ליקוטי חבר בן חיים ב קנט

בעז"ה סוגי' דשמא יעבירנה ר"ה רפ"ד לש"ש תרל"ב

מתני' יו"ט של ר"ה נ' דנקט יו"ט להורות דאין הטעם משום שמא יתקן כלי שיר ומשו"ה במקדש דע"כ לא גזרו דהרי קרא בהדי' כ' והרעותם בחצוצרות ונזכרתם להכי נקט יו"ט של ר"ה כלומר אף דכל ר"ה יו"ט ומ"מ לא גזרו וא"כ אין הטעם שמא יתקן כלי שיר וכמ"ש מ"א בשם מהרמ"פ מ"מ בשבת גזרו וע"כ הטעם משום שמא יעבירנו והיינו דק' לי' לרבה מאי נ"מ אי הטעם משום שמא יתקן או שמא יעבירנו ולהכי קאמר רבה וה"ט דלולב וה"ט דמגילה כלומר התנא בא להורות דטעם שופר שייך ג"כ בלולב ומגילה דהיינו שמא יעבירנו ואשמעי' מלתא אגב אורחא משא"כ אי הוה הטעם שמא יתקן עדן לא ידענא טעמא ללולב ומגילה

רש"י במקדש היו תוקעין בגמ' מפ' טעמא ויל"ד הא בגמ' לא מפ' כ"א מ"ט לא במדינה ונ' דק' לי' לרש"י ל' מה"מ דקאמר הש"ס דמ' תרתי מבעי' לי' מ"ט במקדש תוקעים ומ"ט במדינה אין תוקעים ור' לוי לא תי' כ"א חדא ומק' לי' רבא אכתי במקדש היכי תוקעין ואמנם לרבה דטעמ' משום גזירה א"ש דאין שבות במקדש וזה כוונת רש"י לקמן שכ' אבל במקדש אין שבות במקדש ר"ל רבה תרוויי' קא משני ואף דבתר הכי תיקן ריב"ז תקנה אחרת אבל מעיקר גזירה לק"מ אמנם התינח אי מקדש דווקא משא"כ אי אמרת כפי' הרמב"ם דגם ירושלים בכלל מקדש א"כ גם רבה לא משני כ"א חדא קו' ומאי מנא הני מילי דקאמר הש"ס

והנה גם בתוס' הסכימו עם רש"י דמקדש ר"ל מקדש דווקא אלא שנחלקו על רש"י במ"ש בסיפ' ועוד זאת היתה ירושלים בעודה בבנינה פי' כמ"ש רש"א לאחר שישבו סנהדרין בחנות ותו' נחלקו וכ' דסיפ' לאחר חרבן וא"ל דחרבן לאו דוקא שהרי כ' שתיקן ריב"ז וריב"ז לאחר חרבן תיקן והק' רש"א הרי לאחר חורבן מיד היתה סנהדרין ביבנה וגם לאחר חורבן מאי רבותא דירושלים והנה קו' הראשונה לק"מ דנהי דסנהדרין היתה ביבנה מ"מ ב"ד של כ"ג הי' גם בירושלים ואנן לת"ק איירינן דריב"ז ב"ד תיקן אלא שקו' שני' ק' ונ' דק' להו לתוס' למאי דמשני הש"ס לקמן דמשו"ה קתני ועוד זאת דבירושלים הי' תוקעי' אפי' שלא בפני ב"ד ואהא תנן ועוד היכן רמוז זה במשנה אע"כ סיפא לאחר חורבן אמנם מאחרי שהי' תוקעי' בכ"מ שיש שם ב"ד ולא ביבנה בלבד לא רצו להוריד כבוד ירושלים כ"כ שתהא פחותה משאר עיירות ומשום חשיבותה הניחו בה רשות לתקוע אף שלא הי' שם ב"ד נמצא דביבנה שהי' שם ב"ד לא התירו אלא במקום ב"ד משא"כ בירושלי' כיון שבלא ב"ד התירו גם לקרובה ויכולה לבוא התירו נמצא דהא בהא תליא לולא שבירושלים הי' תוקעין שלא בפני ב"ד לא הי' מתירין גם לקרובה ויכולה לבא ואמנם התינח אי מתני' לאחר חורבן שכבר לא הי' ב"ד בירושלים אבל קודם החורבן שוב יק' למה אחר שישבו בחנות התירו יותר מבתחילה ומה"ט נאיד תו' מד' רש"י ואמנם גם לרש"י יש ליישב עד"ז מאחר דעיקר טעמ' דשופר להעלות זכרון ונהי דהב"ד לא הי' יושבים במקדש לא נאה לתקוע בב"ד ובמקדש מקום שאפרו של יצחק צבור לא יתקעו וע"כ התירו גם במקדש ומכיון שהתירו במקדש ממיל' התירו אף שלא בב"ד וממיל' מה"ט שוב התירו גם לעיר הקרובה ויכולה לבא וא"כ גם לרש"י הא בהא תליא דמשום שהתירו שלא בב"ד התירו גם לקרובה ויכולה לבא וחדא מכלל אידך אתמר

