ליקוטי חבר בן חיים ב קסא

הש"ס הכי מ' דפשיט' לי' דדאוריי' קאמר תנא ומהיכן פשיטא לי' ונ' דלכאו' לא מק' הש"ס מידי דלמא במקדש דהוה יו"ט וודאי לא העמידו דברי' ובמדינה דהוה ס' העמידו דברי' וגזרו משום שבות דתקיעת שופר עצמה אא"כ הרי בירושלים ג"כ הי' בקיאים ומ"מ לא תקעו ש"מ דאין הטעם משום שבות ושפיר פריך מה"מ אמנם כ"ז לרש"י דמפ' מקדש דוקא משא"כ להרמב"ם דמפ' סיפא לרישא הדרא קו' לדוכתא דלמא במקום ס' העמידו דברי' ובמקום ודאי לא העמידו ונ' דלהרמב"ם שוב ק' להש"ס אי הטעם משום דבודאי לא העמידו א"כ מאי התקין ריב"ז דתנן הלא לא התקין כלל דגם מעיקרא תקעו במקום שקדשו החדש דהוה וודאי א"ו דתנא דרישא דאוריי' קאמר וריב"ז מעצמו תיקן ומה"מ וכ"ת א"כ למאי דמסקי' משום שמא יעבירנו הדרא קו' לדוכתא מאי התקין לא היא בירושלים הי' מותר שלא בפני ב"ד וביבנה בפני ב"ד דווקא וא"ש דר"ה ממתני' דייק למלתי' דאס"ד יבנה וירושלי' חדא מלתא א"כ מאי התקין ריב"ז הרי גם מעיקרא הכי הוה והיינו דתנן ועוד זאת למימרא דאחרינא ממילא שמעי' אלא דרבא בעי למימר דזמן ב"ד איכא ביניי' ומ"מ ע"כ צ"ל דא"ב מידי ונמצא דלהרמב"ם א"ש דמלתא דר"ה ממתני' שמעי' וכמ"ש

כ' א' אומר שבתון זכרון תרועה כך הגי' לפנינו ורש"י ל"ג לי' כ"א זכרון תרועה ובאמת יק' אד' רש"י אטו זכרון פסוקי' דאו' וכבר הק' זה הרמב"ן בחומש על רש"י ומ"מ בירושלמי מבואר כרש"י דאיתא יום מזכירין אבל לא תוקעין וצ"ל דר' לוי באמת ס"ל זכרון פסוקים דאו' ולית לי' הא דלקמן הולכין למקום שתוקעין ואין הולכין למקום שמברכין

אמנם לגי' דידן א"ש טפי וה"ק כ' א' אומר שבתון זכרון תרועה דמ' דהשבתון היו"ט הוא מזכיר התרועה כלומר היו"ט עקרו להזכיר כי עלה אלקים בתרועה וכ' א' אומר יום תרועה יהי' לכם דמ' שאנו צריכין לתקוע ש"מ כאן בשבת כאן בחול וא"ש למסקנ' האי קרא מאי עבדי' לי' אמנם באמת מבעי' לן דליהוי ר"ה עשה ול"ת ולא ליתי עשה דשופר וידחה עשה דיו"ט ואפי' שלא יהא לן כ"א זכרון תרועה כי לא נוכל לקיים מצות שופר לית לן בה: ובזה נבין קו' שניי' של רבא דה"ק האי שבתון אעשה אצטריך ובשלמא אי תקיעת שופר מלאכה הוה שפיר ממעטינן לי' ג"כ מעשה דשבתון דלא דחי ומוקמי' לי' בחל בשבת משום אידך קרא דיום תרועה משא"כ השתא דלאו מלאכה הוא היכא נימא דמעשה דשבתון ממעטי' לי' ומיושב קו' תוס'

והנה בירושלמי השמיטו קו' שני' ולא הקשו אלא קו' ראשונה ואין לפ' דס"ל להירושלמי דתקיעת שופר מלאכה היא דא"כ היאך התיר ריב"ז לחלל שבת בגבולין למאי דמסיק הירושלמי דדוקא ירושלים ד"ת אמנם נ' דהירושלמי מפ' ד' ר' לוי דר"ל דהתורה לא חייבה לתקוע בשבת דלאו דמיעטה כ"א גלה קרא פעמי' שבתון בעצמו זכרון תרועה כלומר במקום תרועה ולהכי לא מק' כ"א כיון דבשבת אין כאן מצוה במקדש היכא תקעי' ובעי למילף מדרשא אחרינא דהיכא דידוע דבא' לחדש הוא דמיחייב לתקוע והדר דחי מעיירות הסמוכות ומסיק רשב"י דאין תקיעת שופר דאו' כ"א במקדש דכ' והקרבתם משא"כ בגבולין ולהכי במקדש העמידו על ד"ת ובגבולין גזרו כמו בכל שאר שבת וסמך הירושלמי בזה דמי לא ידע דתקיעת שופר מדרבנן מיהת אסור וע"ז סובב המאמר לקמן בירושלי' ד"ת מוהקרבתם ואין יבנה ד"ת עיי"ש פי' זה למדתי מד' הראב"ד בהשגות על הרז"ה אלא שהוא תימא שלא כ"כ בשם הירושלמי וגם יפלא מאחרי דהש"ס דידן מסיק טעמא אחרינא מהי"ת נימא דמודה לדרשא זו של הירושלמי

תוס' ד"ה כל מלאכת עבודה פי' לדברי' דאין לומר דלהכי מייתי האי קרא דלאו מל' מלאכה ילפי' כ"א מל' עבודה דא"כ גבי שבת אכתי מנ"ל דשרי מה"ת אע"כ מל' מלאכה ילפי' והו"ל לאתויי קרא דשבת וי"ל דלעולם מל' עבודה ילפי' וכ"ת בשבת מנ"ל מאחר דהדר קרא דכ' גם גבי יו"ט בכמה מקומות פ' בא ופ' ראה ל' מלאכה סתם ש"מ דכל שאינו עבודה אינו מלאכה וממיל' גם בשבת שרי

תוס' ד"ה רדיי' הפת כוונת ד' ר"ח דק' לי' אי תקיעת שופר מדרבנן אסור ל"ל שמא יעבירנו והוא קו' מהר"ם פאדווא במג"א תקפ"ב אלא ש"מ בתקיעת שופר לא גזרו שמא יתקן כלי שיר וא"כ ק' לי' רדיי' הפת ולזה הוצרך לחלק

והנה מה שהקשו תו' מלא ירדה במרדה נ' דהתם להזכירו דלא אתא לכבויי כי היכי דלא התירו לו מה"ט כ"א מזון ג' סעודות ומה שהקשו מכיסוי הדם כבר תי' שם בחולין דמצי' למימר אגזירת שמא יעבירנו קאי דבטומטם דהיינו ספיקא אם היא אשה ל"ש צורך היום כלל ושייך שמא יעבירנו ונ' דעתם בזה דספיקא דוחה יו"ט דהתם י"ל דמותר לתקוע כל ספיקות כר' אבהו בקסרי וא"כ ל"ש שמא יעבירנו כיון דאיכא צורך היום עכ"פ

מדאוריי' משרי שרי נ' כוונת רבא אף דכבר ביאר דמדאו' מותר ר"ל עוד הפעם בזה דמשום שמא יתקן כלי שיר ליכא למיגזר דא"כ גם ביו"ט יגזרו וביו"ט א"א דהרי מדאו' משרי שרי התורה התירה בפי' וכד' הטו"ז ורבנן הוא דגזור מטעם אחר דל"ש כ"א בשבת נמצא ד' מהר"ם מרומזי' בד' רבא

כדרבה והק' מהרמ"פ ל"ל גזירה דרבה הרי תקיעת שופר בלא"ה אסור משום שבות וע' מג"א תקפ"ז תי' ומה שדחה מג"א ונ' דהנה ד' ר"ח דבתקי' שופר ל"ש גזירת שמא יתקן דזה שייך דווקא בכלי שיר ממש שיוכל בנקל לתקן בהם נימא וכיו"ב וד' החולקים דלא גרע מאין מטפחין ואין מרקדין אמנם א"כ כ"ע מודו דבשופר עצמו ל"ש שמא יתקן והנה במקום ב"ד לא גזרו בשופר ובשלמא שמא יעבירנו ל"ש בב"ד דזריזין הן משא"כ גזירת שמא יתקן דלא הוה בשופר כ"א אטו שאר כלי שיר וממ"נ אם העמידו דברי' בשבת במקום מצוה מה לי ב"ד או לאו ב"ד ושפיר איצטרך לשמא יעבירנו

והנה כאן לא כ' רש"י מידי ולקמן ד"ה שמא יטלנו נתעורר רש"י וכ' ובמקדש לא גזיר ונ' לבאר בניישב תחלה ד' הרמב"ם הנה הרמב"ם שינה בה' שופר וכ' וילך אצל בקי לתקוע לו וצ"ל דס"ל דרבה דנקט ילך ללמוד משום לולב נקט הכי אבל בשופר א"צ לזה וק' אכתי מאי הכריחו לרמב"ם לשנות ל' הש"ס ונ' דק' לי' להרמב"ם מאחר דהטעם שמא ילך ללמוד א"כ מה לי ב"ד או לא אכתי קודם שילך לב"ד לתקוע ילך ללמוד ויעביר ד' אמות בר"ה א"ו באמת ללמוד ל"ש כ"א בלולב משום דברגע א' ילמוד נענועי' וברכות משא"כ תקיעת שופר שהיא מעשה חכמה מאן דלא ידע מאתמול נחוש היום ילך ללמוד א"ו רבה דנקט ללמוד משום לולב נקט ובשופר באמת הטעם שילך לתקוע והן הן ד' הרמב"ם

והנה גם רש"י בא ליישב זה ומ' לי' דרבה בא ליישב מ"ט באמת מעיקרא לא התירו כ"א במקדש לד' רש"י במתני' ולא התירו מיד בכל ב"ד א"ו מעיקרא חששו גם לשמא ילמדו ומשו"ה במקדש דווקא אף דע"כ שייך שמא ילך ללמוד מ"מ אין שבות במקדש