ליקוטי חבר בן חיים ב קנד

להק' דמאי מק' מ"ט לק' לי' רישא לסיפ' וי"ל דבסיפא הו"ל תרי רובא כיון דהוי חוץ לחמשים ומשו"ה לא אזלי' בתר קורב' דחד' רובא דהפקר או נכרי' וחדא רובא דעלמ' משא"כ ברישא ליכא אלא חד רוב דתוך חמשים ליכ' רובא דעלמ' ומט' חניות הוא דק' להו דלד' ר"י דקאי תוס' השתא אליבי' גם ר"י בשמעתין מוקי ט' חניות בדלתות נעולות וליכ' תרי רובא

שם באו"ד אבל ק' י"ל דק' לי' למק' דהכי הו"ל לתנא למתני נמצא בין ב' שובכות הולכין אחר הרוב שנים שוין הולכין אחר קרוב מחצה ע"מ וכו' אלא ש"מ גם באין שוין הולכין אחר קרוב

תוס' ד"ה וליזל בסו"ד הנה אקו' ראשונה תי' דלא הוה דומי' דריש' כוונתם דע"כ רישא מיירי ביש שובכין הרבה דאל"כ לא אמרי' חוץ מנ' של מוצאו וכמבואר לעיל אבל אהא לא תי' מידי ונ' דהכא טעמ' דמק' דתנא אפכ' הו"ל למתני בתוך חמשים של בעל שובך בין ב' שובכין וכו' ואח"כ חוץ לנ' אלא ש"מ מדתני חוץ לנ' בריש' דסיפ' גם אחוץ לנ' קאי: וכ' רש"י דקס"ד דגם אחוץ לנ' קאי וק' מאי קס"ד הרי גם לפי תי' הש"ס בשביל של כרמים מפ' רש"י דסיפ' מיירי חוץ לנ' ונ' מזה ד' רש"י דכל הך מלתא שקלא וטרי' דעלמ' ולעולם מתני' לא מיירי בשביל של כרמי' דווקא כ"א סיפא לא קאי כ"א אתוך נ'

וזה ענין ד' הרמב"ם שתמה עליו הב"י סי' ר"ס למה לא הביא הך דשביל של כרמים וכמו שהביא הטור והיינו משום דהרמב"ם לא מייתי הך סיפא רק אתוך נ' ולא חוץ לנ' וכ"ת היכן מוכח כן בדבריו י"ל מדסיים וברוב הלך אחר הרוב וכ' ה"ה דכ"ז בתוך נ' אבל חוץ לנ' בכל ענין של מוצאו ואם א' תוך ל' וא' חוץ לנ' אזלי' בתר האי דתוך נ' וא"כ ע"כ הרמב"ם לא מיירי כ"א בתוך נ' וס"ל ג"כ דכולי הא מלתא הוה רק שקלא וטרי' בעלמא ולדינ' מוקמי' מתני' סיפא דבין ב' שובכות בתוך נ' דווקא וכן הי' ע"כ ד' המחבר שלא הביא רק ל' הרמב"ם אף שתמה עליו בב"י

ועד"ז נ' לבאר ג"כ ד' הרי"ף והרא"ש והרע"ב שלא הביאו כ"א מתני' כצורתה והנה בשלמא שלא ביארו דמיירי בשני' שוין מבואר מדהביאו עלה דמתני' הא דר"ח דהולכין אחר הרוב אבל מדדה מ"ט לא מייתי ואמנם לכאורה יש לתרץ עיקר קו' הש"ס עד"ז בשלמא בתוך נ' דרוב יונים עד נ' אמה מליי' כרסיי' ורובא מהאי שובך אתיא איכא רובא דהאי שובך נגד רובא דעלמ' ומסייע להאי שובך קורב' ג"כ להכי הוה של בעל השובך משא"כ בחוץ לנ' דליכ' רוב כ"א קרוב ורוב' דעלמ' כנגדו הוה של מוצאו דרוב עדיף וא"ש כולא מתני' וסיפא קאי אתוך נ' דווקא ולק"מ אא"כ אמאי לא משני הש"ס הכי דל' הש"ס דמפ' סיפא אחוץ לנ' וק' חוץ לנ' ליזל בתר רובא דעלמ' אלא ש"מ גם חוץ לנ' שייך קורבא מק' שפיר אבל למסקנ' דמשום הך קו' אצטריך לאוקמי מתני' בשביל של כרמים והוא דוחק מסתבר טפי למימר דסיפ' אתוך נ' דווקא קאי ולק"מ וכמ"ש והן הן ד' הרי"ף והרא"ש דלא מייתי כ"א מתני' כצורתה

תוס' ד"ה דכל דמדדה בסו"ד ועוד יל"ד הא לכאורה גם בתי' קמא ה"ט כמ"ש השתא וצ"ל דמתחלה קאמרי תוס' רק דשאר שובכות לא מצי חזו וק' להו היכן רמז הש"ס זה וע"ז כ' ועוד דבל' שביל מבואר הך מלתא

