ליקוטי חבר בן חיים ב קמח

שם שכיב הלוה ג"כ ל"ש שליחות דהרי אין למלוה ממי להפרע כיון דמיירי התם שלא הי' ללוה מקרקעי ומטלטלי דיתמי לא משתעבדו לבע"ח אלא דתפיסא מקמי דזכו בהו יתמי הוה מ' לן בס"ד שם דמהני ומ"מ שליחות אין שייך לזה מאחר דאין לו עם מי לדון

רש"י מעני לעני אפי' מעני לעני כלומר דלאו דבעי ר"נ לומר דר"א מודה מעשיר לעני דבר"א לא אכפת לי'

רש"י ד"ה סיפא דאמר תחלה דאדעתא דהאי אגבהי' ע' רש"א וכבר כ' לעיל ונ' עוד כוונת רש"י דגם ר"נ מודה דידו של אדם קונה לו שלא מדעתו ואי לאו דגלי דעתי' דאדעת' דהאי אגבהי' וא"כ לא ניחא לי' דליקני הי' נאמן לומר זכיתי בה תחלה דהרי מאחר דמגבי' מציאה לא קנה חבירו ממיל' זכה בה ושפיר נתנה לו בתורת פקדון אמנם מתני' הא גופא אשמעי' מאחר דגלי דעתי' גם איהו לא קנה וא"ש דסיפא מאי קמ"ל לר"נ בשלמא לעולא תנא סיפא לגלויי רישא אלא לר"נ פשיטא ולמ"ש א"ש: ואמנם יע"ל דלר"נ סד"א דה"ק לי' מאחר דידענא דמגבי' מציאה אם לא קנה הוא גם חבירו לא קנה לדעת שנינו הגבהתי' ועד"ז נתתיו לך קמ"ל דלאחר שיצאה מידו גם הא לא מהימן תוס' ד"ה איתבי' רבא לכאורה רבא רק לדחות זאת אומרת דרמי ב"ח אתא ולדינא ל"פ

תוס' ד"ה דאמר תנה ע' ש"מ ויע"ל דבשלמא התם אמרי' דהאי תן ר"ל זכי ולעולם א"צ שיתנו לעבד כלל משא"כ הכא ע"כ תנה לי דווקא קאמר דאם גם כוונתו שיזכה לו מ"מ רוצה שיתנו לו לבסוף דאל"כ זכיי' מאי אהני לי' וא"כ ע"כ תנה לי דווקא ומאן יימר דגם זכה לי קאמר ומ"מ נ' דמקו' זו דייק רש"י דבאמת גם בשחרור צריך לתנו לעבד ולא הוה כזכי ממש וכד' הרמב"ם והרי"ף ול"מ כ"א שלא יוכל האדון לחזור ותינח התם אבל הכא כיון שעדן צריך לתנו למקבל בידו הוא ויכול לחזור בו אמנם כ"ז לר"י דס"ל מגבי' מציאה לחבירו קנה חבירו ואמנם לר"נ ור"ח באמת תן כזכי והא דלא קנה במתני' משום תופס לבע"ח וא"כ שפיר במתני' דהתם דס"ל לדדהו תופס לבע"ח קנה א"צ לתנו ליד העבד מאחר דתן כזכי ולא כמו"ש הר"ן שם ומעתה אין אנו צריכין לומר דרש"י חזר בו כ"א בא לפ' מתני' אפי' למאן דאי' לי' לגמרי תן כזכי דהיינו ר"נ ור"ח ולעיל פי' אליב' דהל' דקיימ"ל כר"י וכמ"ש

גיטין פ"א

תוס' ד"ה תופס לבע"ח י"ל דענין תופס לבע"ח קונה למאן דאי' לי' הוא מטעם דפריעת בע"ח מצוה ורשות ביד כל ישראל לכוף זא"ז לקיים המצות ואמנם כשיש לו נושים אחרים וע"י שיפרע לזה לא יפרע לאחר ל"ש וממיל' ל"ש תפיסה והנה גבי שיחרור באמת מאחר דרוצה גלי דעתי' דחייב לי' אמנם השחרור מצ"ע הוה חב לבעלים מפאת דעובר אעשה דלעולם בהם תעבודו והא דמצי משוי שליח אף דאין שליח לד"ע היינו דגמרי' גם לענין זה לה לה מאשה ומ"מ מקרי חב לבעלים משו"ה והיינו דתלי' בתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים

תוס' דלמא וכו' קאי אאופן שני דקאמר ר"פ. ד"ה דאמר רחמנא לא תלקט בסו"ד י"ל דמגבי' לא מצינו למילף דלמא משום כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וגם כל מלתא וכו' לא מצי' למילף דלמא משום מגבי' מציאה לא קנה. וי"ל הבל"ז מה שייכות ב' הקו' אהדדי דבתחלה רצו התוס' לומר דמאן דס"ל אי עביד מהני ע"כ כר"ח ס"ל ולבתר דמסיק דגם מאן דס"ל, אי עביד מהני מצי סבר מגבי' מציאה לא קנה ק' להו שפיר א"כ אמאי לא נילף מכאן דמגבי' מציאה לא קנה: בע"ה בענין מכשירי אוכל נפש פ' אין צדין לשבועות תרל"ה

