ליקוטי חבר בן חיים ב קנו

שיהא עיקר בישול לשם שבת דלא נפ' דבתחלה קאי אעיו"ט כ' רש"י הכי ולזה סמיך רש"י בסיפא דתני עלה אבל מבשל דש"מ דלא קאי אעיו"ט דא"כ מאי אבל

וכ' רש"י שלא יערום ר"ל דכולא הך מתני' יתירא דהרי אפי' לחול שרי בקדירה א' אלא דבא לאשמועי' דצריך שיכוין לשם יו"ט ולא יערום בזה כלל: ולכאורה הי' אפשר לומר דס"ד כיון דלא הניח ע"ת קנסי' לי' טפי קמ"ל דמ"מ מבשל ליו"ט ומותר לשבת אא"כ הו"לל ע"ת ברישא וע"כ כד' רש"י

וכ' הרמב"ם דשם ערוב מושאל מעירובי חצירות והשיג עליו הראב"ד דלא היא כ"א דהכוונה שמערב סעודת שבת עם סעודת יו"ט ונ' דק' לי' להראב"ד לד' הרמב"ם דהשם רק מושאל מעירובי חצירות א"כ מה התם קנה בין השמשות ולכשחשיכה אוכלו ה"נ כן ואמאי הכא בעי למנטרא עד הערב אחר בישול ואפיי' בשלמא לרבא דהטעם כדי שיברור א"כ ע"כ משהי לי' עד שעת בישול ואפיי' אבל לרב אשי מ"ט א"ו דל' עירוב היינו שמערב שתי הבישולים יחד וא"כ צריך למנטרי' עד דבישול לי' לשבת מטעם ענין זה מבואר בד' רש"י שכ' וכיון דגם לשבת לא יתחיל כ"ש לחול דלא יגמור כוונתו מאחר דאין אתה מתירו לשבת כ"א ע"י עירוב והנה סעודת שבת עם סעודת יו"ט שייך בה' עירוב אבל סעודת חול עם סעודת יו"ט לא שייך בהו עירוב וא"כ רק ע"י עירוב זה אתה משמרו שלא יבשל לחול

ובד' הרמב"ם אפשר לפ' בנדקדק אמאי נקט רב אשי וכן העתיק הרמב"ם ל' אופין ולא מבשלין אמנם הענין הוא כך דלבישול לא חשו רבנן כ"כ דבקדירה א' הרי שרי ובב' קדירות מהי"ת יבשל מיו"ט לחול משא"כ באפיי' אחר שהתנור הוסק ופת של יו"ט כבר נאפה קשה בעיניו להקר התנור ולא לאפות בו פ"א עוד לחול והנה האופה ביו"ט ביום הוא אופה דאם רוצה לאפות בלילה הרי הוא אופה בעיו"ט מבעוד יום וכיון דעיקר חששא משום יממא הוא ע"כ משהי לי' לעירוב עד לאחר אפיי' ובישול

א"נ י"ל דד' הרמב"ם דלא כד' רש"י דמ' מדבריו דרב אשי לגמרי פליג בין אדשמואל בין אדרבא וד' הרמב"ם דר"א ס"ל אי לאו דתיקון רבנן ע"ת משום שיאמרו לא הוו מתקני משום הך אסמכת' דשמואל לחודא והשתא דתקנו ע"ת אסמכוה ג"כ אקרא והתקינו שלא יהא רשאי לאוכלו עד אחר אפיי' ובישול

מה"מ מל' זה מ' דאתרי מילי מק' דאי אחדא מנ"ל הו"לל ואמנם רש"י פי' דאע"ת לחוד מק' והביאו לזה דרשא דשמואל לפי מה שפי' רש"י דע"כ לא קאי כ"א אע"ת וזה שהביאו לר"ן לחלוק על רש"י דל' מה"מ מ' דאתרי מילי מק' מנא דאסור לבשל מיו"ט לשבת ומנא דעירוב מהני ותרווייהו יליף מזכור יליף ביו"ט משכוח השבת ויליף בע"ת דהוה זכר מהני ודקאמר הש"ס מה"מ ולא קאמרי מנ"ל משום דע"ת תרתי מילי אי' בי' מלבד העירוב מעיו"ט עוד צריך לשומרו ביו"ט עד הערב ואתרוויי' מק' מה"מ ומשני שמואל מזכור ועדן לא ידענו למה צריך למנטרי' עד הערב והיינו דהדר מק' מ"ט כלומר מ"ט משונה עוד עירוב זה משאר עירובין דאינו קונה ומתיר בין השמשות ומשני רבא דבעי' שיברור וזה שייך כל שעת בישול והיינו טעמא ג"כ דמק' הש"ס תחלה מה"מ ובתר כן מ"ט דרבא רק לפ' ד' שמואל בא ורבא ושמואל חדא אמרי: רב אשי אמר כ' רש"י דלאו לכבוד שבת תקנוהו ומאי בעי רש"י בזה ונ' דרש"י בא לבאר מ"ט פליג רב אשי אדשמואל ואמנם ק' לי' אי כשמואל א"כ בתחלה הו"ל לתנא למתני דיניח ע"ת ואם לא הניח לא יבשל בתחלה וכמ"ש לעיל במתני' א"ו עיקר ע"ת לכבוד יו"ט תקנוהו שיאמרו אין אופין ומאן דמבשל בקדרה א' לשבת ויו"ט כ"ש דניחא לחכמי' דוודאי איכא כדי שיאמרו אלא דא"א לצבור לעמוד בתקנה זו והתקינו עירוב ג"כ אבל עיקר תקנה הוה לא יבשל בתחלה ושפיר אקדמה תנא

