ליקוטי חבר בן חיים ב קנא

ש"מ דבעי' דנדע יו"ט שלא נולד שם היום שובך חדש ובשלשים ריס לא משני אביי כאן דמיירי בדף ונ' דלאביי לא מ' לי' דכה"ג מקרי קורבא דמוכח דאתהפוכי אתהפיך לא שכיח ואין כאן בין ר' לר' חנינא אבל בסיפא וודאי הוה קורבא דמוכח לכך אוקמא אביי בדף. ובזה מיושבים ג"כ ד' רבא שנתקשה בהם רש"י דמאחר דרישא ע"כ מוקי רבא בדף למה לי' בסיפא תי' אחרינא וכ' רש"י דרבא לא מ' לי' דסיפא ג"כ להך רבותא אתיא ולמ"ש י"ל דגם רישא לא איירי לרבא בדף

אילימא במפריחין כ' הש"מ דלרבא ל"ק דאיהו ס"ל דבתר קרוב אזלינן ורק בשני קנין דיש ריעותא אסורין ואמנם לי נ' דהנה באמת רבא גופא כר"ח ס"ל בב"ב שם אלא דק' לי' אטו ר"ח מתני' אתא לאשמעי' ומשני מה דמשני והשתא בסיפא ק' אפכא לימא תיהוי תיובתא דר"ח וע"כ אצטריך לאוקמ' במדדין

תוס' ד"ה פשיטא תי' התו' ק' קצת דהרי ביצה נשנית קודם ב"ב והתם הו"ל להש"ס להק' פשיטא ונ' דהנה ע"כ רב עוקבא לאו ממתני' דידן יליף דבמתני' סגי ברוב מדדה אינו מדדה וכו' וכיון דאיכא תרי רובא אזלי' בתר קרוב ומנ"ל אכתי לרב עוקבא למימר כל המדדה אלא ש"מ דסברא חיצונה היא ופשיטא לרב עוקבא ואמאי אכפל תנא לאשמעי'

ועד"ז נבא לד' הר"ן דהנה הרי"ף והרא"ש מסתם סתומי למתני' והר"ן הוסיף לבאר דסיפא במדדין ולא הביא קרן זוית נ' דמ' לי' דבאמת קו' הש"ס שו"ט בעלמא די"ל ממתני' שמעה רב עוקבא וליתר שאת דחי לי' ובאמת במדדין לחוד סגי

ומ"מ אהרי"ף והרא"ש יש לתמוה וכן הק' ב"י תצ"ז שלא ביארו כלום ונ' דעתם דמאחר דתניא לקמן הצד יוני שובך חייב ע"כ מתני' במדדין מ' ולא נ' להו ד' הר"ן לחלק גם במפריחין בין גדולים לקטנים כ"א כל מפריחין יש בהם צידה וא"כ מאחר דהביאו לקמן באין צדין הך בריי' והרא"ש הביאה בכאן ממיל' שמעי' דמתני' במדדין דווקא והמק' באמת הי' יכול להק' מבריי' דלקמן כדמק' אילימא במפריחין אלא דמני' ובי' מק' לי' וד' הטו"ז שהק' על הב"י בשני קינין תמוהין דהמעיי' בש"ס יראה ד' הב"י כנים ואמתיי' והסברא דרוב עדיף נ' דהרי ארוב קטלי' ואקרוב כפרה בחוץ הוא דמייתי' וי"ל דאומדנ' בעלמ' הוי וע"ז מק' הש"ס דע"כ וודאי הוה דהרי עדיף מרוב ובענין קו' תוס' מתשע חניות י"ל דר"ח מוקי לה כרב דמיירי בנמצא ביד עכו"ם והתם ל"ש קורבא דגוי מינד נייד: בע"ה מה"ב ביצה מתני'

זימן שחורים כ"כ במה"ק דמדנקט תנא כפילא שחורים ומצא לבני' ואפכ' ג"כ מבואר כתי' הש"ס דע"כ מתני' דזימן שני' ובזה יש ליישב דלא מתרץ הש"ס דהק' ומצא אף לבני' אמרי' מדלבני' מעלמ' אתי אף שחורים מעלמ' אתי אא"כ יק' סיפא ל"ל. ואמנם הא גופא ק' למה לי' לתנא למנקט כה"ג ולא נקט ומצא אף לבנים והי' נ' מזה דמשו"ה לא הוי כ"א ס' וס"ל לתנא דס' ביל"מ בדרבנן שרי דלא כרב אשי לעיל ומה"ט קאמר הש"ס גבי שני' ומצא ג' תרי ספיקי דלמא אחריני נינהו ונהי דמ' מרישא דחד ס' שרי מ"מ הא איכ' חד ג"כ דמיערב ומשום חד דמיערב לחוד ג"כ לא מתסר דאי ס"ל לתנא דס' דרבנן ביל"מ שרי ה"ה ביטול שייך ג"כ כמבואר פ' משילין בתי' דרב אשי גבי מים ומלח דהא בהא תליא משא"כ השתא הוה ס"ס לחומר' דאפי' בדרבנן אסור חדא דלמא כולהו אחריני נינהו ואת"ל חד דלמא כל חד היינו דמיערב בהו והו"ל כל חדא וחדא ס"ס לחומר'

