ליקוטי חבר בן חיים ב קנב

ונ' דק' לי' לרש"י כיון דאביי ורבא תרוויי' כר"ח ס"ל בב"ב שם מ"ט דחקו לאוקמי מתני' בדוחקא ולמימר משום דלא תק' אטו ר"ח מתני' אתא לאשמעי' נ' לרש"י דוחק ולזה נ' לרש"י דס"ל לאביי ורבא דלר"מ דס"ל במקום חזקה חיישי' למיעוט' ואמרי' סמוך מיעוט' לחזקה ה"ה גבי קורבא אמרי' סמוך מיעוט' לקורב' וא"כ מידי ס' לא נפקא וכ"כ לעיל דס' כה"ג לא דמי לס' מוכן דהרי אין ריעות' לפנינו לומר שאין אלו היוני' שהזמין כיון דאורחיי' דיוני' לצאת לפני הקן א"כ ע"כ מתני' דלא כר"מ ואנן קיימ"ל סתם מתני' ר"מ ולהכי מוקי לה אביי ורבא בגוונא דאף לר"מ א"ש וז"כ רש"י ובגמ' מפ' לה

ואם אין סביבותיהם כ' רש"י מאתמול נ' כוונת רש"י אפי' אם ביו"ט אין כאן שובך רק שאתמול הי' כאן שובך ויוכל להיות כי מאתמול כבר באו לכאן ומ"מ אינם אותן שהכין ממיל' ג"כ אסורין

גמ' והשכים י"ל דאם בהשכמה מצא אותם במקומם אף דאח"כ נתחלפו אם לא ראו מאז שם יונים אחרים מותרין אבל אם מיד כשהשכים מצא אותם שלא במקומם אזי אסורין

הנך אזדו לעלמא לא קאמר הש"ס דלמא הנך אזדו כ"א וודאי אמרי' כן משום דלא רצה לאוקמי מתני' כמאן דאוסר מוכן דא"כ כאן הו"ל לר' לשנות ור"ג מתיר וע"ז קאמר א"כ דבוודאי חשבת לי' ש"מ אי' לדר"ח דלר"ח הוה ודאי וזה שביאר רש"י דר"ח אפי' לקולא אזיל בתר רוב ע' בדבריו ומשני דהכא בדף מיירי דהו"ל רוב וגם קרוב וע"ז קאמר בתר הכי דה"ה בשני' ומצא שלשה הוה וודאי משום דאיכ' ס"ס להחמיר וכמ"ש לעיל ולהכי קאמר ל' מה נפשך וז"נ כוונת רש"י שכ' פירושא דמתני' עיי'

רש"י ד"ה רבא אמר כוונת רש"י לאו דרבא פליג בדף הא לא אפשר אלא דק' לי' לרבא הא ל"ל לתנא לאשמעי' ובשלמא ברישא אשמעי' דלא אמרי' אתהפוכי אתהפך אבל כאן מה אשמעי' ולאביי צ"ל דלדיוקא אתא דבלא דף שרי ולאפוקי מר"ח. והנה כ' הב"י הפוסקים הביאו המשנה כצורתה משום דקיי"ל כר"ח והרמב"ם לא הביא רק סיפא משום דפשיט' לי' אם ברישא קיי"ל כר"ח ולא אמרי' אתהפוכי כ"ש בסיפ' אלא שרבינו ירוחם הביא ד' רבא ונ' דק' לי' הא רבא ג"כ כר"ח ס"ל ואמאי דחיק לפ' מתני' אע"כ כי היכי דלא תק' אטו ר"ח מתני' אתא לאשמעי' וא"כ לר"ח גופא ע"כ מתני' כה"ג מיירי ושאר פוסקים ס"ל כיון דעכ"פ איכ' לפ' מתני' בענין אחר ל"ק לר"ח ולמסקנ' מ"מ לא מפ' מתני' הכי

גמ' איכא למימר הנך אזדו ל"מ לאביי דבדף מיירי וודאי ק' אפי' לרבא הרי קיי"ל כר"ח וא"כ ק' מתני' עלי' דר"ח

תוס' ד"ה פשיטא כ"כ במה"ק ליישב ונ' עוד מדמר עוקבא לא אצטריך לאשמעי' אלא כל המדדה אבל רוב מדדין יותר מחמשין ליכ' שום סברא וא"כ תו ליכא רוב ואזלי' בתר קרוב ובזה יל"פ פלוגתת הרמב"ם עם הרי"ף והרא"ש דהרי"ף והרא"ש השמיטו תי' הש"ס דמ' להו דקו' הש"ס לא הי' כ"א אטו מר עוקבא מתני' אתא לאשמעי' וא"כ למסקנ' כיון דאיכא לפרושי מתני' בגוונא אחרינ' שוב אצטריך מר עוקבא לאשמועי' ולעולם מתני' כפשטא וע"ד שכ' לעיל לענין תי' דרבא אבל ד' הרמב"ם דקו' הש"ס הי' כיון דממר עוקבא שמעי' כל ש"מ דרוב וודאי אין כאן וא"כ מתני' פשיטא דבליכ' רוב וודאי אזלי' בתר קרוב אלא ש"מ כתי' הש"ס

