ליקוטי חבר בן חיים ב קמב

תוס' ד"ה בשלה ע"ג גחלים בסו"ד יש לחלק נ' כוונתם דאי בגחלים לוחשות מיירי ה"ט דלכתחלה אסור דגזרי' לוחשו' אטו אבוקה ואי באוממות מיירי הא לוחשות אסירי גזרי' עוממות אטו לוחשות ואולי באמת מהא דייק מ"ד לוחשות שרי דלהכי נקט ל' דיעבד דלוחשות לא עדיף מתנור ישן דאמרי' יוצן וה"נ יוצן משום אור האבוקה משא"כ באוממות אם יבשל ע"ג ע"כ יבעירם מתחלה ודמי לישן שכבר הוצן

תוס' ד"ה בין חדש בין ישן כ"כ לעיל בענין קו' מהר"ם טקטין ע"ד תוס' ואמנם נבא עכ"פ לחקור על ענין פלוגתת אי זוז"ג אסור או שרי והנה מאן דשרי כ' הר"ן בע"א שם טעמיה מטעם ביטול פי' לדבריו בשלמא בחד גורם דניכר פעולת האי' ל"ש ביטול דהו"ל כאילו האי' בעין משא"כ אם אין האי' לבדו פועל הפעולה שוב לא מקרי אי' הניכר ושפיר בטל בהיתר ואין כוונת הר"ן דחד גורם בטל בחבירו דמאן מפיס דלמא דהיתר בטל באי' אלא כמו שביארנו ואמנם מ"ד אסור ק' וכי לית לי' אחרי רבים להטות ונ' דרש"י בשמעתין יישב זה שכ' זוז"ג אסור דבר שאי' והיתר גרמו לו שיבא כוונתו דביטול ל"ש כ"א באי' שנפל לתוך היתר אחר שכבר הי' לו חזקת היתר משא"כ דבר שאי' והיתר גרמו לו שיבא ומעולם לא היה לו עדן חזקה כלל כה"ג ל"ש ביטול ועכ"פ לד' הר"ן הטעם דלכ"ע זוז"ג לכתחלה אסור היינו משום דאין מבטלים אי' לכתחלה אמנם ענין אין מבטלים אי' היינו שנוטל האי' בעצמו ומבטלו כעצי' שנשרו מן הדקל וכדומה לזה משא"כ התנור חדש הזה באי' קאי דלא להשתמש בו משום שימוש בלי גורם היתר דלא עדיף מכוסות וקתוניות ואך בשיתוף גורם היתר שרי כה"ג אינו בכלל מבטל אי' לכתחלה ואינו דומה לא לנביי' ולא לשאר זוז"ג דאסרי' לכתחלה

רש"י ד"ה הא ר"א דבר שאי' והיתר גרמו לו שיבא אסור בהנאה וצ"ע לפום השתא דמייתי' רק משאור של תרומה א"כ אי' הנאה מנא ידעי' ונ' דהא ק' לי' לרש"י וביאר דמ' לש"ס דתרומה לאו דוקא דהרי בכל המשניות בערלה שם כייל כלאי הכרם בהדי תרומה אלמא תרומה לאו דוקא ואף דבהך משנה לא תנן כן כ"א תרומה וודאי תרומה לאו דווקא וה"ה כלאי הכרם ולענין אי' הנאה

שאור של חולין ושל תרומה כ' רש"י בע"א ושאור אחר של תרומה וק' פשיטא דאי בשאור חציו של חולין וחציו של תרומה מאי אחרון ומאי נפל לבסוף שייך ונ' דרש"י בא ליישב דהנה יל"ד מנ"ל לאביי לפ' הכי ד' ר"א ולא כפשוטו ויותר ק' דרש"י כ' אחר אחרון אם סילק כדמתרץ לי' אביי ומאי בעי רש"י בזה א"ו רש"י בא ליישב מהיכן דייק לי' אביי לפ' כן ופי' משום דל' זה ק' לי' דבכל המשניות הקודמים שם תנן ונפל אח"כ שאור של תרומה וגם כאן הו"ל לשנות ר"א אומר אם נפל לו תרומה לבסוף אסור א"ו משום דהכא מיירי בסילק אבל לא סילק אפי' נפל בתחלה אסור תנן לשנא דאחר אחרון כלומר הנשאר אחרון אא"כ הרי בשאר משניות תנן שאור של חולין ושאור של תרומה והכא תנן שאור של חולין ושל תרומה ג"כ נפ' ע"ד אחר ולזה העיר רש"י דהכא ע"כ מיירי בשאור אחר וכמו"ש דבשאור א' חציו חולין ל"ש אחרון ולא שייך נפל לבסוף וליכא למטעי. אמנם באמת נ' דאביי למסקנא קאמר למלתא דילפי' מאשרה דר"א אי' לי' זוז"ג וא"כ ע"כ בסילק מיירי וכ' רש"י כאן ובע"א לתוך עיסה של חולין מ' מדבריו דבעיסה של טבל גם החלה שנקראת תרומה היתה מצטרפת לתרומה א"ו מיירי שעדן לא גלגלה והו"ל חולין עדן וכ"מ ל' שנפלו לתוך העיסה ואם כבר נתגלגלה ל"ש נפלו לתוכה

