ליקוטי חבר בן חיים ב קמו

אחרינ' משא"כ להרשב"ם דבאמת משו"ה קנה משום שנתמלאו לו ואמאי לא מפ' הש"ס מיד טעמא דר"נ וזה שכ' רש"י כרגלי מי שנתמלאו לו שנעשה זה שלוחו כלומר דל' זה מ' שנעשה שלוחו ועוד בה שנית דאי לא שייך כאן תופס לבע"ח ומ"מ פליג רב ששת מטעמ' אחרינ' ומאי קאמר הש"ס מ"ס בירא דהפקיר' הוא והמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו הא במציאה כי האי דלא שייך חב לאחרים אכתי לא אשכחנ' מ"ד לא קנה אלא ש"מ דגם כאן שייך חב לאחרים והנה צריך ליישב קו' זאת לפי' רשב"ם גם צריך ליישב דהתוס' הקשו לפי' רש"י היאך נאמר מאחר דלא נתכוין המגביה לקנות שיקנה ואנן נק' לפי' רשב"ם דס"ל לרב ששת מגבי' מציאה לא קנה חבירו ומ"מ הממלא מהיכן קנה מאחר דלא מפ' הרשב"ם כר"ת ואם גם נימא דבס"ד הו"מ הש"ס להק' כן אלא דעדיפ' מניה מקשה מ"מ הרי גם למסקנ' ק' ולזה נ' דהנה ה"ה כ' על הא דהרי"ף השמיט פלוגת' דר"נ ור"ש דהיינו משום דכבר ביאר במק"א המגבי' מציאה לחבירו קנה חבירו ומ"מ תמה עליו הרא"ש הרי קיי"ל גם מעינות הנובעים ר"ל של יחיד ג"כ כרגלי כל אדם וא"כ נ"מ לענין מעינות הנובעי' והו"ל להרי"ף להביא והנה קו' הרא"ש יש לתרץ לכאורה דהרי"ף מפ' כר"ת דטעמ' דר"נ משום דס"ל לא קנה חבירו והיינו בחב לאחרים והנה יל"ד מדוע פליג ר"ת ארשב"ם ובאמת כי בב"מ הביא תוס' גם פי' זה של רשב"ם בשם ר"ת ומ"מ הרי האי תי' לכאורה אמתי ומאי ק' להו בגוי' ואמנם באמת יש לחלק בענין זה בין בור לבאר כי בור אם גם יש בו מים הרבה מ"מ סופו להתרוקן ומאן לימא לן דכה"ג לא מקרי חב לאחרים אבל בבאר הנובע וודאי שייך ד' רשב"ם ומעתה מאחר דעל בור של עולי בבל אנו קיימין לא ניח' לר"ת ד' רשב"ם ומפ' כמו שפי' ומעתה ד' הרי"ף כר"ת ואמנם ע"כ ל"פ אלא בבור דשייך חב לאחרי' אבל בבאר הנובע דל"ש חב לאחרים כ"ע מודו דקנה מטעם מיגו וממיל' הוה כרגלי הממלא ולא הוצרך להביא כ"א סתמא דמתני'

והנה עד"ז באמת נבא בע"ה ליישב ד' רשב"ם דבס"ד באמת הוה מ' לן דפלוגת' דר"נ ור"ש בבור והתם שייך חב לאחרים ושפיר קאמר הש"ס רב ששת סבר בירא דהפקירא הוא ומגביה מציאה לא קנה חבירו דהו"ל חב לאחרים וגם לא הי' יכול לע' בס"ד דר"נ מודה אמנם מאחר דלא קיימי' סוגי' בבור ע"כ במעינות הנובעים דדינם כבור פליגי והתם שפיר קאמר ר"נ דקנה דל"ש חב לאחרים ור"ש מ"מ ס"ל דלא קנה דלית לי' מיגו ואמנם מאחר דבמעינות הנובעים של יחיד עסקי' כיון דלא קנה חבירו ממיל' הם כרגלי הממלא דבאמת הם ברשותו ומיירי שבעל הבאר דלה אותם ולמה לא יהי' שלו לאחר שדלה אותן ברשותו נהי כ"ז שהם בתוך הבאר הרי הם כרגלי כל אדם לאחר שדלה אותן בעל הבאר וודאי הן ברשותו

והנה יל"ד בד' ר"ת שכ' והשתא ניחא ההיא דב"מ דגם הוא לא קנה מה ענין זה לב"מ מה דהוה ק' מב"מ כבר נתיישב מאחר דר"נ גם כאן סבר דלא קנה חבירו ונ' כוונת ר"ת ע"ד אחר דלפי פי' רש"י ק' הרי ר"נ טעמא קאמר התם משום דהו"ל תופס לבע"ח והכא ל"ש זה כמ"ש רשב"ם אמנם לפי' ר"ש ניחא והשתא ניחא לד' ר"ת ההיא דב"מ ר"ל דקאמר ר"נ הו"ל תופס לבע"ח דר"ל דגם הוא לא קנה וכמ"ש

