ליקוטי חבר בן חיים ב קמג

זוז"ג מחדש יותץ ושטת רש"י בע"א כתי' קמא וא"כ גם בע"א תנור שגרפו לא הוה שבח עצים ושפיר פשיט לי' מהיסק גופא דר"א ס"ל זוז"ג אסור ומעתה הנה כבר כ' לעיל דמה"ט כ' הרמב"ם דחדש שלא ציננו שרי משום דס"ל כתי' בתרא פ' כ"צ דאעצים קפיד רחמנ' וליכ' ומעתה מה"ט פסק בע"א דאפי' אין אבוקה כנגדו אסור אפי' בתנור ישן דכיון דבע"א לא שייך אעצים קפיד רחמנא לא בעי אבוקה כנגדו ומ"מ חדש יותץ לא קאמר וזה ג"כ ד' הרא"ה בטוי"ד סי' קמ"ב ועד"ז הולך פי' הש"ך שם אלא שלא ביאר הש"ך היטב מוצא הענין

וכ' רש"י דאף דרבנן דשאור מודו דלכתחלה ישן יוצן פריך הש"ס שפיר לקמן עצים דאסירי לרבנן מדאוריי' מיהת היכי משכחת לה וכ"כ לעיל דלפי פי' רש"י בענין שבח עצים דברים אלו ק' להולמן דלמא הא דאסרי רבנן לכתחלה מדאוריי' אסרי אלא דבדיעבד לא נאסר הפת וכ"כ לעיל דעתינו בד' רש"י והוא דוחק ואולי ד' רש"י דאי עכ"פ רבנן מודו דהתורה אסרה לבשל ולאפה אצל עצי ערלה ולא התירה להנות בשעת שריפה דלמא ה"ט משום דיש שבח עצים בפת ומנ"ל להתיר דיעבד א"ו ס"ל לרבנן דמדאוריי' מותר ליהנות בשעת שריפה א"ו ס"ל לרבנן כל שמצותו בשריפה אפי' בשעת ביעור מותר ליהנות מה"ת מעצים דאי' דאסר רחמנא היכא משכחת לה והנה כבר כ' לעיל טעמא דרש"י למה מפ' דמחדש יותץ דייק הש"ס דר"א ס"ל זוז"ג אסור ונ' עוד להוסיף דמדאמר הש"ס א"כ אמאן תרמיי' ואי כד' רש"י בע"א שם דהש"ס דייק מאפה בו את הפת דלמא ר' הוא דאמר ג"כ הפת אסורה למאי עדיפא דר"א מדר' בשלמא אי מחדש יותץ דייק הרי חכמים דפליגי בסיפא ואמרו דפת מותרת ומכ"ש דפליגי אחדש יותץ ודלמא גם ר' פליג ברישא משא"כ בע"א דלא תנן שום פלוגתא בכולא מתני' ואדרבא רבנן אחמורי מחמרי שפיר מסתברא דגם ר"א לא פליג וה"ט דבפסחים פי' רש"י כן וכמ"ש

וכן הי' ר"א אוסר נ' דע"כ הש"ס בע"א לא מסיק אדעתא הך בריי' דהכא דאי ידע לה א"כ מבואר דר"א הוא דאוסר בכל אי' אבל רבנן מחלקים וא"כ הדרא קו' תוס' בע"א לדוכתא דלמא בשאור הוא דמקילי רבנן אבל לא בע"א ותי' התוס' ליתא מדבהדי' מחלקי רבנן בין ע"א לשאר אי'

תוס' ד"ה וכן הי' ר"א נ' ליישב דעיקר סברת הש"ס לחלק בין אי' השוה בכל לאינו שוה בכל ומעתה אי איתא לדאביי א"כ הרי בתרומה דהוה ג"כ אי' שאינו שוה בכל מ"מ ס"ל לר"א זוז"ג אסור וע"כ גם בהקדש ס"ל הכי משא"כ למאן דדחי לדאביי וס"ל דטעמא דר"א משום אחר אחרון אני בא א"כ שפיר נוכל לומר דדווקא באי' השוה בכל ס"ל לר"א זוז"ג אסור

רש"י ד"ה את"ל דוק בד' רש"י ותמצא כי ר"ל דאף את"ל דר' ס"ל זוז"ג אסור אכתי תנור חדש לא ידעי' דהרי תנור שגרפו אפי' למ"ד זוז"ג מותר איבעי' לן פ' כי"צ א"כ דלמא דווקא בגורם כי האי הוא דאוסר ר' באפה פת בתנור ישן שגרפו אבל חדש אכתי לא ידעי' דיותץ ולזה כ' רש"י אי משכחת בריי' דר' אוסר בהדי' בתנור אא"כ מאי קמ"ל אביי בהאי את"ל ופי' רש"י דבאמת בניחותא קאמר ולולי ד' רש"י הייתי אומר דאדרב' הא גופא קמ"ל אביי דאין סברא לחלק בין תנור ישן שגרפו או חדש שצננו דתרוויי' זוז"ג נינהו וה"ק את"ל דאפה בו את הפת בתנור שגרפו וכמעשים בכל יום מיירי וודאי ר' היינו ר"א ואפי' בחדש יותץ ס"ל כוותי'