ב"ב פ' לא יחפור

ניפול כ' רש"י גוזל ויל"ד אמאי לא נקט תנא גוזל ובשלמא למסקנ' דמתני' במדדה א"ש דל' ניפול מ' מדדה שנופל מחמת שאינו יכול לפרוח אבל בס"ד ק' וי"ל דר"ל ניפול שאין בו סימן דאי יש בו סימן עכ"פ של בעל השובך

בתוך חמשים כ' רש"י של שובך נ' דלס"ד הוצרך לפ' כן אבל למסקנ' דבמדדה מיירי ה"פ בתוך חמשי' שיכול לדדות

קרוב לזה ילפי' מעגלה ערופה אלא שהתוס' הקשו הא התם בב"ד תליי' מלתא ונ' דעירות הקרובות שאין להם ב"ד כולהו בתר הך עיר שיש בה ב"ד גרירין וכולהו חדא עיר חשבי' להו

תוס' ד"ה חוץ לנ' בתר רובא דעלמא ע' רש"א וד' צ"ע דא"נ מיירי במדדה אכתי נימא דהוה דההוא שובך דמרובה ביונים מכלהו אלא ש"מ משום דאמרי' כיון דע"כ מאחר נפל כיון דאינו יכול לדדות יותר מנ' א"כ אזלי' בתר רובא דעלמא והן הן ד' תוס'

ואפי' למ"ד וכו' נ' דגם בקו' ידעי' שפיר דהא דבממון אין הולכין אחר הרוב היינו משום חזקה אלא דק' להו ליהוי הכא קורבא כי חזקה דהתם וע"ז תי' דחזקה ה"ט משום דהוא מוחזק וא"א יכול להוציא מידו אבל הכא הרוב הוא המוחזק

וא"ת וכו' ארב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ל"ק להו די"ל דס"ל כרשב"א ולדידן דקיי"ל כשמואל ברוב והתם כרבנן הוא דק' להו

ויל"ד כיון דהבעלים יתנו סימן למה נסמוך ארובא וצ"ל דהרי עכ"פ ברוב א"צ לברר דהרי בי"ח טריפות ג"כ לא מבררי' וע"ז תי' דבאמת תק"ח הוא בעיר שרובה נכרי' דלא לשתכח מצות השבה וכ"ת הרי הפקיעו חכמים ממון שלא כדין דכיון דרובא נכרי' בעלי' מתייאשי' והמוצא קנה מן ההפקר וע"ז כ' כיון דחזי כ"ע דתקנו רבנן להכריז ש"מ קים להו לרבנן דלא שכיח שימצא עכו"ם אבידת ישראל אף הוא לא מתייאש כ"נ לפ' ד' תוס' וע'

רש"י ד"ה רוב וקרוב אם בא דבר נ' כוונת רש"י דלא תימא ר"ח אמתני' דהכא קאי וכמ"ש תוס' דהרי הוא של מוצאו מטעם רוב לא היא דבממון הרי אין הולכין אחר הרוב וע"כ טעמ' משום דאיכ' חזקה בהדי רובא וכמ"ש תוס' וע"כ ר"ח אדעלמא קאי ולא אשמעתין

גמ' ואע"ג דרובא דאוריי' נ' פי' דרובא אף דליתא קמן דאוריי' כלומר דתרוויי' ילפי' מאחרי רבים להטות וכמו שפי' תוס' לקמן בגמ' ש"מ רובא דאוריי' אלא דמ"מ יל"ד וכי איכא מ"ד דמה"ת לא אזלי' בתר רובא והרי מעשים בכל יום דלא בדקי' אחר י"ח טריפות ונ' דבשלמא התם ליכא חזקה נגד הרוב אבל בדם הנמצא בפרוזדור וכה"ג דאי' לה לאשה חזקת טהרה סד"א דיו דאמרי' רובא וחזקה ספיקא הוה אבל אין שורפין תרומה קמ"ל דאפי' רובא במקום חזקה דאוריי' ויש לכוון זה ג"כ בד' תוס' ומ"ש דר"ל רובא דליתא קמן כיוונו ג"כ לרובא במקום חזקה אלא דאשמעי' תוס' דבאיתא קמן אפי' במקום חזקה פשיטא דהרי באחרי רבים להטות מפקי' ממונא

תוס' ד"ה רוב וקרוב הק' רש"א לקמן לישני תוס' דר"ח דליתא קמן אשמעי' ונ' דמאחר דנקט ר"ח רוב וקרוב וקרוב