ליקוטי חבר בן חיים ב טו

משה על שאר הנביאי' היה כי שאר הנביאים בבא עלי' דבר ה' בטלו מהם חושים הגופני' ואך כחות הנפש נשאר בהם ולזה לא אמרו כ"א כה אמר ה' ור"ל ע"ד סגנון אבל לא יכלו להתערב בעד כל תיבה וזה ענין ג"כ אשר אין נביא רשאי לחדש דבר כי לחדש ד"ת צריך השליח להיות במדרגת מרע"ה שנא' עליו ודבר ה' עם משה פני' אל פני' למען יאמרו טעו ח"ו בין לו בויו ללא בא' ואמנם כאן אמר כה אמר ה' ומזה דרשו רז"ל כי באמת לא אמר כמו שאמר הש"י כי הש"י אמר בחצות והוא אמר כחצות

שלא יאמר אותו צדיק ע' לעיל ועפ"י פשוט הענין כדתנן במ' נדרים קונם אם אין אתה נותן לבני סאתים של חטי' ה"ז יכול להתיר את נדרו שלא עפ"י חכם ויאמר הרני כאלו התקבלתי נמצא דאם לא יחפצו ישראל לשאול ויאמרו אין לנו חפץ ברכוש כבר קיים הש"י הבטחתו אבל אאע"ה שלא ידע כי אמרו ישראל הרני כאלו התקבלתי יאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם וזה אמרו בבקשה ממך אמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ואם תאמרו מאי איכפת לי שלא יאמר אותו צדיק

החדש הזה לכם כ' רש"י עפ"י רז"ל דקאי אקידוש החדש ובזה מובן למה לא נאמר לפני פסוק זה דברו אל כל עדת ישראל להורות כי קידוש החדש מסורה למומחי' כמשה ואהרן וכמו שדרשו על פסוק זה החדש הזה לכם

כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ וכפל עוד בפ' השני' ואמרת אלי' בחזק יד הענין כי הנה יד חזקה קאי על המכות כמו שד' רז"ל זו הדבר אבל חזק יד הוא ענין אחר הש"י צור תמים פעלו ובעת יצ"מ צוח מדה"ד הללו עובדי' ע"א והללו ומה נשתנו אלו מאלו ובכל זאת למען הקים הברית שנשבע הש"י לאאע"ה עשה עמנו חסד חנם וזה ענין חזק יד כאילו החזיק הש"י ידו לעשות לפני' משוה"ד ואמר כן הכ' אצל אכילת חמץ הכוונה לו יצאנו בתמימות ממצרים לא הזהירנו ה' י"ת כמו אלה כי מי שלא חלה מעולם אין מזהירים אותו שיזהר שלא יחלה אבל מאחר כי בחזק יד יצאנו ע"כ ולא יאכל חמץ שלא נחלה ח"ו כבתחלה וכן הענין בקידוש בכורי' לו היינו כדאי להנצל ממכת בכורי' לא היתה המצוה נחוצה עלינו לקדש כל בכור כי למה לא יעשה כן הכי לא יבחין ה' בין צדיק לרשע אבל בחזק יד הוציאנו ע"כ אני זובח לה'

ידכה יד כהה הענין מצות תפילין ניתנו להיושב בחנות והעושה במלאכת יד שישמור ידו מעשו' כל רע הן במו"מ הן בשאר עניני אי' ולכך אמרו במכילתא העוסק בתורה פטור מן התפלין וא"כ היד העושה במלאכה לא תקשר ברצועות התפלין כ"א היד כהה

רמב"ן פ' בא הוציאך ה' לילה לא תאכל עליו חמץ הכל דיבור א'

כל מלאכה לא יעשה בהם פי' רש"י אפי' ע"י אחרי' ולא הבנותי ע' רמב"ן פ' יתרו ע"פ וגרך אשר בשעריך וגם כאן יל"פ עד"ז וע' ב"י או"ח סי' רמ"ד מ"ש בשם סמ"ג בזה

