ליקוטי חבר בן חיים ב קנה

אך מאחר שכבר אסרו בשתייה אסרו ג"כ בהנאה ותינח אי בשתיי' אסורה וודאי אבל אי בשתייה גופא רק מטעם חשש בעלמ' אסרי' כה"ג לא אסרי' בהנאה

ואמנם טעם ר"ח בחצבא דאוסר בשתיי' נ' דמ' לי' דחצבא היינו כלי מגולה דמכוסה חבי' שמי' ויש כאן חשש נגיעת גוי מיהת ומשום חששא לא אסרי' לי' בהנאה דאיכא ספיקא טובא דמאן יימר לן דבכוונה נגע וע"י עצמו דלמא הוה נגיעה שאינו אוסרת בהנאה

אבל בד' הרמב"ם א"א לפ' כן משום דכ' חביות במקום חצבא וסתם חבית סתומה היא והנה השמיט הרמב"ם ג"כ תי' התוס' דמיירי ברוב גנבי ישראל א"ו מ' לי' דבאמת מדלא מפ' הש"ס דמיירי ברוב גנבי ישראל ע"כ לא מיירי בהכי וא"כ יש חשש לנגיעת גוי ומ"מ מטעם נגיעה ס"ל להרמב"ם דהו"ל ס"ס דלמא גנב ישראל הי' ואי גוי דלמא לא נגע בכוונה מדחזי' דהוה סתום ומה"ט דיו שוב לאסרו בשתיי' ולא בהנאה

והנה הלח"מ נתקשה מאחר דהרמב"ם פסק כר"ח דהולכין אחר הרוב למה מחלק בין ענבי' לחמרא ותי' הלח"מ צע"ג שלא הרגיש כי בענבים אין חשש ניסוך עיי"ש ואמנם הרמב"ן בב"ב שם הביאו הש"ך יו"ד קכ"ט כבר יישב זה דהכא אפי' ר"ח מודה דכאן נמצא כאן הי' ועיי"ש בש"ך וממיל' מיושב גם קו' האחרת של הלח"מ למה הביא הרמב"ם סברת הגמ' דלא מצנעה בגווה דלר"ח לא אצטריך דמאחר דפסק בענבים אמרי' כאן נמצא צריך לחלק למה בחמרא לא אמרי' הכי ואפשר שדברי ג"כ בכלל ד' הש"ך שם

ואמנם בזיקי דאוסר הרמב"ם בשתיי' מבואר מדבריו דמשום חשש נגיעה אתי עלה שכ"כ כלים מלאים יין מ' דבכלים פתוחים קאמר וכ"ש לד' ר"ח תוס' ד"ה לימא כ"כ לעיל במה"ק דאין סברא דרוב וקרוב יהא ס' דאי תי' הש"ס לעיל נכונים רוב עדיף ואי לא ע"כ קרוב עדיף אלא שיש לעורר דלמא מס' לי' אי הל' כר"ח או לא ומס' מתיר בערלה בחו"ל וצ"ל דכה"ג מקרי ס' חסרון ידיעה ולא מחשב לספיקא כלל בריך רחמנ' דסייען למדתי סוגי' זו באין כח ואון וה' הי' בעזרי ככה יעזרני עוד ע"ד תוה"ק ללמוד וללמד לשמור ולעשות א"ס

וראיתי בפליתי סי' ס"ג בסוגי' זו כמה דברים תמוהי' מ"ש כי הרמב"ם בה' יו"ט הביא תי' הש"ס בדף לפנינו ברמב"ם ליתא: מה שתמה עו"ש על הרמב"ם בשני' ומצא שלשה דהוה ס' מוכן הרי לר"ח הוה וודאי אינו מוכן צ"ע אטו אם היוני' במקומם בשובך שייך רובא דעלמ' א"כ לא יועיל הזמנה לעולם וע"כ הא דמצא שלשה רק כדאמרי' בגמ' דלמא כולהו אחריני א"נ איכא חד דמערב בהו וכ"א מהם אסור משום ס' מוכן: מ"ש דר"ה ס"ל דקורבא דמוכח הוה ס' נגד הרוב ופי' בזה הך דחצבא בפרדיסא דערלה ק' א"כ הדרא קו' תוס' לדוכת' מנ"ל דרבינא כר"ח דלמא גם רבינא כר"ה ס"ל ומשום ס' ערלה בחו"ל מתיר: ומ"ש למה לא תי' התוס' דבמקום חזקה אשמעי' ר"ח כ"כ לעיל בחי' דע"כ כוונת תוס' לרוב נגד החזקה עיי"ש: ובענין הקו' שהק' על דרשא דהעיר נאמר לי בשם הרבני מוה' איצק בנימן שעכטער בשם מ"ד דהמעיי' ברמב"ם שם התנאים שצריכין בעיר לשום בה ב"ד לק"מ קו' הפליתי: בעז"ה בענין ע"ת ביצה רפ"ב לשבועות תרל"ז לפ"ק פה שוראן יע"א

