ליקוטי חבר בן חיים ב קמז

ס"ד דנאמן טפי כשאומר אני זכיתי בה תחילה ודווקא היכא דסבר דמני' נפל ולא ידע כלל בעת הגבהה שהיא מציאה הוא דלא מהימן קמ"ל. והנה בארנו עכ"פ לר"י מתני' מאי קמ"ל אמנם לר"נ באמת מ' לי' דהא גופא קמ"ל דזכיתי בה עכשו קאמר והמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו

מי שליקט פירש"י שאינו בעל שדה וע' ש"מ דס"ל לרש"י דקרא דלא תלקט מפיק לן מהאי מיגו ומ"מ מאי בעי רש"י בזה ונ' דרש"י בא ליישב לן חדא דאמר עולא מעשיר לעני מחלוקת ור"ל דפליגי אי אמרי' תרי מיגו או לא וק' מאחר דמעשיר לעני מציאות רחוק דאם העשיר רוצה לזכות לעני יכול ליתן לו משלו לימא עולא בבעל השדה עני מחלוקת דבעי' ג"כ תרי מגו והוה ורגיל שעני ילקט כה"ג לעני אחר א"ו כה"ג מודה ר"א ותו ל"ל לר"נ למפלג כולי האי לימא דרבנן פליגי במעני לעני משום דכ' לא תלקט אלא ש"מ דר"נ ס"ל ג"כ דבא הכ' להזהיר לעני על שלו והביא רש"י דמסתמא בגמ' דחולין הכי ס"ל והתימא על תוס' גיטין סוגי' דתופס לבע"ח דמ' להו דר"פ קושטא קאמר דקרא להכי אתא וצ"ע

יתננה לעני הנמצא ראשון ע' ש"מ ומ"מ יל"ד ל"מ למאן דס"ל קנה המגביה וודאי ק' הרי יכול לר"נ לזכות בה לעצמו אפי' למאן דס"ל לא קנה המגביה ג"כ ק' למה לא קיצר התנא ואמר לא זכה לו בשלמא לעולא דמעשיר לעני מחלוקת אבל מעני לעני מודו רבנן אתא מתני' לדיוקא דבמי שאינו יכול לעכב עצמו דהיינו עשיר הוא דלא זכה לעני אבל עני דאם אמרת לא זכה לו מ"מ יוכל לעכב עצמו כה"ג מודו רבנן אבל לר"נ וסייעתי' קשיא ונ' דבפשט ד' מתני' זו נחלקו לד' רש"י בביצה ר"נ ור"ש ר"נ מפ' לה כיון דבעני ג"כ מיירי מתני' דתנא להורות דהמגבי' מציאה לחבירו אפי' המגבי' לא קנה ואי הוה מקצר ושונה לא זכה הייתי אומר לו לא זכה אבל לעצמו זכה קמ"ל באריכו' זה דגם לעצמו לא זכה ור"ש ס"ל כיון דאי פליגי מעני לעני ע"כ מיירי בעני שאינו רוצה ליטול לקט שכחה דאל"כ יזכה בה לעצמו ויתננה לאותו עני ומעבד מצוה בממונו אלא ש"מ דאינו רוצה ליטול פאה ובמה דלקט דליקני וכה"ג וודאי לא קנה המגביה

רש"י חד מגו מעני לעני כוונת רש"י דלא תימא הלא גם מעני לעני הוו תרי מגו מגו דבעי זכי לנפשי' ומגו דזכי לנפשי' לזה כ' רש"י דמעני לעני מקרי חד מגו דמגו דאי בעי למאן דאי' לי' ומגו דזכי חדא מלתא הוה

תוס' ד"ה ולימא מר כ"כ במק"א בביצה למעלה דכוונת תוס' להבין פי' רשב"ם דדווקא היכא דשייך תופס לב"ח הוא דפליגי ר"נ ור"ח על ר"י ואמנם לאיזו ענין הוכרחו תוס' להביא מרב חסדא בגיטין הלא גם בשמעתין קאמר ר"נ ורב חסדא הכי ונ' דהיינו דלמא ע"כ לא קאמר ר"נ ור"ח לקמן אלא במגביה לעצמו בלא שליחות ואמנם מתני' דפאה מוקי ר"נ דומיא דמתני' דידן דמיירי בשליחות והתם לית לי' לר"נ תופס לב"ח לא קנה כ"א מטעם דלא אמרי' מגו ומשו"ה פי' רש"י דבמגו קמפלגי והוה א"ש בזה מה דהק' רבא לר"נ דווקא מפועל ולא לרב חסדא דפועל שליח הוה וכמ"ש בש"מ לקמן ורב חסדא מודה בי' אך א"נ דלית לי' מגו הוא דק' עלי' וע"ז כ' תוס' דהרי גם ר"ח דייק למלתי' ממתני' דפיאה והאיך נימא דר"נ ור"ח בפי' דמתני' דפאה פליגי והיינו דהביאו מגיטין אמנם ד' רש"י נ' דאי כד' תוס' א"כ גם ר"ח מוקי פלוגתיי' במעני לעני ור"פ דמוקי התם פלוגתיי' במעשיר לעני כעולא הו"לל דלמא מעשיר לעני אלא ש"מ דגם לרב חסדא אפי' מעשיר לעני מחלוקת ואי לר"נ שוב הוה טעמא משום תופס לב"ח וא"כ ל"ש מעני לעני ל"ש מעשיר לעני הו"לל בקיצור דלמא התם בתופס לב"ח פליגי אלא ש"מ ר"ח לחוד ור"נ לחוד