ועדן יל"ד מה בעי בתוס' בהקדמה זאת קודם לקושייתם ונ' דגם תוס' מעיקר' שפיר ידעו לחלק בין שופר דלא ידעו בקביעא דירחא ולולב אבל התינח לפי' הרמב"ם דמקדש ל"ד כ"א כל ירושלים עם סביבותי' שכולם ידעו קביעות' דירח' בכלל משא"כ למ"ש תוס' כרש"י דמקדש דוקא ואפי' בירושלי' לא הי' תוקעין היינו דק' להו ומ"מ במסקנ' נחתי לחלק בהכי ונ' מדיוק לשונם דה"ט מאחר דחוץ לירושלים לא הי' ידיעי בקביעא דירחא ולא הי' תוקעין בכל א"י גם בירושלים לא הניחו לתקוע כ"א במקדש ונבא לענין זה עוד לפנינו בס"ד

ד"א בכוונת ד' תוס' בנדקדק עוד בסו"ד שכ' ועי"ל וכ' רש"א דזה קאי אדלעיל אקו' קמייתא ולמה הניחו תוס' תי' זה עד לבסוף ונ' דמעיקרא לא רצו תוס' לתרץ כן דק' להו מ"ש לולב דלאחר חורבן אפי' בא"י לא דחי משום לא תתגודדו והכוונה דקודם החורבן הי' רוב ישראל בא"י ול"ש לא תתגודדו משא"כ לאחר חורבן שהיו הרוב בחו"ל שייך לא תתגודדו א"כ בשופר מ"ט במקדש הוה דחי הרי רוב ישראל לא הוה בקיאי והו"ל לאסור לגמרי משום לא תתגודדו ולהכי מיאנו לעיל בהאי תי' אבל לבתר דאסקי הכא דשופר שאני שהוא להעלות זכרונם לא רצו להשוות ללולב לבטלו לאחר החורבן א"כ גם קודם החורבן לא השוו אותם מה"ט ושפיר מתרצי ולהכי הניחו תי' זה עד לבסוף ואמנם כ"ז אי הוה ס"ל לתו' כרש"י וכדמ' מד' רש"י דגם קודם החורבן הי' תוקעין בירושלים וסביבותיו שפיר צריך לדחוק ע"ד שכ' ואמנם למה שבארנו דקודם החורבן לד' תוס' לעולם לא הי' תוקעין כ"א במקדש א"כ אין כאן ק' כלל דבמקדש דמעולם לא גזרו שבות לא שייך לא תתגודדו ומשו"ה הניחו תוס' פי' להקדמה וע"ז בנו לבסוף תי'. ולפנינו אי"ה נבאר עוד בד"א למה המתינו תו' עם תי' זה עד לבסוף

והנה נניח עתה ד' תוס' ונבאר המשנה לד' הרמב"ם והנה ד' הרמב"ם דמקדש לאו דווקא כ"א כל ירושלים וגם כל מקום שיש בו ב"ד ר"ל ב"ד שקדשו החדש ולדבריו לכאו' אין חילוק בין קודם החורבן לאחר חורבן דהכל תלוי בידיעת קביעת ר"ח כ"א שקדשו בירושלים החדש תקעו בירושלים ואח"כ תקעו בשאר ב"ד שקדשו החדש ומ"מ צ"ל דהא דלא גזרו בשופר לא תתגודדו היינו משום שהוא להעלות זכרונם של ישראל

והנה כ' הלח"מ לד' הרמב"ם יל"ד מ"ט ברישא קרי לי' מקדש ובסיפ' ירושלים ולכאורה עיקר הקו' על רישא אבל בסיפ' הוצרך לקרותו ירושלים דאי הוי נקט מקדש הו"א דקרובה ורואה ושומעת ג"כ אמקום מקדש קאי קמ"ל דלא בעי' כ"א קרובה לירושלים אבל ברישא ק' ולכאו' משום דבעי למתני משחרב ביהמ"ק נקט גם ברישא במקדש ואמנם י"ל דבזמן המקדש אחר שנתקלקלו הלוים בשיר לא קבלו עדים מן המנחה ולמעלה והך מנחה אחר שהקריבו תמיד של בין הערבים ואם באו עדים אח"כ לא הי' תוקעים עד למחר כי רק קדש הי' אותו יום נמצא תקיעה זו במקדש תלי' דאם הקריבו כבר תמיד של בין הערבים לא יתקעו ואם לאו יתקעו והיינו דתנן במקדש הי' תוקעין

רש"י אבל לא במדינה לא בירושלים נ' דרש"י בא לסייע מזה דאס"ד במקדש היינו ירושלים בכלל ל"ל למתני עוד הפעם אבל לא במדינה א"ו משום דלא ניתי למטעי דגם ירושלים בכלל מקדש תנן אבל לא במדינה כלומר כל מדינה אפי' ירושלים כמו