ליקוטי חבר בן חיים ב קס

שמצינו בבגדי כהונה אם יצא בהם למדינ' ור"ל חוץ למקדש ולהרמב"ם י"ל אפכא דלא נימא מקדש דוקא להכי תנן במדינה כלומר חוץ לירושלי' כההוא דתנן שולחנות יושבין במדינה דר"ל ג"כ חוץ לירושלי'

אר"א לא התקין וכו' ויל"ד אטו במציאות דבר ההוה קמפלגי וכי בימי ר"א לא חל ר"ה בשבת וע"כ הי' תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד וי"ל דר"א לאו לדינא נחלק אלא דקאמר ריב"ז לא התקין אלא בב"ד של ע"א ולאחר שבטלה ב"ד של ע"א שוב התקינו לתקוע בכל מקום שיש ב"ד של כ"ג

אמנם הרמב"ם בפי' המשנה כ' ואין הל' כר"א מ' דס"ל דלדינ' נחלק וזה וודאי יק' ומה גם דלהרמב"ם גם לת"ק בעי' ב"ד שקדשו החדש וא"כ לר"א לאחר שחרב יבנה לא תקעו בשופר כלל ואתמהה שיהא מחלוקת בדבר זה ולזה נ' דלהרמב"ם מחלוקת' ע"ד אחר וגם הרמב"ם מודה דיבנה ל"ד כ"א לת"ק סגי בב"ד של ג' רק שיקדשו החדש ולר"א בעי' דומי' דיבנה ואפשר דגם בכ"ג אחרי כי גם בסנהדרין אמרי' אל יחסר המזג דכ"ג הי' צריכין לישב שם תמיד גם ב"ד של כ"ג הו"ל דומיא דיבנה וכ"ת להרמב"ם אכתי לר"א דקאמר יבנה דווקא מאי תיקן ריב"ז י"ל ג"כ עד"ז דמעיקרא בירושלים הי' שרי בכל העיר וביבנה תיקן דווקא בפני ב"ד

והנה יש להביא ראי' לד' רש"י דר"ה קאמר לקמן אאמרו לו בפני ב"ד וק' מ"ט לא סמך דבריו מיד את"ק אמנם לרש"י א"ש דבד' ת"ק הי' אפשר לפ' כפי' הרמב"ם דמיירי בב"ד שקדשו החדש והטעם משום דידעי בקביעי דירחא וא"צ כלל בפני ב"ד אמנם מד' אמרו לו מבואר דת"ק אפי' לב"ד דאקראי מתיר לתקוע ואס"ד ב"ד שקדשו החדש בעי' בהאי ב"ד מה לי אקראי או לא א"ו כל ב"ד קאמר וע"כ הטעם משום בפני ב"ד דווקא

ואמנם הרמב"ם ליישב זה מפ' בהיפוך דאמרו לו הוא דס"ל אפי' ב"ד דאקראי וא"כ לאמרו לו באמת ל"ד ב"ד שקדשו החדש ושפיר דייק מהם ר"ה דבעי' בפני ב"ד דוקא ואמנם דנימא דת"ק פליג גם בהא עם א"ל אי בעי' בפני ב"ד לא מסתבר ואנן מיהת כת"ק צ"ל דבעי' ב"ד שקדשו החדש

ויל"ד לד' רש"י כיון דבשאר ב"ד לא ידעי בקביעא דירחא והו"ל ספיקא ואמאי לא גזרו ומאי ענין האי ב"ד דקדשו לשאר ב"ד דלא ידעו ומ"ש מלולב דתלי' בידיעת קביעת החדש ותי' תוס' לענין זה ק' להלום ולהרמב"ם א"ש טפי וצ"ל דלולב שהוא לכל מסור גזרו בס' משא"כ שופר וכ"כ הריטב"א פ' לולב וערבה ויבואר עוד לפנינו בס"ד נמצא דר"ה מאמרו לו גופיי' דייק לדינא מדס"ל לאמרו לו דל"ד ב"ד שקדשו החדש וק' מ"ט התירו בס' אע"כ דלא התירו אלא בפני ב"ד דוקא ונתבארו דברינו לעיל מ"ש דר"ה מאמרו לו דייק בין לרש"י בין לרמב"ם

רש"י ד"ה ועוד זאת בעודה בבנינה לכאו' לאפוקי מד' תוס' כ"כ דלד' תוס' קאי אאחר שחרב ביהמ"ק ומ"מ הי' תוקעין בירושלים כמ"ש וע"ז אמר ועוד זאת וד' רש"י אינו כן כ"א דווקא בעודה בבנינה וכמ"ש רש"א לאחר שישבו בחנות

נבוא בס"ד לד' תוס' ויל"ד לשון שכ' כדמ' בלולב הגזול הרי בהדי' מסיק הש"ס שם פ' לולב וערבה בסוף הסוגי' דבזמן שביהמ"ק קיים הי' דוחה אפי' בגבולין ואפשר משום דהתם קאי למ"ד אקלע ולא דחי ואנן קיימ"ל דלא אקלע ערבה בשבת וכמ"ש תוס' והראשונים שם בשם הירושלמי וא"כ י"ל הך מתני' כולה לאחר חורבן שאז הי' מוליכין לביהכ"נ וכן שופר לאחר חורבן תוקעין בכל ב"ד וקודם החורבן גם לולב לא הי' ניטל כ"א בביה"מ ולזה כ' תוס' כדמ' כלומר דלא מסתבר לאוקמי מתני' לאחר חורבן דוקא כ"א מ' דגם בזמן הבית הי' כן