לא שנו אלא שקדם וסילק כ' רש"י בשמעתין כאן דאפי' סילק האי' לאחר שכבר נפל ההיתר מיד שרי לר"א ובע"א כ' רש"י דבעי' סילק קודם שנפל ההיתר ונ' ד' רש"י בשמעתין דכיון דלא שהה בכדי נ"ט לתוך ההיתר שרי ואמנם שאור עם שאור הוה מב"מ ובמשהו ואפי' בשעה קטנה יאסור אמנם הכא אליב' דאביי קיימי' דס"ל בע"א שם חמירא דחיטי וחמירי דשערי לא הוה מב"מ וזה כוונת רש"י בשמעתין דמצי מיירי בשאור של חטין ושאור של שערי דבעי' לאביי נ"ט ושפיר כ' רש"י ויש לסייע קצת דמיירי ע"כ בשאור שאינו ממין העיסה דאי ממין העיסה לא סגי במה שאינו מחמץ היינו אינו נו"ט וזה מבואר למעיין במשניות שם דבמין במינו נקט שאור ובאינו מינו נקט גריסין ומ"מ בע"א לא מ' לי' לרש"י לפ' דווקא בשני מיני שאור ולזאת קא מפ' רש"י בקדם וסילק קודם שנפל ההיתר

תוס' ד"ה עד שיהא בו כ"כ לעיל דאין הפי' בד' תוס' כמו שהבין הרש"א כ"א מטעם נטלפ"ג אתי' עלה ועד"ז נ' ליישב קו' תוס' מתמורה דאטו מי שירצה להחמיץ עיסתו יקח כ"כ שאור שיהא בחלק א' מן השאור כדי לחמץ והיכן משכחת לדין זה אמנם יש לה משכחת בנחתום הצריך לשאור הרבה ולוקח עיסה זו לחמץ בה שאור ומעתה בשלמא בעיסה דעלמא ס"ל דנלפ"ג שרי דלא אמרי' הואיל וראוי לחמע בה עיסות אחרות אבל היכא דבעי' לה לחמע עיסות אחרות גם ר"ש מודה דלא מקרי לפגם והיינו מתני' דתמורה ודע דתוס' בתמורה נחלקו לגמרי על פי' זה במתני' שם ועיי"ש. ואמנם כוונת תוס' בתי' נ' דה"ק שאין העיסה מחומצת עוד כראוי לחמע עיסות אחרות ואך כח שאור תרומה שבה הוא הנותן לה כח ומקרי באי' לבדו כדי לחמץ

נטל הימנה עצים הביא הכ"מ פ"ז מע"א בשם הרמ"כ דר"ל הישראל נטל וזה ק' להלום א"כ רישא דתנן אסורין בהנאה פשיטא ונ' דר"ל הגוי נטל ומיירי שנטל לצורכה וס"ד דהאשירה הוא דלא בטלה כדתנן בע"א שם אבל העצים עכ"פ מותרים קמ"ל דגם העצים אסורים בהנאה

וראיתי כאן סתירה בד' רש"י דבשמעתין כ' רש"י דהא דדייק הש"ס דר"א ס"ל זוז"ג אסור היינו מרישא דתנן חדש יותץ ולא פליג ר"א ובע"א כ' רש"י דדייק מדקתני אפה בו את הפת בין בחדש שציננו בין בישן שלא ציננו ותרוויי' הרי הוא זוז"ג ש"מ זוז"ג אסור לר"א ולכאורה הדין עם רש"י בשמעתין דמאפה בו את הפת אין ראי' דלמא באבוקה כנגדו וכדדחי' לר' וצ"ל ד' רש"י בע"א דבשלמא בדר' תניא בישלה ע"ג גחלים ד"ה מותרת וכ' רש"י אי גחלים שריא כ"ש תנור שגרפו וא"כ פשטא מ' דהפת אסורה קאי אאבוקה כנגדו אבל בדר"א מהי"ת נפ' הכי ואמנם עיקר הענין דתלי' אי בע"א תנור שגרפו מקרי שבח עצים א"כ גם מתנור שגרפו אין ראי' וזה הי' ד' רש"י בשמעתין ולהכי מפ' דדייק לי' מחדש יותץ ורש"י בע"א מ' לי' דגם בע"א לא מקרי תנור שגרפו שבח עצים ושפיר דייק לי' מתנור שגרפו דר"א ס"ל זוז"ג אסור והא מלתא תליא בב' התי' לקמן פ' כיצד צולין דמק' מפסח דאצטריך קרא דתנור שגרפו לאו אש הוא ומשני' ב' תי' לתי' קמא ילפא מפסח וא"כ לע"א ג"כ ילפי' משא"כ לתי' בתרא דאמרי' הכא אעצים קפוד רחמנא וליכא וכיון דבע"א אפי' גחלת ואפר אסור א"כ גם תנור שגרפו אסור ושטת רש"י בשמעתין כחי' בתרא ולהכי נפיק לי'