ליקוטי חבר בן חיים ב קמט

שרי ול"ב ס"ל דגם ר"ה מוקי מתני' כרבנן וס"ל דלרבנן כל חידוד אסור דגזרי' משחזת אטו משחזת ולהכי נקט תנא משיאה ע"ג חברתה להורות דלעבורי שמנונית' דווקא שרי ובהא גופא פליגי הני לשני בתראי אי ריא"ש לנפשי' מוקי מתני' אף כר"י או כרבנן דווקא אלא דלא קאי אר"ה דר"ה מסתבר טפי דמוקי מתני' אף כר"י משו' דשבק תנא משחזת של עץ ונקט משיאה ע"ג חברתה. והנה ר"ח דמוקי מתני' דלא כר"י משום דמפ' למתני' לעבורי שמנוניתא או משום דס"ל דלר"י כל השחזה מותרת דלא גזר ר"י מידי בהשחזה ומשו"ה קאמר לי' דרשי' משמך הל' כר"י כלומר דאי ר"י מודה בהשחזה ליכ' נ"מ רבתי אי הל' כר"י הרי מ"מ השחזה אסורה ולעבורי שמנוניתא אפי' בליתא דפרסי מהני אבל אי גם השחזה לר"י שרי היא רבותא דהל' כר"י וע"ז השיב לו ר"ח דידרוש וידרוש וראיתי ברי"ף ורא"ש שרמזו לדברינו ששינו ל' הש"ס דקאמר מאן תנא אין משחיזין וכ' הם מאן תנא השחזה אסורה למימר דר"ח ע"כ ס"ל דלר"י כל השחזה מותרת דאל"כ לא הוה מוקי למתני' דלא כר"י וע"ז הביאו ד' רבא ג"כ

וכ' רש"י טעמא דר"י משום דכ' לכם נ' דכ' רש"י זה כאן לומר דמנ"ל לר"ח דלר"י כל השחזה אפי' השחזת פגימה מותרת דלמא בפגימה מודה ר"י ומתני' בהשחזת פגימה וכד' הר"ן דמשוי מנא אסור לזה כ' רש"י דד' ר"ח כיון דר"י דרש לכם לכל צרכיהם א"כ מה לי משוי מנא או לא ובענין הראי' שהביא הר"ן מר"י אומר חותכה באור לב' נירות דלמא התם באפשר לעשותה מעיו"ט קאמר דאעפי"כ חותכה באור א"נ התם כיון דאפשר כה"ג שרי וכ"ת הרי מפסיד השני הרי משום כחס על הפתילה לא יתיר ע"י לאשווי כלי וכי מתיר משום שאינו רוצה באור שמן ארוך כ"כ וא"א לו לכבות ביו"ט א"כ שפיר קאמר ר"י חותכה באור לב' נירות

ונ' מל' רש"י שכ' יעשה לכם דבא ליישב קו' הש"מ הרי ר"י ג"כ ע"כ דריש לכם ולא לנכרים וע"ז כ' רש"י דר"י מדייק ל' יעשה דמ' ע"י אחרי' כמ"ש רש"י בהדי' שם פ' בא לא יעשה אפי' ע"י אחרים וכאן למה שינה הכ' א"ו בא לרמז על מכשירי אוכל נפש שאין דרכן ליעשות ע"י עצמן כ"א ע"י האומן היודע לתקנן ואעפי"כ כ' לכם ש"מ דגם כה"ג דוחה יו"ט