ובענין קו' תוס' י"ל דיל"ד דהכא קאמר רבה הכל חייבין ואין הכל בקיאים ובלולב לא אמר כן א"ו רבה בעצמו בא ליישב מ"ט החמירו בשופר יותר מלולב דבשופר רוב ב"א אינם מבינים לתקוע משא"כ בלולב רוב ב"א יודעין ליטול לולב והיינו ואין הכל בקיאים דקאמר כלומר הכל החייבים אינם בקיאים ורובו ככלו נמצא הגזירה שכיחא טובא והחמירו בה משא"כ בלולב דלא הוי כ"א מיעוט דעלמא ולא גזרו במקום וודאי וכ"ת אמאי גזרו בשאר ימים במקדש התם הא גופא איכא למגזר דלמא יעבירנו ד"א בר"ה בהולכתו למקדש ורבה דקאמר שמא ילך אצל בקי ראשון בגבולין בא ליישב תדע דבמקדש כיון דבשאר ימים מיירי הרי הוא בקי כבר מאתמול אלא ש"מ דמשום גבולין נקט הכי ובמקדיש פשיטא דשייך שמא יעבירנו ומ"מ ביום ראשון בגבולין לא גזרו גם במקדש לא גזרו משא"כ בשאר ימים

תוס' שאני לולב וכו' והנה מד' מג"א סי' תקפ"ז מבואר דמפ' די תוס' דבשופר החמירו משום דאי' בי' שמא יעבירנו וגם שבות דתקיעה עצמה וא"ש שכ' תוס' דבלולב איכ' תרתי לטיבות' דאין כאן כ"א טלטול וגם במקדש ביום א' הו"ל עוד מצוה יתירה מצות ולקחתם ומצות ושמחתם ומדאשתרי במקדש דאיכ' תרתי מצות אשתרי בגבולין ודקאמר הש"ס פ' לולב וערבה ראשון דאי' לי' עיקר מה"ת בגבולין הכוונה דמשום דגם בגבולין איכא מצוה ולעולם גבולין אגב מקדש אשתרי

ויע"ל דל' מעשה חכמה שכ' תוס' ר"ל שיטעו לומר שדומה שבת וסברו ג"כ שהבאתו דוחה שבת וכר"א במילה דלא כ"ע ידעי דאין זה מלאכה משא"כ בלולב דלא הוה כ"א טלטול ול"ש למטעי וכ"ת הרי תוס' לא ס"ל טעם דאתי למטעי דא"כ מאי משני דלא נקט מוציא לרה"ר דאי' לי' היכירא מאי אהני לן היכירא הרי סבר דשרי לי' הוא התם הכי קאמרי דברה"ר שייך טפי שמא יעבירנו משום דלי' לי' היכירא וא"נ לא טעי בדינא אגב טרדא בהול ונבא אי"ה עוד לדבר בענין זה

והנה לד' הרמב"ם ל"ק קו' זו של תוס' דשופר ולולב בזמן הבית חד דינא הוה להו תרווייהו הי' מותרים במקום שהי' בקיאים שהרי להרמב"ם סיפא ארישא קאי לפ' ענין המקדש

באו"ד ומיהו קשיא יל"ד וכי בלא"ה ל"ק קו' שניי' זאת ולזה נ' דהנה הריטב"א תי' דמשו"ה החמירו לאחר חורבן בלולב יותר משופר משום דלולב לכל מסור ונ' דגם תוס' נחתו להך סברא ומשו"ה מעיקרא ל"ק להו הך קו' אמנם לבתר דאסקי דבשופר יש לגזור טפי שפיר הקשו א"כ ק' הך ובזה מיושב ג"כ למה כ' האי ועי"ל לבסוף דהשתא ס"ל לתוס' דקו' שניי' ל"ק משום דבלולב הוא דהחמירו משום דלכל מסור וכ"ת הרי שופר חמור מצד אחר שופר לא חמור כלל והא דבזמן הבית החמירו בו משום דלא הוי בקיאי כ"א בירושלים וכ"ת בירושלים גופא תשתרי התם משום דכיון דרוב ישראל לא תקעו גם בירושלים לא תקעו משום לא תתגודדו משא"כ אחר חורבן התירו בכ"מ ב"ד ואפי' בחו"ל ול"ש לא תתגודדו ל"ש למגזר

מה"מ כ"כ לעיל דל' מנא ה"מ מ' כפירש"י במתני' דאתרתי מקשי לי' אתקיעה במקדש ואאין תוקעין במדינה ונבאר ביותר בס"ד דלכאו' בקיצור הו"ל לש"ס למפרך כיון דשבות הוא לידחי שבת וכי היכי דפריך בלולב טלטול בעלמא הוא ומדפריך