יו"ט שחל להיות ע"ש לא יבשל בתחלה מיו"ט לשבת יל"ד דהנה עיקר התקנה לעשות ע"ת וא"כ הכי הו"ל למתני יעשה ע"ת ואם לא יעשה לא יבשל ואמנם לרבה דס"ל צרכי שבת אינן נעשין ביו"ט א"ש דמתחלה תלי דינא ואח"כ תני תקנתא דהא דלא יבשל בתחלה דינא הוא דמדרבנן ל"ש הואיל אבל חכמים עשו תקנה שאם יערב ע"ת מותר לבשל אבל לר"ח דס"ל דמה"ת צרכי שבת נעשין ביו"ט אלא דמדרבנן הצריכו עירוב תבשילין וודאי קשיא ליתני אפכא ונ' דהיינו דקאמר הש"ס ותנא מייתי לה מהכא ונתקשה רש"י בל' זה ואמנם עפ"י דברינו י"ל ותנא דידן דמקדי' לא יבשל לעושה תבשיל מפיק לה מקרא דאין אופין אלא על האפוי וכיון דכדאוריי' נקט להכי הקדים ושנה דלא יבשל בתחלה דמרומז בקרא. ואמנם עדן לרבה לא ניחא דמ"מ כללא בידן דכל דאי לא קתני וכ"ש להקדים ומאחר דלא שייך הך רישא אלא למאן דעבר אתקנתא דרבנן ולא הניח ע"ת למה פתח בה התנא וצ"ל דאי אקדים ע"ת ברישא הו"א הא דלא יבשל מטעם קנס הוא אבל לא מדינא להכי הקדים התנא ותנא לא יבשל מקמי דתנא ע"ת למען נדע דטעם לא יבשל אינו מטעם קנס כ"א מדינא

ונראה דהיינו איבעין דגמ' אי עבר ואפה אסור דמ' לי' דתנא מסדרא דתנא ע"כ אשמועי' דדינ' תנן ויל"פ בזה קולא וחומר' י"ל דאי משום דבטל ע"ת הוה ראוי לקונסו אבל מאחר דלאו מטעם קנס אתי' עלה כ"א בעבר אדרבנן דיעבד מיהת לא קנסי' לי' ואיכ' למימר אפכא דאדרב' מאן דעבר אאי' דרבנן קנסי' לי' ודביטל מצוה דרבנן לא קנסי' לי' ואתי ליפשוט מכל הני דלא הוו כ"א דרבנן וקנסי' ש"מ דמאן דעבר אאי' דרבנן קנסי' לי' היינו דאשמעי' תנא ודחי' להו לכולהו ומ' לי' לאו"ז דהני דיחויי דחוקי למוקמי מתני' דמעשר בדאי' לי' פירי אחרינא דווקא ולזה פסק האיבעי' לחומר' ויש עוד להביא ראי' מדאמרי' בגיטין עלה דהך מתני' דע"כ ר"מ היא מדתנן לה בהדי מבושל דלר"י במבשל בשוגג נמי לא יאכל עד מ"ש כדאמרי' בהניזקין שם וא"כ במעשר דהוה דרבנן אמאי לא קניס ר"מ בשוגג ואקדים הש"ס למיפרך ממעשר דוודאי ר"מ כמ"ש משא"כ במטביל דלמא לאו ר"מ היא ומשני הש"ס גברא לתקוני מכוין ואנן ניקום ונקנסי' ובשלמא אי מיירי דלית לי' פירי אחריני שפיר למה נקנסי' משא"כ באי' לי' למה לא נקנסי' דלא ליתהני מאיסורא דעבד אלא ש"מ דסתמא דהש"ס מוקי לה בלי' לי' וא"כ אפשטא בעיין לחומר' וא"כ ק' על הרמב"ם והרא"ש והר"ן שפסקו לקולא מהך דגיטין ותו הק' הלח"מ למה בה' תרומות סתם וכ' דמזיד לא יאכל הו"ל למפסק גם התם לקולא דבדלית לי' פירא אחרינ' אף במזיד יאכל ונ' ד' הרמב"ם וסיעתי' דהש"ס תרתי איבעי לי' אי תנא דידן לאשמועי' דינא אתא וכמ"ש ואי דינא מאי הוה קנסי' או לא ותו דלמא מתני' כתנא דבריי' אתא דיליף מקרא הא דלא יבשל בתחלה וע"כ תנא לי' ברישא ומעתה נקטי' כסתמא דש"ס לעיל דתנא מייתי לה מהכא ונקטי' דעבר ואפה מותר ונ' דכ"ז שעמדנו עלי' היינו יכולים לתרץ עלה דמתני' דקאמר לא יבשל בתחלה באמת ה"ק אם לא בישל מעיו"ט לא יבשל מתחלה לשבת אא"כ מאי אבל דתנן הכי הו"ל למתני ומבשל ליו"ט ומותיר לשבת ומדקתני אבל ש"מ דבתחילה דתנן ר"ל בתחלה לשם שבת וז"ש רש"י בתחלה