ליקוטי חבר בן חיים ב קמ

פ' כל הצלמים דאם יש באי' לבד כדי לחמץ אף שיש בהיתר ג"כ כדי לחמץ שוב ל"ש זוז"ג והוכיחו כן מפ' השוכר ס"ח עיי"ש ומ"ש בפסחים דבשני' כדי לחמץ מותר היינו לר"ש דס"ל דמקרי נטלפ"ג ולא כמו שהבין רש"א בפסחים שם דברי' וכמו"ש הבינו ד' התוס' הש"ך והטו"ז יו"ד סי' פ"ז וכן הראה הטו"ז שם באצבע ע"ד תוס' פ' השוכר שלא להעלות ע"ד דבפסחים פליגי וא"כ מבואר דינו של הרמב"ם

לא צריכא אלא לר"י ע' תוס' ואכתי צריך ביאור נהי דבנשרפין אפרן מותר מהי"ת נימא דמותר ליהנות בשעת שריפתו ולזה נ' דהנה חמץ לפני זמנו אתיא לר' יודא מלא תאכל עליו חמץ ואי ר' יהודא כר' אבהו שפיר הוה אי' הנאה בכלל לא תאכל אך דרשא דר' אבהו ע"כ לית לי' לר' יהודא כדאמרי' בסוגי' דר"י מבעי לי' לדברים ככתבן ואמנם אי ס"ל חולין שנשחטו בעזרה דאוריי' יוכל לסבור דר' אבהו ואי לאו סבר כחזקי' דלא יאכל היינו אי' הנאה ולא יאכל בפסח כ' ולפני זמנו אי' הנאה מתשביתו דהיינו שריפה לר"י וס"ד דכיון דרק משריפה ידעי' אי' הנאה בשעת שריפה ליתהני מני' קמ"ל. ועכ"פ עפ"י דברינו א"ש דמייתי הש"ס כאן סוגי' דחזקי' לגלויי טעמא דמאי דשנינן ואמנם גם לד' תוס' לא מייתי הש"ס הכא מיד הך בעצי ערלה דלא נימא דגם בחמץ בשלה ע"ג גחלים מותר קמ"ל דבחמץ דינא אחרינא דאפרן ג"כ אסור וכמו"ש תוס' והרא"ש בזה

וא"ש בזה דלא תניא סתמא הסיק את התנור באי' הנאה דס"ד גם בנקברין קמ"ל דבערלה וכלאי הכרם דוקא מיירי דמצותן בשריפה ואכתי יל"ד לאיזו הל' נקט קליפי ערלה וקשי' של כלאי הכרם לתני ערלה וכלאי הכרם והי' נ' ראי' מזה למ"ש תוס' פ' ב"מ שהקשו ל"ל קרא דתרומה טמאה מותר ליהנות בשעת שריפתה לרבנן דשרי בכל האי' אפי' אבוקה כנגדו ותי' דבשמן בשר ותבואה מודו רבנן דהני יסודן אש ובעיניי' בוערי' והשתא אי תני ערלה וכלאי הכרם הו"א אפי' בשמן ערלה ותבואה של כלאי הכרם קמ"ל דבקליפ' וקשי' הוא דפליגי ואמנם תי' זה של תוס' לא אתיא כ"א למאי דמפ' תוס' דטעמ' דרבנן משום דאין האי' בעין בשעה שבוער ושפיר יש לחלק בין שמן וכיו"ב לעצים אמנם לד' רש"י אינו כן כ"א מבואר מדבריו בע"א ובסוגי' דטעמ' דרבנן דהנאת שבח עצים לא מקרי הנאה הניכרת כלומר ואינו דומה לצביעה שאסרה תורה וא"כ אין חילוק לכאורה בין עצי' לשאר דברים ובאמת לשטת רש"י ל"ק קו' תוס' דבתרומה טמאה אצטריך לשמן של תרומה טמאה להדלקה והתם וודאי האי' ניכר ולא גרע משריפה משא"כ בהיסק הפת דאין האי' ניכר כ"א לאחר אפיי' ומ"מ הדקדוק במקומו עומד לתני ערלה וכלאי הכרם וי"ל דהנה ההיסק בערלה עצמה הוה שלא כד' הנאתן ולמ"ד שלא כה"נ לא הוה דאוריי' א"כ מסתבר דלכ"ע זוז"ג מותר וע"כ אצטריך למנקט קליפי ערלה ואף דבכלאי הכרם ל"ש זה דבכלאי הכרם אין חילוק בין כדה"נ לשלא כדה"נ מ"מ מדאצטרך למנקט קליפי ערלה נקט ג"כ קשין של כלאי הכרם דלא נטעי דבכלאי הכרם ג"כ רק הקליפין אסורים ולא הקשי' וקליפין קאי אתרוויי' קמ"ל דבכלאי הכרם גם הקשין אסורים וכמ"ש רש"י