ד"ה וטעם קדש לי כי לא נעשה פסח כ"א בחדש האביב כצ"ל

ד"ה בעבור זה צמת ותבך אינו בכלל נ' דצ"ל אינו בגלל

ד"ה ועתה אומר לך על פתחי הבתים במזוזות לאו דוקא נקיט כי במזוזה אין יצי"מ

וצל"ע במ"ש בפ' זו וכל בכור בניך תפדה מאחרי דעד חטא העגל היו הבכורים כהנים פדיון זה למה וצ"ל דפי זו נכתבה כאן אבל לא נאמרה עד אחר חטא העגל: בע"ה פ' בשלח דרוש ממרן הגאון זצוק"ל משנת תקע"א בעת שהתחיל המינות להחנוצץ בקהלתו

ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתי' כי קרוב הוא כי אמר אלקי' פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה

אם אמנם שהפסוק הוא פשיטא שלא נחם אלקי' בדרך היותר קרוב מ"מ ידוע כי תוה"ק מכתב אלקי' הוא תפרש דבר ם מה לרמוז דבר אחר

ועל המובן הפשוט קשה כיון שעדיין לא הועיל כלום שהרי גם עתה שהסיבם דרך המדבר ים סוף בכל זאת אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה לולי הקב"ה הסיר לבם אחורנית א"כ כה היה יכול בהוליכם דרך ישרה

אבל יש רמז בפסוק זה לדבר מה בהקדים מה שאנו אומרים בכל יום בסדר התפלה ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם וכו'

ויל"פ כפל הענין תורת אמת וחיי עולם. ועוד לפי המובן הפשוט שהוא עוה"ב הו"ל חיי העולם בה' הידיעה ועיי' פלוגתא בזה בש"ע או"ח סי' ק"מ סעי' יו"ד ובמג"א שם ואם הוא חיי עוה"ז הו"ל להקדים לפני תורת אמת בהדרגה מלמטה למעלה

אבל לפע"ד יובן לפי מה שאנו מתמיה ים עמ"ש חז"ל במ' שבת ס"ג ע"א אמר רב כהנא הוינא בר תמני סרי שנין הוי גמירנא לי' לכלה ש"ס ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קמ"ל דליגמר אינש והדר ליסבר והנראה מזה שחז"ל הפכו הענין ללמוד את בניהם כולי' גמרא והמקראות ע"ד הדרושים מבלי הודיעם פי' הפשוט שאין מקרא יוצא מידי פשוטו וזה נראה לכאורה רוע הסדר ח"ו ואין ספק שכן קבלו איש מפי איש וכן ראו אבותיהם ואבות אבותיהם מעולם

ועוד מצינו בפ' תפלת השחר כ"ח ע"ב מנעו בניכם מן ההגיון ופי' רש"י לא תרגילו במקרא יותר מדאי משום דמשכא עיי"ש. ובאמת יש מפרשים הגיון שאר חכמות ומ"מ משמע מנעו בניכם ולא מנעו עצמכם כי כל החכמות המה רקחות וטבחו' לתורה והמה פתחי' ושערי' לה ומי שאין לו ידיעה בנתוח לא ידע הלכות טרפות על בורי' וחכמות השיעור וגמטרי' לעירובין וסוכה וחלוקת הארץ וכדומה וא"כ מ"ט ימנעו בניהם הלא טוב ללמדם מקרא בקטנותם או החכמות האלו ומזה יעלו לאט לאט למה שהוא יותר גדול וקדוש שהוא חכמת התורה

והנה אנחנו רואים אבי הפילסופי' הוא הרמב"ם בעצמו כ' בספרו ה' יסודי התורה ואני אומר שאין ראוי לעייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו בשר ולחם הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר מצות ראוי' הם להקדימן שהן מישבין דעתו של אדם תחלה ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה ליישוב העה"ז כדי לנחול חיי עוה"ב וכו' עכ"ל. הנה כ' כן לפי דעתו שהפלוספי' הוא הפרדס והוא מעשה בראשית ומרכבה וכבר מחו לי'