אמנם פי' ד' תוס' נ' עד"ז דלכאורה ק' מאי בע"ח שייך כאן בשלמא בעני שייך שפיר בע"ח שהתורה זכתה לו אבל במציאה מאי בע"ח איכא אלא ע"כ משום דאמרי' מגו הו"ל למקבל זכות בגוי' והך מגו משוי לי' לבע"ח אמנם אם גם תופס לבע"ח לא קנה במקום שחב לאחרים ל"מ מיגו. ועד"ז מובנים ד' ר"נ ור"ח דקאמרי מגביה מציאה לא קנה חבירו מ"ט הוה תופס וכו' וק' בשלמא התם לא קנה דל"ש מגו משא"כ במציאה דשייך מגו א"ו משום דהך מגו לא מהני כ"א לשוויי' בע"ח שפיר קאמרי ר"נ ור"ח

אא"כ ק' טובא לשטת רש"י ונ' בניישב תחלה ד' רש"י שכ' לקמן אהא דר"נ ור"ח שלא עשאו הנושה שליח לתפוס ותמהו עליו בתוס' ויותר ק' מזה שרש"י בעצמו כ' כדאמר בכתובו' ונ' בניישב תחלה ד' הרי"ף בתשובה שהביא הרא"ש דל' קנה דקאמר ר' יוחנן ק' וגם מאי קמ"ל ר"י וגם מה ענין זה למציאה ונ' דלכאו' יק' נהי דדחו הראשונים ד' רש"י מההיא דכתובות מ"מ אר"פ ור"ה ברי' דר"י בכתובות שם ק' מאין להם דר"י אפי' בעשאו שליח קאמר דהרי ל' התופס ל"מ כן כ"א כמ"ש רש"י ונ' דאדרבה ק' להו עלי' דר"י קו' הרא"ש ואמנם כל הני קא ליתנהו אלא אי מיירי ר"י בלא עשאו שליח דיוכל הלוה לומר לאו בע"ד דידי את והו"ל גם במקום שאינו חב לאחרים רק תק"ח וק' קו' הרא"ש ואמנם מדאמר ר"י הכי ש"מ דאדרבא ר"י בעשאו שליח מיירי דבאינו חב לאחרים מדינא קנה דל"מ למימר לי' לאו בע"ד דידי את וקאמר ר"י דבחב לאחרים לא מצי משוי שלית וכמ"ש הרא"ש אד' רש"י וא"ש ד' הרי"ף והנה גם ר"נ ור"ח ק' להו הני קו' אד' ר"י ודאמר רחב"א משמי' דר"י מגבי' מציאה קנה לא שמיע להו ודנימא דר"י מיירי בעשאו שליח ל"מ להו דס"ל משליחות מ"מ מהני אלא ש"מ ר"י מיירי דגם התופס הוה בע"ח ואי' לי מגו וא"כ מדינא קנה אמנם במקום שחב לאחרים לא קנה ושפיר קאמר ר"י והשתא ה"ק ר"נ ור"ח מגבי' מציאה לא קנה חבירו מ"ט הו"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ותופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה פי' דאמר ר"י הכי וע"ז כ' רש"י דלאו ר"נ ור"ח מנפשי' קאמרי כ"א הל' פסוקא קאמרי כדאמרי' בכתובו' משמא דר"י ודייקי מני' דע"כ במקום מגו אמר ר"י הכי דאל"כ ק' קו' הרא"ש וכמ"ש אמנם כ"ז משום דר"נ ור"ח ס"ל דשליח מהני דאל"כ לא דייקי מר"י מידי דר"י ר"ל דע"י שליח ג"כ לא קנה וכר"פ ור"ה ברי' דר"י בכתובות שם ואמנם כ"ז משום דר"נ ור"ח לא שמיעא להו הא דרחב"א אר"י במגביה מציאה קנה ואמנם ר"פ ור"ה ברי' דר"י בכתובות שמיעא להו ושפיר דייקי דר"י בע"י שליח מיירי וכמ"ש: והנה הרא"ש הק' עוד ממתני' ע"ד רש"י והש"מ מקו' רבא דפועל כשליח ותוס' השמיטו כ"ז משום דרש"י דייק בלשנא וקאמר דלא שוי' הנושה שליח כלומר דבנושה הוא דשייך שליחות דיש לו תביעה משא"כ במציאה מה שליחות שייך ואפשר דמה"ט שבקי תוס' גם הקו' שהקשו בגיטין הלא זכיי' מטעם שליחות והו"ל כשויא שליח לא היא שליח מסר לו הנושה רשותו ומעצמו לא שייך זה ואולי ס"ל לרש"י מאחר דבכתובות