ליקוטי חבר בן חיים ב יד

הנה המתחדשי' אחרי שנפלא בעיני' להיות חשך למצרים ואור לישראל יאמרו כי ל' חשך הוא רק מושאל אבל באמת היתה מכת סנורי' והשיב עלי' מרן זצוק"ל מאחר דכ' ויהי חשך אפילה כלומר כפול והיאך שייך לומר שהיה סנורי' אבל צריך לבאר מאחר דלב' טעמים שכ' רש"י על מכת החשך הא' שלא יראו מיתת רשעי ישראל שמתו בג' ימי אפילה והב' שיחפשו ישראל אחרי מטמניות שלהם ולב' הטעמי' היה די בסנורי' ולמה הביא עלי' חשך בנס נפלא כזה וביאר זה מרן זצוק"ל בנבאר מקרא בתהילים שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו הענין ארז"ל המצפה לשלחן אחרים עולם חשך בעדו ומה רצו רז"ל במשל זה היה להם לדמותו לסומא ואמנם ידוע כל אדם שנגעה בו יד ה' והחסיר ממנו א' מן החושי' מחמת חסרון זה השכל יעמוד אצל האיש המוכה בעורו' וכיו"ב יותר בתקפו כמו שאנו רואים אצל החרשי' והעורים מדי יום יום והיה מרגלא בפומי' דהגאון בעל הפלאה אשר סוף ימי חייו חשך מאור עיני' והיה קורא על עצמו כחשיכה כאורה לומר מעת שחשך מאור עיני' שכלו אור בעדו וזה יען מהמוח תצא שפע לכל החמשה חושי' ואם א' מהחושי' יחסר ישאר הכח הזה על מבועו ויחזק כח השכל עי"ז אמנם זה רק באדם שחסר מאתו מאור עיניו אבל אם מי שיש לו מאור עיני' נתון בחשך ולא יראה כל מאום בכל זאת לא יוסיף שכלו כח יען כי המוח יריק השפעתו אל המוצא הראות אך האויר אשר בו יוזן העין הוא חסר וזה אמרם הנה העשיר מרוב הנכסים אשר לו יש לו פיזור נפש ושכלו איננו בתקפו אבל העני הזה שאין לו פיזור נפש מפאת חסרון נכסים והרי הוא נמשל לסומא מן הראוי שתהא חכמתו עצומה וע"ז ארז"ל כי באמת העני אינו נמשל לסומא כ"א למי שהעולם חשך בעדו אבל חוש הראות יש לו והנה הש"י הכביד לב פרעה ועבדיו למען שית כל הי' מכות בקרבו ואמנם בכל מכה ומכה בא מורך יותר בלבם עד שבמכת החשך אמרו רק צאנכם ובקרכם יוצג ואילו היה תמור חשך מכת עורון עלי' כבר החזיקו עלי' לשלחם מן הארץ כמו במכת בכורות יען היה שכלם חזק הרבה יותר וז"ש שלח חשך ויחשיך ולא עורון ואמר הטעם כי העורון היה מאיר לשכלם אבל החשך עוד היה מחשיך עליהם ועי"כ ולא מרו את דברו ולא שלחו את ישראל עד לאחר כלות כל המכות וע"ד שכ' בכל המכות ולא שילח את בני ישראל כאשר דבר ה' אל משה

עוד סנסן ממרן זצוק"ל דבר נא באזני העם בגמ' ברכות פ"ק א"ל הקב"ה למשה בבקשה ממך אמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם והדברים קשים להבין אטו אם לא יאמר אברהם לא קיים בהם לא יקיים הש"י דברו ומה ענין ועבדום קיים בהם לכאן וביאר מרן זצוקלל"הה הענין כי באמת חס לי' לאאע"ה לשמוח בזה אשר בניו יצאו ברכוש גדול אם החכם מכל אדם אמר רש ועושר אל תתן לי אמנם הרכוש גדול הוא אשר הגוי אשר יעבודו דן אנכי כי אאע"ה נתיירא אשר בניו ע"י הגרות והעבדות יפסידו האמונה בה' מכל וכל כאשר היה באמת ואמנם הש"י הבטיחו כי ע"י הדן אנכי יתקיים וידעתם כי אני ה' ואין רכוש גדול יותר מזה אמנם כן מאחר כי בני ישראל יצאו ממצרים באמונה חזקה כזאת אשר העיד עלי' הכ' וגם צידה לא עשו להם כבר קיים הש"י הבטחתו אבל טענת א"א יהי' עד"ז לו היה גזירת ועבדום וענו אותם ג"כ לשון חדה ומשל כבר נתפייס א"א אבל ועבדום וענו אותם קיים בהם כל ישראל הרגישו גודל וקושי השעבוד ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אם גם לו קיים הבטחתו אבל לא קיים בהם כי הם לא הבינו בענין רכוש גדול כי אם רכוש גדול ממש