אין משחיזין את הסכין יל"ד הך ה"א דהסכין איה מקומה ומאי עבדתא ונ' דהש"ס דקדק למה לא תנן הך מתני' מקמי הך דלעיל דשוקל אדם בשר ונ' מכאן ראי' לד' הר"ן דס"ל דגם ר"י מודה דלשוי מנא אסור ומה"ט היכא דלא פסקא אסור וכן אסרו להראות לחכם אפי' לר"י שמא ישחוז ויתקן מנא וצ"ל לד' הר"ן דהא דאמרי' דסכין שנפגמה שרי לר"י היינו סכין של בשר אבל סכין של שחיטה שנפגמה דמשוי לה בהשחזה מאנא גם ר"י אוסר ומעתה היינו דשבק תנא למתני' דסכין עד לבתר מתני' דשוקל בשר למימר דבסכין של בשר מיירי מתני' ולא בסכין של שחיטה ומהכא דייק ר"ח דמתני' דלא כר"י דאס"ד כר"י ובגוונא דמשוי מאנא א"כ אדרב' בסכין של שחיטה הו"ל למתניי' ומקמי הך דלעיל והיינו דתנן הסכין כלומר סכין של בשר דלעיל

אבל משיאה כ' רש"י דמשני מדרך חול נ' דק' לי' לרש"י למאן דמתיר במשחזת של עץ למה לא תנן לה במתני' ולזה כ' רש"י דבאמת במשיאה על גבי חברתה עדיף משל עץ דבשל עץ אינו כלל השחזה וכאן השאה מיהת איתא וכ"ת אמאי באמת שרא לזה כ' רש"י משום דמשני מדרך חול. ויל"ד דפתח תנא בהשחזה וסיים בהשאה ונ' דמהא דייק לי' רב יוסף לקמן דסכין שעמדה מותר לחדדה והוא דפסקא אגב דוחקא וכ' רש"י דאי לא פסקא אגב דוחקא הוה טרחא יתירא ודייק לה ר"י מל' המשנה דהשחזה דהיינו העמדה לגמרי בכל ענין אסור השאה דהיינו דפסקא מיהת אגב דוחקא ע"ג חברתה שרי וזה שהסביר רש"י דאי פסקא לגמרי אפי' ע"ג חברתה טעמא מאי אסור וע"כ משום טרחא יתירא ואמנם נראה דבהא גופא פליגי הני תרי לשני בגמ' דמ"ד דלהשיאה ע"ג חברתה אפי' לחדדה שרי מפ' למתני' כרב יוסף ומ"ד דדוקא להעביר שמנוניתא שרי ע"ג חברתה מפ' ל' להשיאה להעביר שמנינות' ולהכי סיים התנא בל' להשיאה אף דפתח בל' השחזה: ל"ש אלא במשחזת של אבן ע' רש"י נ' מדבריו דלא ניחא לי' לפ' דר"ה ג"כ מוקי למתני' שלא כהל' כרבנן דפליגי עלי' דר"י כ"א דר"ה ס"ל דמתני' אפי' כר"י אתיא ובאמת גם ר"י מודה בהשחזה גמורה וטעמ' מאי מאחר דמודה ר"י דמכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט אסור מה"ת ביו"ט כדאמרי' לקמן א"כ אם נתיר לו השחזה במשחזת של אבן אף הוא ישחוז סכין שהי' מקולקל מעיו"ט משא"כ אם לא נתיר לו כ"א משחזת של עץ ובחול יכול להשחיזו כדרכו במשחזת של אבן למה זה יניח ההשחזה מעיו"ט ליו"ט וז"ש רש"י שמתקן כדרך חול דלרבנן מה לי כדרך חול או לא ומעתה י"ל דמתני' בין לר"י בין לרבנן מתניי' ונקט אין משחיזין בשל אבן אפי' לר"י ומשיאה ע"ג חברתה אפי' לרבנן ושבק משחזת של עץ דבה באמת פליגי ר"י ורבנן דלרבנן גזרי' משחזת של עץ אטו ש אבן ולר"י של אבן גופא גזירה ולא גזרי' של עץ ובפי' דמלתא דר"ה פליגי הני תרי לשני דר"י אמר שמואל דל"ק ס"ל כמ"ש דר"ה מוקי מתני' אפי' כת"ק וממיל' ע"כ להעביר שמנינותו בחידוד של אבן גופא גזירה היא ובשל עץ אפי' חידוד מה"ט גופא