צדי ר"ה ועכ"פ פטור ושפיר אצטריך אלא דהתם בעי' עומד לפוש ובלא עומד לפוש חייב לרבנן ואמנם לבן עזאי דמהלך כעומד פטור וכ' תוס' שם בשבת דבש"ס דידן מ' דבד"א בר"ה מודה בן עזאי דמהלך לאו כעומד ומ' כן דא"כ לבן עזאי מ"ט דשופר ולולב הרי לא שייך אליבי' ד"א בר"ה והירושלמי דמוקי לבן עזאי בקופץ באמת לא הזכיר טעם שמא יעבירנו ומ"מ י"ל דרבה בכיון נקט שמא יעבירנו לאשמועי' דהתם בלא עמד לפוש לכ"ע חייב אפי' לבן עזאי ולאפוקי מהירושלמי משא"כ במוציא דסתמא מוציא דרך צידי ר"ה לבן עזאי פטור

ואמנם בענין קו' תוס' על רש"י הרי גם במעביר בעי' עומד לפוש נ' כוונת רש"י דכיון שנוטל בבהילו הלולב והולך אצל בקי מהי"ת יהא בתוך ביתו עומד לפוש משא"כ בדרך ר"ה דיכול להיות רחוק כמה שכיח טובא שיהא עומד לפוש

ואמנם במגילה השמיט רש"י תי' זה ולא כ' כ"א לן בשדה נ' כוונתו דבשלמא בלולב י"ל כשנטל הלולב הי' סבור שיודע לנענע וכשרואה שאינו יודע נמלך לילך אצל בקי אמנם במגילה אטו מקמי שנוטל המגילה בידו לא ידע אם יודע לקרות המגילה א"כ וודאי מיד נטלה לילך אצל בקי ותו דלולב דרך ליטול בידו שייך נמלך משא"כ מגילה אטו הדרך לנוטלה בידו בשעת קריאה