שמא יפשע מכאן דייק רבינו שמואל בהג"א דאם נאנס ולא הניח מעיו"ט דיו ביו"ט עצמו ויל"ד עליו מאחר דרבא אליבא דשמואל מיירי וא"כ גם שמואל הכי ס"ל ואמאי אמר לסמיא סמוך אדידי לימא לי' דליערב האידנא ואמנם רש"י כ' דקו' הש"ס הי' דקודם סעודה דשייך עדן יברור אז יערב ואיכא למימר דמעשה דסמיא הי' שנזכר אחר שכבר הכין ליו"ט וסעד ומ"מ מדלא כ' הרא"ש הך נ"מ בין רבא לרב אשי ש"מ דלית לי' כרבי' שמואל וטעמא נ' דאי שרית לי' להניח ביו"ט אף הוא יפשע מעיו"ט ויסמוך איו"ט וביו"ט יפשע מחמת טרדא

איבעי' להו הוא נאסר וכו' י"ל דמבעי' להש"ס אליבא דרב אשי אי רב אשי לית לי' דשמואל כלל וא"כ אין בע"ת מצוה כ"א תקנתא שלא יצטרך לבשל בקדירה א' ודיו שנאסר מאחר דלא עביד לי' תקנתא איהו לבשל אבל קמחו למה יאסר או דלמא גם רב אשי אי' לי' דשמואל אלא דס"ל אי לאו שמא יאמרו משום הך אסמכתא לא גזרו וא"כ עכ"פ איכא מצוה בע"ת לקיים זכור את יום השבת וראוי לקנסו שיהא קמחו נאסר וא"כ למאי דמסקי' לגי' דידן קמחו נאסר מבואר דגם רב אשי אי' לי' דשמואל והיינו השגת הראב"ד על הרמב"ם דס"ל דלרב אשי ליתא לדשמואל והוצרך לומר דל' עירוב הוא רק מושאל מע"ח וא"כ אמאי קמחו נאסר א"ו גם רב אשי אי' לי' דשמואל ולא התירו לבשל לשבת כ"א ע"י עירוב סעודת יו"ט בשבת וא"כ צ"ע באמת לשטת הרמב"ם למה יהא קמחו נאסר ואפשר דאי אמרת אחרים מותרין לבשל לו בטל תורת עירוב ולא יערב כ"א א' בעיר וזה יבשל לכלם

ואמנם נ' אדרבא לשטת הרמב"ם ניחא טפי והן הן ד' הרמב"ם דאיבעי' הש"ס הי' מאחר דקרו רבנן לתבשיל זה עירוב להכי קרי לי' עירוב שיהא דינו כעירובי חצירות דג"כ מי שלא עירב צריך ליבטל רשותו לאחרים או דלמא שמא בעלמא אסיק ומסיק דלגמרי נתנו לו תורת עירוב ועד"ז מיושב קו' תוס' אי קמחו נאסר מאי אהני אקנויי קמחו לאחרים חכמים נתנו לעירוב זה דין עי"ח והתם ג"כ ביטול רשות מועיל ובתר ביטול אחרים עושין בשלו וה"נ ל"ש. והנה לולי ד' רש"י היינו יכולין לפ' כי האחרים משלהם מבשלים בשבילו ונוטלים שלו לעצמן ורש"י לא פי' כן דל' אופין ומבשלין לו מ' משלו דקאי אמקנה קמחו. ואמנם מה שהק' תוס' היאך יתכן דאחרים יעשו בשבילו מה שהוא אינו רשאי אבע"א דבקדירה א' מבשלין ואבע"א דכיון דאין לו מה לאכול לא גרע משאר אורחים: עבר ואפה מהו פי' רש"י שיאכל בשבת ר"ל אאופה מבעי' לי' אבל אחרים אף דאסור לאפות בשבילן מ"מ אם אפה בשביל עצמו הם מותרין דלא גרע ממבטל אי' לכתחלה דאמרי' ג"כ דווקא מי שנתבטל בשבילו לו אסור לא זולת: בע"ה בענין חציו עבד וחציו ב"ח חגיגה לסיומא חגיגה יום מאמ"ו ע"ה ליל א' דחנוכה

רש"י במתני' חייבין בראי' פנים בעזרה וע' תוס' והנה ממה שתי' לקמן דחיגר שנתפשט אתא לרבויי ודחה משום