רש"י במתני' ולא הי' לו עוד ע' ש"מ מ"ש בזה אמנם נ' דאס"ד דמיירי דבקן הסמוך יש עוד שחורים א"כ מאי משני הש"ס בדף וק' פשיטא כיון דבקן הסמוך יש עוד שחורים שאינם מזומנים וגם רובא דעלמא יש כאן בדף ומאי קמ"ל תנא ועד"ז י"ל קו' הש"מ דלמה לי' להש"ס לאוקמי בדף לאוקמי ביש עוד שחורים וי"ל דק' א"כ פשיטא כיון דאיכא קרוב אינו מזומן כמו קרוב מזומן ואיכ' ג"כ רובא דעלמ' אפי' בלא דף פשיטא אע"כ מיירי שלא הי' שם עוד. אלא שהש"מ הק' ע"ד רש"י מסיפא דתנן ואם אין שם אלא הן מ' דרישא כולא מיירי אפי' יש שם דלא הן ונ' ד' רש"י דאדרב' מדבסיפא הוא דתנן ואם אין שם אלא הן ש"מ דרישא אפי' שם בלא הן ומ"מ אסורי'

וכ' רש"י בכל לבני' כוונתו למ"ש דאי הוה מוקי לה הש"ס באף לבנים לא הי' צריך לאוקמי בהזמין שני' ואמנם ביאר לן רש"י מ"ט באמת לא רצה הש"ס לאוקמי באף לבנים וכ' רש"י דאי באף לבנים לא הוה כ"א ס' מדלבנים אחריני דלמא שחורים ג"כ אחריני ותלי' בפלוגת' אי ס' מוכן אסור משא"כ עכשיו דמוקי לה באתפוכי אתפיך א"כ ל"מ לר"ח דהלך אחר הרוב דהוה וודאי אינם מוכנים אפי' בדף כיון דל"ש קורבא ג"כ הוה וודאי אינם מוכנים

וכאן יש להק' על הרמב"ם שכ' ברישא טעמא משום ס' מוכן הרי הרמב"ם פסק כר"ח דרוב וקרוב הלך מדאוריי' אחר הרוב ואפי' תרומה שורפין ומ"ט כ' הרמב"ם דמטעם ס' אסור ונ' דדחקו להרמב"ם לזה מדנקטא תנא בחד בבא עם שנים ומצא שלשה דוודאי מכח ס' אתא עלה אלא דא"כ אתנא גופא יק' ונ' בנבאר תחלה מ"ט אביי ורבא ברישא לא ק' להו לימא מסייע לר"ח ובסיפא הוא דק' להו ונ' דבאמת יל"ד מנ"ל למימר דברישא טעמ' משום דהלך אחר הרוב דלמא רוב וקרוב ספיקא הוה וס' מוכן אסור אלא שכ"כ תוס' בע"א גבי ההוא חצבא דחדא מתרתי או רוב עדיף שהורגין עלי' נפש משא"כ קורבא דל"מ כ"א בעגלה ערופה דאפי' קדשים בחוץ ל"ש אבל אי רובא דליתא הל"מ כאידך פירושא ברש"י פ"ק דחולין וודאי קורבא עדיף דכ' בקרא והכי מ' ג"כ לש"ס דילן אמנם אביי ורבא ס"ל דבכה"ג דמתני' דמצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורין י"ל דמידי ס' לא נפקא וא"כ ע"כ טעמא דתנא דידן משום ס' מוכן אסור אבל במצא לפני הקן שם ל"ש ס' אי לאו דרוב עדיף מקרוב וטעמ' כמ"ש רש"י במתני' דאורחא דיוני לצאת לפני הקן ע"כ הוצרך אביי ורבא לתי' אחריני וזה ענין ד' הרמב"ם דבסיפא סתמא למלתי' משום דקיי"ל כר"ח וברישא פסק דווקא משום ס' מוכן הוא דאסור לא זולת

רש"י באו"ד ואינו מכיר וכו' נ' כוונתו דס"ד דכיון דקיי"ל באתחזק אי' אין ע"א נאמן היכא דלאו בידו והכא הרי ע"כ אתחזק חד אי' וכ"ת הרי הכא רק דרבנן הרי חזי' דחכמים החמירו כאן כבשל תורה לזה כ' רש"י דלא היא דאילו הי' מכיר וודאי הי' נאמן. ובתוך הקן לא מצא כלום כוונת רש"י ע"ד שכ' דוודאי אילו גם בתוך הקן הי' מוצא אפי' לר"ח שרי דהיכא דשייך כאן נמצא כאן הי' לא אזלי' בתר רוב כדאמרי' בב"ב גבי ענבי וודאי מצנעי וא"כ דווקא משום דבתוך הקן לא מצא

וסיים רש"י ובגמ' מפ' לה וצ"ע דבגמ' לא מפ' כ"א למאן דלית לי' דר"ח אבל אנן הרי קיי"ל כר"ח א"כ לא מפ' בגמ' מידי