עוד ממרן זצוק"לה"ה וכי יגור אתך גר וגו' המול לו כל זכר וכ' רש"י דמלת זכריו מעכבתו מלאכול בפסח והק' מרן הנך זכרים מתי נולדו אם בגיותן הרי כקטן שנולד דמי הגר הזה ואין לו בן ואם לאחר שנתגייר פשיטא אטו יהא עדיף מישראל ותי' שמתו אחי' שנתגיירו מחמת מילה ואי הוו ישראלי' לא הי' מעכבים אבל מפאת שלא היו נולדים בגירות האחים חייבים למול לד' קצת פוסקי' ואהני הוא דאמר קרא דמעכבי מלאכול בפסח דלא מקרי מתו אחיו מחמת מילה מאחר שנולדו בגיותן וצ"ע

הערה ממני רש"י ר"פ אשר התעללתי שחקתי פי' ד' רש"י כי העיקר ענין מוסרי שיש ליקח מחזקת לב פרעה אשר הרשע יגרום בחטאתיו כי הש"י יסגור דלתי התשובה בעדו וכמ"ש רש"י בפ' וארא ע"פ ואני אקשה את לב פרעה ואעפי"כ ישלח ה' יום יום אליו לשמוע בקולו ואין שחוק גדול מזה ואמרו רז"ל על זה במ' אם ללצים הוא יליץ

עוד הערה א' ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ד' רז"ל במושבות' של מצרים שהוא מוכרח ממ"ש לא קמו איש מתחתיו שלשת ימים וכי אפשר לאומה להתקיים שלשת ימים בלא מאכל ומשתה וכיו"ב א"ו ולכל בני ישראל היה אור במושבותם של מצרים ומזה ג"כ ראי' לפי' הראב"ע כי החשך הזה ערפל עב היה ועי"ז אפי' נר לא היה דולק ולא קמו איש מתחתיו ולולא כן אמאי לא הדליקו נרות כמו בשאר לילות

ענין מכת בכורות המצרים היו עובדין למזל טלה ונמשך מאמונ' שוא הלז הא' שהיו הטלאי' להם לע"א והנוגע בהם דמו בראשו כמו שכ' הן נזבח תועבת מצרים ולח יסקלוני וזאת שנית כי החדש ניסן שבו מזל טלה מושל היה להם לחג יותר מכל השנה וליל ט"ו אשר בו גם הירח במלואה היה להם הזמן המובחר מכל השנה והיה מוסכם אצלם כי אי אפשר לעובד טלה להנזק בלילה הזאת ואי אפשר לפוסע על מזל טלה להתקיים בלילה הזאת ועוד נמשך מזה אחרי כי תקופת החמה בניסן התחילה נקרא המזל טלה אצלם בכור למזלות וגלל כן היו כל הבכורים קדושים בעיני' הן בכור אדם הן בכור בהמה יען המה משותפי' עם מזל טלה בענין הבכורה כי גם הוא בכור למזלות ואחרי כי אבותינו במצרים אמר עלי' יחזקאל ובגלולי מצרים אל תטמאו ולא אבו שמוע פעל הש"י להוציא מחשבות הבלי' כזאת מקרב לבם בחר ה' י"ת בליל ט"ו ניסן הוא הלילה שהאמינו בה המצרים אשר בלילה הזאת ע"א שלהם בתקפו וגבורתו ובה בלילה הכה כל בכורים הן באדם הן בבהמה להראות כי אין ממש באמונת שוא שלהם ולא עוד כ"א הישראל אשר לקחו השה שהיה בבחינת ע"א שלהם שחטו אותו ביום הקודם וצלו אותו על ראשו ועל כרעיו ואף לאחר אכילה לא שברו בו עצם למען יראה על השלחן כפגר מובס ללעג ולקלס ואשר כן עשה לכל בכורי ביתו לא נעשה מאומה והיה זה בירור גמור כי לא מנה ולא מקצתה ודי בזה לשרש אחר אמונת הבל הלזו

עוד הערה ממני ברש"י ע"פ כחצות ור"ד גמ' ברכות ומשה אמר כחצות שלא יאמרו המצרים משה בדאי ויל"ד אטו רז"ל לא עלו על דעת קדשם לפ' כמו שפי' רש"י כחצות פי' כהחלק הלילה ואמנם ידוע כי משה נתנבא בזה הדבר לאמור יען גדולת