הל' ואין מורין כן מבואר מד' רש"י דהטעם משום דגזרי' דלמא אתי למעבד גם באפשר לעשות מעיו"ט ומשו"ה לקמן גבי סכין שעמדה הוצרך רש"י לפ' דאפי' נתקלקלה מעיו"ט מותר לחדדה מ' דמורין כן ואמאי נגזור דלמא אתי למיעבד אפי' באפשר מעיו"ט א"ו דבעמדה באמת שרי ודוקא בנפגמה מעיו"ט הוא דאסר וגזרי' גם ביו"ט להורות כן ודלא פסקא אגב דוחקא הוצרך רש"י לפ' משום טרחא יתירא והנה לד' רש"י מאן דלא הורה בפומא דדקילא ס"ל דבאפשר מעיו"ט גם לר"י אפומא דדיקול' אסור ומאן דלא הורה בשפתא דרחי' ס"ל רק באבן אסור לר"י אם אפשר מעיו"ט והיינו פלוגת' דלעיל אליב' דרבנן דלר"י באפשר מעיו"ט הרי הוא כלרבנן באי אפשר מעיו"ט ומ"מ לד' רש"י ליתא לתי' תוס' פ' יו"ט גבי בקעת ההיא ר"י היא דהל' ואין מורין כן דהתם ל"ש אפשר מעיו"ט ואמאי אין מורין וע"כ אצטריך לתי' בתרא בתוס' שם או לד' הרמב"ן במלחמות הובא גם בר"ן פ' יו"ט שם אמנם ד' הרא"ש דהא דאין מורין כן משום דלכתחלה מורינן כרבנן ובכל מכשירין לא מורינן כר"י וכ"כ הרא"ש לעיל פ' יו"ט ומה"ט כ' דדיו להחמיר בהוראה כרבנן בשל אבן דודאי לרבנן אסור אבל גם בשל עץ כיון דאיכא מ"ד דגם לרבנן שרי אנן אוראי נמי מורינן ומ"ש הרי"ף גבי סכין שעמדה והוא דמעביר לה וכו' היינו דלד' הרי"ף אין חילוק בין עמדה לנפגמה אלא דבתרוויי' אוראי לחדדה לא מורינן אמנם דיו להחמיר בשפתא דרחיי' ומה"ט קאמר רבינא סתמא מותר לחדדה משום דאפומא דדיקולא מותר אפי' להורות ואשפתא מותר לעצמו אבל אורויי לא מורינן וכ' גם אגב דוחק' לא פסקא מ"מ אסור לחדדה דוודאי נתקלקלה מעיו"ט ומדינא אסור אמנם ד' הר"ן בכוונת הרי"ף ע"ד רש"י ושלא כדבריו כ"א דבכל מכשירין וודאי אורויי מורינן כר"י מדאמר ר"ח יהא רעוא דכל כי הני מילי מעליתא תדרשון משמאי אמנם בסכין לא מורינן משום דבמשחזת של אבן גם ר"י מודה דאסור משום תיקון מנא ולפ"ז מאן דמוקי אין משחיזין דמתני' בשל אבן גם כר"י מוקי לה ור"ח דאמר דלא כר"י מוקי מתני' אפי' להעביר שמנונית וכמ"ש לעיל והוה דלא כר"י ויש לשאול כיון דבשל אבן גם לר"י מדינא אסור מנ"ל לאשוויי פלוגתא בין רבנן לר"י כלל בסכין וצ"ל דאי אמרת דר"י גזר למה לא יגזור בכל מכשירין אטו אפשר לעשות מעיו"ט וכ"ת הרי גם אנן בשאר מכשירין מורינן כר"י ולא גזרי' ומאי חזית דבסכין לא מורינן משום משחזת של אבן תי' לקו' זו כ"כ הר"ן לעיל פ' יו"ט דבסכין החמירו משום דאיתא בשאלה והנה גם לד' הר"ן ליתא להאי תי' דבכל מכשירין הל' ואין מורין כ"א בסכין בעלמא וגם לד' הר"ן אין חילוק בין עמדה לנפגמה וצ"ל דאף דאמר רבינא בבי מדרשא הא מלתא מ"מ להל' אמרה ולא להורות לרבים ובלא פסקא אגב דוחקא אפי' להל' לא דוודאי ישחיזנה במשחזת של אבן וכן מבואר בד' הרמב"ם דאזיל לד' הר"ן בשטת הרי"ף ומבואר מד' הר"ן דגם שפתא דריחיי' אינה משחזת של אבן וכד' הרא"ש כ"א תרווייהו של עץ

וד' ה"ה דהרי"ף לא פסק כלל כר"י כ"א כרבנן ולרבנן אפי' בשל עץ הל' ואין מורין משום שמא ישחיזנה במשחזת של אבן והק' עליו הרי הרי"ף הביא הך דרבא דרשינן משמך הל' כר"י ונ' דה"ה מפ' לה אפכא מדלא קאמר רבא סתמא הל' כר"י דרשי' משמך ה"ק משמך דרשי' ולי' לא ס"ל וגם כ"ע לא מקבלים לי' משמי' דיחיד ולהורות ע"ז מייתי הש"ס הני עובדי דרבא ורבה דאפי' בפומא דדיקול' לא רצו להורות משום גזירה וע"כ משום דאין הל' כר"י ומיושב בזה גי' וגי' הרי"ף דמייתי הש"ס עובדא דרבא מקמי עובדא דרבה דהיינו מר דקאמר אביי להורות תיכף וסמוך דרבא לנפשי' לא ס"ל כר"ח כ"א אין הל' כר"י ויש להביא קצת ראי' לשטת ה"ה מדהפסיק הש"ס בהך דאין מראין סכין לחכם להך דעמדה להורות דגם התם גזרי' שמא ישחיזנה וע"כ משום דאין הל' כר"י ואמנם לד' רש"י דבסכין שעמדה מלתא אחריתא א"ש ג"כ דהפסיק הש"ס בהך למימר דלאו כדלעיל מיירי וגם לשטת הר"ן א"ש דעכ"פ טעמא משום משחזת אבל לד' הרא"ש בפי' הרי"ף או הרז"ה וודאי יל"ד למה הפסיק בענין זה בין הדבקי' והנה לד' רש"י דטעמ' דמ"ד אין מראין משום דאוושא דר"י אתא לאשמעי' דאעפי"כ בשאלה מת"ח ל"ש אוושא מלתא להרי"ף והרז"ה ק' פשיטא וי"ל דאי לאו דר"י באמת הייתי אומר דגם שאלה אסור דס"ד טעמ' משום אוושא כדכ' רש"י ואפי' בשאלה שייך אוושא קמ"ל ר"י דטעמ' משום תחומין או דן דין ובשאלה ל"ש זה. וד' הרי"ף לענין תחומין יש להסביר עד"ז דכיון דקיי"ל דתלמיד אסור לראות סכין אם אין רבו רחוק ממנו שלש פרסאו' א"כ רגיל והוה ללכת חוץ לתחום להראות הסכין וגם ביו"ט ילך

סכין שנפגמה ושפוד שנרצם פירש"י ביו"ט דבשפוד ליכ' למימר