ליקוטי חבר בן חיים ב קנח

והנה בבא כל ישראל לראות את פני ה' וראו שמה מזבח הזהב שהי' האש של מעלה רובץ עליו ואיננו נאכל וחקרו אחרי סבת הדבר והוגד להם כי העובי דינר זהב מגין הבינו מעצמן הק"ו דלר"ל כי פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהם ועי"ז לא נתיאשו מן התשובה והנה מסיק הש"ס כי הכל חייבין בא לרבויי ח"ע וחציו ב"ח הרמז בזה לפושעי ישראל אשר לפי רצונו הטוב הוא בן חורין אבל גופו עבד נמכר ליצרו וגם זה חייב בראיי' זה תכלית לראות כמה כח עובי דינר זהב להגין וידע כי עוד לו תקוה לאחריתו וז"ש וחכ"א מפני שהן מצופין אינן מקבלים טומאה כי הציפוי עיקר ומה"ט הכל חייבין בראי' אפי' ח"ע וחציו ב"ח: בע"זה בענין שינוי במלאכת מחובר מועד קטן י"ב ע"ב ליום מאמ"ו ע"ה א' דחנוכה

הנה הכ"מ פ"ז מה' יו"ט הק' על הרמב"ם ג' קושיות חד מנ"ל להרמב"ם דאפי' מוצא לקנות אם אין לו משלו מותר לעשות מלאכה בחוה"מ שנית הא למסקנ' אין הטעם שלא ידוש בפרות משום שינוי ותו למה לא הביא הרמב"ם הא דאדם חשוב שאני:

ונבא בע"ה א' לא' ותחלה עלינו לבאר ד' הבריי' טוחנין קמח לצורך ושלא לצורך אסור וק' פשיטא ונ' דרוב ראשונים הסכימו הא דטחינה אסורה ביו"ט אף דהוה מלאכת או"נ משום שהוא מלאכה הנעשית לימים הרבה ולא מתחזי שעושה לצורך יו"ט וא"כ גם בחוה"מ הי' לנו לאסור מה"ט וקמ"ל תנא דבחוה"מ לא גזרו כ"א לצורך יותר ושלא לצורך אסור ותו יל"ד ל"ל לתנא לאשמעי' דדבר שאינו אבוד אסור פשיטא דאי גם שאינו אבוד מותר התרת כל מלאכת המועד ואמנם תנא דידן ר' יוסי כדמסיק הש"ס ומיירי במלאכה שמקצתה אבודה ומקצתה אינה אבודה וס"ד מדקאמר ר' יוסי זולף וגומר ה"נ כיון שהותר מקצתו הותר כלו קמ"ל דאבוד מותר שאינו אבוד אסור וגם אין לו מה יאכל קוצר וכו' ויל"ד מדחדא מלאכה שרא למה לי' לאשמעי' שאר מלאכות ונ' דהתנא מיירי שמוצא לקנות וקמ"ל אף דלקנות רק חדא אי' וכאן צריך למעבד מלאכות כולי האי אפ"ה התירו לו ומהכא דייק הרמב"ם דאפי' מוצא לקנות שרי

ובלבד שלא ידוש בפרות ויל"ד למה דווקא בדישה הצריכו רבנן שינוי ולא בקצירה וטחינה וכולהו בשלמא למסקנ' דהטעם משום אוושא מלתא שפיר אבל לס"ד ק' וצ"ל דהטעם משום דהדש בפרות על הרוב הוא דש לימים הרבה והדש לצורך שעה דרכו לדוש במקלות והיינו דבדישה הקפידו חכמים שיאמרו כי שלא לצורך המועד דש משא"כ בקצירה וכולהו הלא יראו מה שקצר וכן אינך ולא אתי למחשדי' משא"כ בדישה בפרות וכ"ת א"כ מאי מק' הש"ס הענין הוא דטעמ' דר"י דלא בעי שינוי בדבר האבד נ' דמ' לי' אדרבא בשלמא אם אתה מתיר לי' בלא שינוי ע"כ ידעו דמשום דבר האבד התרת לו משא"כ אם אתה הצריכו שינוי אף הוא סבר דכל מלאכת מועד שרי ע"י שינוי נמצא חומרא זו בא לידי קולא ומעתה ה"נ אם אתה מתיר לו לדוש כלא שינוי אף הוא יודע דמשום דאין לו מה יאכל הוא משא"כ אם אתה מצריכו שינוי יש לחוש שיסבור כי מלאכה ע"י שינוי מותר במועד והיינו דמק' הש"ס מדבר האבוד אאין לו מה יאכל ומשני הש"ס שינוי אחרת ודאי לא הי' מצריך ר' יוסי וטעמ' דאמרן שיבא לידי קולא משא"כ שינוי פרות כיון דכל יומא נמי לאו ע"י פרות דיישי והאיך יעלה על דעתו דמשום שאינו דש בפרות מותר דישה בחוה"מ שפיר הצריכוהו שינוי וא"ש ד' הרמב"ם ואמנם במה שלא הביא הרמב"ם הא דאדם חשוב שאני היינו דהרמב"ם לא הי' מפ' משום שהי' רב ת"ח וכיו"ב כ"א דרב הי' חשוב בעיני מכירים ולא עלה על דעתם שאין לו מה יאכל ויאמרו מותר לקצור במועד נמצא דהעיקר משום דגברא דאמיד הי' ובאמת משיזדמן כי גברא דאמיד וחשוב שילמדו הימנו לא יהא לו מה יאכל כמעט א"א כ"א ע"י אונס מה שאירע לרב ומה"ט לא הביא הרמב"ם מזה מאומה