רש"י ד"ה ספיקו טמא מבואר מדבריו דלא כד' תוס' ד"ה דתני שכ' דממתני' לא שמעי' וודאי ולא כד' מהר"ם בהג"ה שם שכ' ג"כ עד"ז והדרא קו' תוס' לגי' דידן דהוא דתני ר"ח והנה כ"כ לעיל במה"ק ליישב ונ' עוד עד"א בניישב ג"כ קו' תוס' ד"ה ואע"ג דמאי אשמעי' אביי הכא טפי מבריי' דט' חניות די"ל בבריי' דט' חניות אין כ"א קורב' משא"כ הכא דאיכ' חזקה חזקת טהרה של אשה וכמ"ש לעיל ואפ"ה רוב עדיף וע"ז קאמר רבא מדתני ר"ח דאפי' תרומה שורפין והך חזקת תרומה לא אתרעי ואמאי לא נימא דהני תרי חזקות בהדי קורבא מול רוב ס' מיהו הוה אלא ש"מ דהכא משום דהוה רוב ומצוי

והדר אמר רבא דלא היא כ"א ע"כ ר"ח אי' לי' דר"חנ דאס"ד בעלמא רוב וקרוב ספיקא מיהא הוה היאך שורפין כאן תרומה ולא גזרינן דאפי' ברוב שאינו מצוי ג"כ ישרפו נגד קרוב אלא ש"מ באמת הל' כן וכן ש"מ דרובא אפי' נגד חזקה דאוריי' דאל"כ שוב למה יסמכו כאן במקום חזקה אמצוי דלמא גם בלא מצוי יסמכו ארוב נגד חזקה וכן ש"מ דלא בעי' בשום מקום תרי רובא דמדשורפים כאן אחד רובא ולא גזרי' שיסמכו גם בעלמא אחד רובא ש"מ דבאמת בחד רובא סגי וע' בד' רש"י ד"ה דהא אשה ותמצא מבואר דברים אלו האחרונים

תוס' ד"ה וש"מ איתא בסו"ד ונ' לי ר"ל לריצב"א אף דפליג לעיל אר"י בר מרדכי ומ' לי' דר"ז גם למסקנ' מק' אר"ח ולכאורה הל' כר"ז אבל מדאמר רבא דמלת' דר"חנ ומלת' דר"ז תרוויי' מדר' חייא ילפי' ש"מ דאית' לתרוויי' ור"ז ל"פ למסקנא אדר"חנ

תוס' ד"ה וש"מ רובא חשוב לי' וכו' ר"ל דבאמת דם המקור מחשיב איתא קמן דהתורה קראתו מקור דמה אלא מאחר דאינו בא כ"א ע"י שחייה הרבה כמ"ש תוס' לעיל ד"ה ואע"ג וצ"ל דרוב פעמים שכוח שהאשה שוחה והאי רובא וודאי מחשיב ליתא קמן

רש"י חביות של יין נ' דעתו דאי לאו איין היינו דנין כ"א אחביות הו"א לכ"ע עד שתאכלנה באי' תאכלנה בהיתר ויכשירנה ואפי' מאן דס"ל גבי הגעלה דלא מקרי יל"מ היינו משום דצריך הוצאות עצים ואש אבל בחביות יי"נ דבעירוי במיס בעלמ' סגי וודאי הוה יל"מ ולא סמכי' ארוב וקרוב

תוס' ד"ה אימור נ' דק' להו לימא הש"ס דכ"ע לית להו דר"ח והכא טעמ' דשמואל משום דלמא הגוי' דרים קרוב יותר לשפת הנהר כמ"ש התוס' לעיל אא"כ למה לשמואל למימר מהאי דקרא אלא ש"מ דאפי' בכולא ישראל קאמר וע"כ אי' לי' דר"ח

והנה הרמב"ם פסק כרב ודווקא בהנאה מותרת והכ"מ לא העיר בזה מאומה ואפי' הרמב"ן שהביא בשם ר"ח גבי זיקי וריצב"א דאסור בשרי' כאן לא הביא מזה ונ' דק' לי' להרמב"ם לימא הש"ס דרב ושמואל בהא פליגי רב מתיר אפי' בשתי' משום דסמך אקורב' ושמואל ס"ל דא"נ ממקום קרוב אתי לא מתירין לי' בשתיי' דנפילה הוי ריעות' דנפילה לא שכיחא אלא וודאי אצל הישראל נאסרה והשליכה בנהר וכיון דקורבא לא היה וודאי שוב מצרפים לזה גם רובא בעלמא ונח לפ' כן מלמימר דבמציאות פליגי אי מעקילי ופשורי מטבעא לה אלא לאו ש"מ דלרב ג"כ בשתי' נאסרה מה"ט שכ' ובהנאה פליגי וע"כ בעקילי ופשורי פליגי וכ"ת מאי איכ' בין שתיי' להנאה י"ל דכ"כ הר"ן פ' אין מעמידין דחכמים לא גזרו מיד על הנאה משום ניסוך דניסוך לא שכיח