ויל"ד לפי' רשב"ם א"כ ר"ש ס"ל אפי' היכא דל"ש חב לאחרים מ"מ המגבי' מציאה לא קנה ומדוע נחלקו התוס' בב"מ שם ד"ה ולימא מר מעני לעני מחלוקת על רש"י שפי' דבמיגו פליגי והשיגו תוס' דבחב לאחרים פליגי הרי מודו תוס' דאיכא מ"ד דהיינו רב ששת דס"ל אפי' היכא דל"ש חב לאחרים ג"כ לא קנה חבירו וצ"ל דעכ"פ לר"נ ה"ט והוצרכו תוס' לפ' כן כדי ליישב ד' ר"נ ומ"מ רש"י דפליג וס"ל דטעמ' דר"נ דלית לי' מגו לא מצי לפ' שם כד' תוס' וה"ה לר"ת ע"כ לר"נ בפי' שני שכ' לעיל לר"ת במגו פליגי וכד' רש"י

רש"י ד"ה במגבי' מציאה אבל משנתנה לו קנאה כדתנן ואם משנתנה לו וכו' יל"ד מאי ראי' הוצרך רש"י להביא ע"ז הרי רש"י בעצמו כ' בב"מ דממ"נ זכה בו המקבל ונ' דרש"י בא ליישב מאין לר"נ למימר דגם המגבי' לא קנה וכ' רש"י דדייק לי' ממתני' דתנן ואם משנתנה לו אמר וכו' לא אמר כלום ומאי בעי תנא בהא דלא אמר כלום א"ו באמת המשנה עצמה א"צ וכמ"ש רש"י דממ"נ קנה אמנם עיקר רבותא הא דלא אמר כלום דהנה המגבי' זה אינו אומר כ"א שהוא זכה בה תחילה ובמתנה נתנה לו ורצה שיחזוק לו טובה ע"ז או אולי יהא שונא לקבל מתנות וע"ז אמר תנא לא אמר כלום אין בדבריו ממש כי אם מהפקירא אתרע ליד המקבל והתינח אם המגבי' לא קנה משא"כ אי כר"ש דהמגביה קנה מאי לא אמר כלום דתנן וזה כוונת רש"י ואמנם ד' ר"ש דאדרבא ה"ק תנא דס"ד מאחר דבאמת זכה המגבי' ושלו היתה עד שנתנה ליד המקבל להימן דבפקדון נתנה לו קמ"ל דלא אמר כלום כ"א מאחר דנתנה לו סתם במתנה נתן לו. וז"נ פי' ד' רש"י במתני' ב"מ שם שכ' אהך סיפא אי קניי' קמא וכו' כ' חדא לר"ש דס"ל קניי' קמא וחדא לר"נ וכ' בכל חד טעמו בצדו טעמא דרב ששת כיון דלא מתכוין להקנות לחבירו ר"ל אף דלא נתכוין לקנות קנה ממילא דלא גריעא ידו מחצירו של אדם שקונה לו שלא מדעתו ואי לא קניי' דלא נתכוין לקנות היינו לר"נ דס"ל דבעי' נתכוין לקנות ומ"מ לא כ' רש"י דברים אלו דקניי' קמא כ"א לרב ששת דהכי ס"ל וכמ"ש רש"י כאן משא"כ בש"ס שם אליבא דר"נ לא כ' רש"י כ"א דגלי דעתי' דאדעתא דהאי אגבהי' ולא אמר כלום היינו אפי' מתנה אין כאן ומשו"ה לא רצה רש"י לפ' דבמתנה נתנה לו וכמ"ש דהיינו לרב ששת

רש"י בסו"ד ואי' דגרסי ויל"ד הלא עיקר פלוגתא אי קנה המגבי' ואמאי קאמר הש"ס בקנה חבירו קמפלגי ונ' דרש"י יישב זה במ"ש קנה חבירו משנתן לו כלומר דמשו"ה סבר ר"ל דחבירו קנה ולא המגביה דע"י שנתן לו גלי דעתי' דלא רצה לקנות ובע"כ ל"ש קני' ור"ש לא ס"ל הך סברא

במתני' הי' רוכב ע"ג בהמה כ' הש"מ דבהוה נקט תנא שרואה יותר מרחוק ונ' דבאמת בכיון נקט תנא הכי דקיי"ל ד' אמות של אדם קונות לו כ"ז שלא גלה דעתו דלא ניחא לי' דלקני וא"כ תנא לדיוקא אתא דווקא ברוכב דהיינו חוץ לד' אמות דעדן לא קני לי' ד' אמות הוא דמצי האי אמר אני זכיתי בה משא"כ במהלכין דהיינו תוך ד' אמות דכבר כשראה המציאה ואידך לא ראה קני לי' ד' אמות מדעתו לא מצי אידך אמר אני זכיתי בה אמנם היינו דווקא לר"י דבמציאה לא אמרי' תן כזכי משא"כ לר"נ ור"ח דס"ל גם במציאה אמרי' תן כזכי א"כ כשאמר לו זכי גלי דעתי' דזוכים דחצירו ניחא לי' דלקני בד' אמות לא ניחא לי' דלקני א"כ אין חילוק בין רוכב למהלך ושפיר דייק ר"י דטעמ' דמתנה לאו משום תופס לב"ח כר"ל ור"ח כ"א משום תן לאו כזכי

וראה את המציאה נ' דמשום סיפא נקט האי לישנא דלישנא מ' שהיתה מציאה מבוררת הכל יודעים שהיא מציאה וא"כ