רש"י ד"ה ואת"ל דוק בד' רש"י אלו ותמצא נצורות גדולות דרש"י בא ליישב קו' תוס' וכל הראשונים דא"נ זוז"ג מותר אמאי חדש יוצן הא אין עושין זוז"ג לכתחלה וע"ז בא רש"י לפ' דהנה נהי דפליג ר' אדרבנן דס"ל אין שבח עצים בפת ור' ס"ל יש שבח עצים בפת מ"מ לא מקרי לר' שבח עצים כ"א אם נהנה מן האי' בחד גורם כגון חדש שלא צננו אבל כי מצטרף גורם אחר בהדי' תו לא מקרי שבח עצים ומותר אפי' לכתחלה ע' בד' רש"י ותמצא כדברי אלא שהוסיף עוד רש"י ואמר כאוכל גוף האי' נ' דבא לבאר בזה פלוגתת הני ב' לשני בקדירה דלכאו' הדין עם ל"ב דמה לי קדירה לקבל בישול מה לי כוס לקבל משקה אמנם גילה לנו רש"י דל"ק ס"ל דר' לא אסר אא"כ נהנה בהנאת אכילה מן האי' דהו"ל כאוכל האי' עצמו וכן הוא בכוס והקערה שהמשקה והתבשיל שבקדירה הוא נהנה ממנו ע"י הכוס והקערה משא"כ בקדירה נהי דנהנה ממנה מיד כשנותן הבישול לתוכה הנאת תשמיש וכמ"ש רש"י לקמן עכ"פ אין זה הנאת אכילה ואינו דומה לשבח עצים בפת ול"ב ס"ל דל"ש גם הנאת תשמיש הנאה אף דאכילת אכילה אינה באה עד לבסוף ע"י גורם דהיתרא

רש"י ד"ה אפכא תני ואפכא אתניי' נ' דרש"י בא להורות הנ"מ בין ל"ק לל"ב דלל"ב ודאי קיי"ל הפת אסורה מדשמואל אפכא אתניי' דליהוי הל' הכי אבל לל"ק דשמואל אתניי' כדתני לה וא"נ לפי גי' שמואל הל' דהפת אסורה אנן דגרסי' אפכא וחכ"א הפת מותרת מסתברא דקיי"ל כחכמים דהפת מותרת

תוס' ד"ה ובהא אפי' מחביריו לל"ק לא אכפת להו לפ' כן דשמואל קתני לה כדאתניי' ולא חשש דנימא זוז"ג אסור דהל' כחכמים דהפת אסורה דהרי כבר אמר בהדי' בע"א דהל' כר' יוסי דזוז"ג מותר אפי' בע"א וכ"ש בשאר אי' וא"כ לעולם אימא לך בזוז"ג פליגי אבל לל"ב דשמואל בכוון אפכה דליהוי הל' הפת אסורה ע"כ ס"ל דבשבח עצים פליגי דלא ליק' דשמואל אדשמואל וזה כוונת רש"י שכ' דלא אצטריך להפכה ולסמוך על מ"ש בע"א דאין הל' כן מוטב להניחה כמות שהיא שנויי' דעדיף טפי והוסיף הרש"א דעוד ק' לתוס' למה להש"ס למימר דמשום דבהא אפי' מחביריו הוא דאפכא שמואל דלמא הא דאפכא דלא נטעי ונימא דרבנן אפי' בחד גורם שרי וכו' והשתא דאפכא תו ליכא למטעי כ"א בדר' ולית הל' כוותי' א"ו פשיטא להש"ס בל"ב דבשבח עצים פליגי וע"כ דאיכ' משום דס"ל כר' דשבח עצים בפת אסירא

רש"י ד"ה לוחשות אסורים לרבי נ' כוונתו דלכאורה הי' אפשר לומר דהני תרי מ"ד פליגי בהא גופא דמ"ד לוחשות אסורין ס"ל בתנור שגרפו פליג ובזוז"ג ואמנם לוחשות לכ"ע אסירי ומ"ד לוחשות מותרים ס"ל בשבח עצים פליגי ובלוחשות ליכא שבח עצים לכ"ע וא"כ כי היכא דמותרין משמעו מותרין לד"ה ה"נ אסורין אסורין לד"ה לזה כ' רש"י דלא היא כ"א גם מ"ד לוחשות אסורין לר' דווקא קאמר ובהא פליגי אליבא ר' ורבנן ותדע מדקאמר הש"ס למ"ד מותרי' עצים לרבנן היכי משכחת לה אבל למ"ד אסורין פליגי בלוחשות ובאבוקה מודו רבנן

גמ' בשלמא למ"ד לוחשות אסורין משום דיש שבח עצים יל"ד משכחת לה שב"ע הו"לל ונ' דק' לי' לש"ס תיפשוט להאי מ"ד דטעמא דר' משום זוז"ג דמ' לי' בלוחשות אסורין משום זוז"ג חום האבוקה כקו' תוס' פ' כי"צ וחום הגחלים כשי' תוס'