ולסיי' המס' במילי דאגדתא הנה סיים תנא דמתני' מכלתין אבל לעתיד הוא אומר בלע המות לנצח וגו' וכ' תוס' דהיינו כדי לסיים בדבר טוב ויע"ל בנפ' תחילה פי' הכתוב הנ"ל דהנה בעוה"ז מפאת שנגזר על האדם בזעת אפך תאכל לחם וכל היום יחרוש החורש עי"ז ישכח אחריתו וכל פניותיו רק לעניני עוה"ז אבל במות אנוש קרוביו יסתפקו אם קנה עולמו בימי חייו וזה ענין אבילות הקרובים ואמנם לע"ל שיתקיים יהי פסת בר בארץ ותהי פרנסתו של אדם מזומנת לו כל א' וא' ישתדל לטובת נפשו והנה הדמעה מעל פני' י"ל דר"ל הזעת אפיים ויש הוכחה לדבר דבקללת אדם כ' ה' אלקים וכאן כ' ה' אלקים וז"ש אם גם לע"ל יקרה מקרה מות כדכ' כי הנער בן ק' שנה ימות מ"מ לנצח לא ימות כי כ"א וא' ישתדל כבר לעולמו וז"ש בלע המות לנצח כלומר המיתה לעוה"ב לא תאונה עוד וזה ע"י ומחה ד' דמעה מעל כל פני' כלומר לא יתקיים עוד בזעת אפך וכמ"ש והנה הרמב"ם כ' כל מה שאו"ה מחרפין אותנו הוא רק משנאת הקנאה דאינהו לא חזי' מזלי' חזי ורואים כי נפשם יורדת לבאר שחת ונפש הישראלי יקרב בכל יום יותר על השלימות אמנם לע"ל שיתקיים אשפוך רוחי על כל בשר יתקיים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ והנה אם נסתכל נמצא כי השוי"ט המה דוגמת העוה"ב אבל החוה"מ הוא דוגמת העוה"ז כי הדרך הישר לבני אדם לקבוע עצמם לתורה ועבודה ולגופם לא יעמולו כ"א בדבר האבוד ובאין לו מה יאכל דומיא דחוה"מ אמנם בעוה"ר אין איש שם על לב ולא יו"ט ולא חוה"מ יעשו רושם בנו לטובה ואם יעשו יעשו אצל מי שמנעוריו נתגדל בקדושה וצמא לשמוע דבר ה' ואמנם לע"ל כלם ידעו את ה' מקטנם ועד גדולם וז"ש בבא הזמן כי יבלע המות אזי יעשו המועדות רושם לטובה כ"כ עד שאפי' בית השלחין ארץ עיפה של הר משקין אותה במועד המקווה ב"ב ואפי' לא הי' לה מעין כלל מתחלה והנה ר' לוי יעץ לן על איזו דרך ישיג אדם תכליתו בעוה"ז וע"ז אמר כי תכלית תפלתו תהי' שיזכה לעסוק בתוה"ק בביהמ"ד ותכלית לימוד תוה"ק יהא שיזכר לעבוד' ה' בתענוגים שיצא מביהכ"נ לביהמ"ד כלומר לצורך המדרש ותכלית ביהמ"ד לצורך ביה"נ כלומר שידע לעבוד ה' ואמר רב אשי ת"ח אפי' לעוה"ב אין להם מנוחה הכוונה כי למשל ע"פ ובשר בשדה טריפה יש לנו כמה משניות ועל כל משנה כמה סוגיות בתלמוד ועל כל סוגי' כמה דעות בפוסקים וזה הכל מטעם שלבן של ראשוני' כפחחו של אולם ושל אחרונים כשל היכל וכיו"ב נמצא דד' הת"ח מתבארים בכל יום לכמה אופנים וע"ז יגדיל תורה ויאדיר כי לא לבד כוונו בזה אל מה שכוונו כ"א עוד ילמדו מדברים לדברים אחרים והשכר אומרו והיינו אפי' לעוה"ב אין להם מנוחה כי מדי יום יקנו שלימות חדשה וכמ"ש אמן כיה"ר: