ליקוטי חבר בן חיים ב קנ

מעיו"ט ולא ידע הרי בשעת שבירה וודאי ידע משא"כ בגריפת תנור דהטיח נופל מאליו ואין אדם יודע ובסכין נ' ד' רש"י דכיון דהוה ורגיל להיפגם הו"ל לבדוק סכינו מעיו"ט ונ' דלד' רש"י קמ"ל בסכין ושפוד אף דהוה תיקון כלי שרי ר"י לאפוקי מד' הר"ן דבתיקון כלי ר"י מודה ובגריפת תנור אף דמשוה גומות כלאחר יד ולא קמכוין מ"מ פליגי רבנן וד' תוס' דבכלהו אשמעי' דתיקון עלי מותר לר"י וד' הר"ן דבכולהו אשמעי' דלא הוה תיקון וסכין שנפגמה לד' הר"ן לא מיירי בסכין של שחיטה כ"א של בשר ושפוד שנרצם היינו שנעקם קצת

לכם ולא לנכרים כבר רמזנו למעלה דהו"ל להש"ס להק' אטו ר"י לית לי' לכם ולא לנכרים ונ' דהנה ר"ע וריה"ג פליגי אי דרשי' רק ולא לנכרים אבל כלבים בכלל כל נפש או גם כלבים בכלל ולא לנכרי' ויל"ד לריה"ג לא לכתוב רחמנא לכל נפש לא ליבעי לכם דמהי"ת נימא דלנכרים וכלבים יהי' מלאכה מותרת כיו"ט וצ"ל דבאמת דרשי' פ"ק דכתובות מכל נפש דבר השוה לכל נפש לאפוקי מוגמר וא"כ אצטריך ואמנם הך דרשא לא א"ש כ"א למאן דאי' לי' מתוך ואצטריך קרא למעוטי מוגמר אמנם ר"ע מבואר פ"ק דפסחים דלית לי' מתוך ושפיר קאמר דאי לאו דקרא לרבות נפש בהמה ק' לא לכתוב קרא לכל נפש ולא נצטרך לכם למעוטי ומדברינו מוכח ממיל' דהל' כריה"ג מאחר דאנן קיי"ל מתוך אמנם ר"י ס"ל ג"כ כריה"ג וס"ל ג"כ דלכל נפש אצטריך למוגמר אמנם ק' לי' לר"י לא לכתוב רחמנ' כ"א אשר יאכל וממיל' מוגמר אינו בכלל ולכל נפש ל"ל אלא ש"מ משום דאמר קרא לכם לכל צרכיכם ס"ד דגם מוגמר בכלל ואצטריך לכל נפש דבעי' דבר השוה לכל נפש וא"כ ש"מ דעיקר קרא ללכל צרכיכם אתא ומ"מ לכם דווקא ולא לכלבים ולא לנכרים: בע"ה סוגי' דרוב וקרוב ב"ב פ' לא יחפור

תוס' ד"ה חוץ לחמשים עי' אמנם גם רש"י כ' לקמן וקם לי' בתורת מפריח ואזלי' בתר דעלמא ש"מ דמשום רובא דעלמא הרי הוא של מוצאו רש"י ד"ה רוב וקרוב רובא דאורייתא אחרי רבים להטות ואף דר"ח ברובא דליתא קמן קאי ע"כ ס"ל גם רובא דליתא קמן מאחרי רבים להטות ילפי' וכפי' שני שכ' רש"י בחולין בסוף שמעתא דרוב דאי כפי' רש"י קמא שם דרובא דליתא קמן הל"מ כיון דקרוב בהדי' כ' בקרא למה לא יהא עדיף וכמ"ש הרמב"ם בה' טריפות לענין ס' דרוסה וז"נ פי' ד' רבא לקמן ש"מ רובא דאוריי' כלומר דאף רובא דליתא קמן מקרא ילפי' דאל"כ לא הוה אמרי' רוב וקרוב הלך אחר הרוב ויש לכוון זה במ"ש הש"מ לקמן דר"ל רובא במקו' קרוב

גמ' וליזל בתר רובא דעלמא כ' הכ"מ בה' רוצח דהרמב"ם השמיט תי' הש"ס ביושבת בין ההרים משום דס' לי' דקו' בתרא של הש"ס רק שו"ט בעלמא דאי אזלי' בתר רובא דעלמא בטלה מדידת עגלה ערופה וי"ל דקו' הש"ס דהרי הי' מפורסמי' הערים הגדולים בא"י ולמדוד בתר קורבא שבין העיירות הגדולו' שבגדולו'

רש"י ד"ה הב"ע כ"כ משום די"ל דווקא סיפא אוקימנ' במדדה ולא רישא לזה כ' רש"י דאי לא מוקמי' סיפא דומיא דרישא ואמאי באידך בבא מהדרי' אסיפא דומיא דרישא כמ"ש תוס' לקמן ד"ה וליזל

בעי ר' ירמי' י"ל דמס' לי' אי הא דלא מדדה משום דמתיירא שלא יחזור לקינו והאי הרי חזי' לי' דלא נתיירא שהרי רגלו א' חוץ לנ' או דלמא דאינו יכול ומה"ט באמת עמד ברגלו שני אלא דממ"ש רש"י לקמן בגפני' יכול לדדות מקצת דיכול ויש לדחות. רש"י ד"ה וליזול והא דס"ד בסיפא קאי אחוץ לנ' משום דק' לי' דהך חוץ לנ' הו"ל למתני בסוף אלא ש"מ דסיפא קאי אהך דחוץ לנ'

ובד' רש"י אלו יש ליישב קו' הב"י בחו"מ שם שהק' על הרמב"ם למה לא הביא תי' הש"ס בשביל של כרמים והיינו דס"ל להרמב"ם כרש"י דהמק' דהוה סבר דסיפא מיירי חוץ לנ' הוא דמק' ובאמת מוקמי' מתני' בתוך נ' וכ"מ ל' הרמב"ם שם ושפיר השמיט תי' הש"ס: והדר חזי לקיני' הרמב"ן מחק גי' זו ואמנם הדברים מבוארים בהדי' פ"ק דביצה בסוגי' דזימן ולד' הרמב"ן הו"מ הש"ס בביצה לאוקמי בין הכרמי' דג"כ אינו מדדה

רש"י ד"ה אף אנן כוונתו דלא תימא הך מתני' חזקה קתני רובא לא קתני וכוונת אביי דהרי רובא עדיף מחזקה לא היא כ"א הך חזקה רובא הוא דתני ר"ח ע' תוס' וי"ל דרבא ה"ק למה לי' לר"ח למנקט הך גוונא דווקא לימא סתמא רוב וקרוב הלך אחר הרוב וממיל' ידעי' דינא בדם הנמצא בפרוזדור אלא ש"מ דווקא התם קאמר ר"ח משום דהוה רוב ומצוי ואמנם בתר הכי יישב רבא קו' זאת וקאמר דר"ח נקט הך גוונא לאשמעי' תלת ומשו"ה הדר בי' רבא

תוס' ד"ה וש"מ איתא לדר"ז וי"ל עוד דטעמו דר"ז דס"ד במקום קבוע בעי' תרי רובא וה"ט דיוחסי' ג"כ אמנם גם הכא דם העליי' קבוע ואעפי"כ סגי בחד רובא

תוס' ד"ה מ"מ רובא דאוריי' י"ל משום דאיכא קרוב כנגד הרוב קרי לי' רובא דליתא קמן

וראיתי בה"ה בשם הרמב"ן דבזה"ז דלא בקיאי' בין מלול ולפנים ולחוץ כל דם טמא וזה תמוה הלא החילוק רק בין לשרוף תרומה אבל לענין טומאה לכה"פ מס' אין חילוק ונ' דד' הרמב"ן אפי' אמרה האשה ברי לי שבא מן העליי' לא מהימנא

נמצאת נגד עיר שרובה ישראל מותר פסק הרמב"ם בהנאה ולא בשתיי' כד' ר"ח שהביא הרמב"ן והכ"מ לא העיר בזה ועמד לקמן בשפיכאי ולכאורה להרמב"ם חד דינא הוא

ביצה פ"ק

רש"י במתני' ולא הי' שם עוד ע' ש"מ ביאור ד' רש"י ולכאו' אם הי' שם עוד וסימן אין לו דאל"כ הרי יודעים וא"כ מאי הזמנה איכא אלא דהא וודאי אם הי' בשובך שהזמינם בפני' וודאי אמרי' כאן נמצא כאן הי' ומ"מ בשאר שובכים יכולי' להיות עוד שחורי' ודווקא משום שמצאום במקום לבני' הוא דאסורי' ולכן אצטריך הש"מ למ"ש ודע כי הקו' אסיפא שהק' הש"מ לד' רש"י היא לאביי דווקא אבל לרבא גם סיפא מיירי שאין שם אלא עליוני' ותחתונים דומי' דשחורים ולבנים דרישא. והנה המק' שהק' פשיטא הי' יכול ג"כ להק' למה אכפל תנא למתני שחורי' ומצא לבנים וגם אפכא ולהתו' א"ש דמזה נבין דמיירי שהזמין שנים וכולה מתני' חדא קתני

רש"י שם ובתוך הקן לא מצא דאילו מצא אמרי' כאן נמצא כאן הי' וכד' הרמב"ן ב"ב שם גבי ענבי

רש"י שם אלא הן אם אין סביבותיהם אתמול דייק ל' אתמול דלא תימא מדלא משני הש"ס הב"ע שאין שובך בתוך ל' ריס