וכענין הפלוגת' בפי' שבח עצי' בפת שכ' י"ל דהיינו דמבעי' לר"ח סבא פ' כ"צ אי בתנור שגרפו שייך שבח עצים דוודאי לד' התוס' דל"פ ר' ורבנן אלא אם האי' שהוא בוער אם האש מן הנאכל או מן החם ואמנם בחומו של תנור ל"ש פלוגתא משא"כ לד' רש"י דפלוגתיי' אם הנאה הניכרת בפת ע"י עצי אי' מקרי ממש הוא דפליגי א"כ שפיר י"ל מה לי אם בא מהעצי' על הפת ומה לי בא מהעצים על התנור ומהתנור על הפת וא"כ למאי דפשיט לי' הי' נ' כסברת תוס'

חדש יותץ כ' רש"י שנעשה ונגמר באי' ע"י היסק זה כוונת רש"י נ' ליישב קו' תוס' אפי' למ"ד זוז"ג מותר ג"כ הו"לל חדש יותץ דאין עושין זוז"ג לכתחילה ולזה כ' רש"י דהתנור עצמו מקרי זוז"ג שהאיסור פעל בו שנגמר על ידו והו"ל האש של עצי אי' עם גוף התנור כמו האגוז עם הקרקע או הצל עם הקרקע דלד' רש"י מקרי זוז"ג וממיל' התנור מותר אפי' לכתחילה והיינו רש"י לטעמי' דס"ל אגוז עם הקרקע מקרי זוז"ג אבל התוס' דס"ל בע"א דכה"ג לא מקרי זוז"ג אצטרכו הכא לתרוצי דזה מקרי דיעבד והנה הריטב"א בע"א שם הכריח מדפסק הרמב"ם בה' ע"א דזורעי' תחתיו בימות החמה משום דזוז"ג מותר ש"מ דס"ל כד' רש"י דכה"ג מקרי זוז"ג וא"כ גם התנור חדש לא גרע ומיושב קו' הב"י והכ"מ על הרמב"ם למה לא אסר בחדש שלא צננו דליכא אלא חד גורם כיון דהתנור חדש עצמו מקרי זוז"ג מדלא אסרי' לכתחילה להסיקו ולאפות בו וממיל' אפה בו ולא צננו דיעבד מותר ואפשר גם הרמ"ה בטור שם לא אסר כ"א בעצי אי' ותנור ישן דס"ל כיון שהאי' בעין לא מקרי זוז"ג וכ"נ מד' הר"ן בסוגיין אבל בתנור חדש שלא ציננו מודה אא"כ מ"ש בע"א דקאמר

ועכ"פ תוס' ור"ן תי' דלהכי לא אמרי' יותץ למ"ד זוז"ג מותר דיותץ היינו דיעבד והק' מהר"ם טקטין בגליון רב אלפס מקדירות בפסח דכ' הר"ן דאפי' אי נטלפ"ג רק לכתחלה אסור מ"מ ישברו וקו' זו עצמה ק' ע"ד התוס' שכ' ג"כ בקדירות בפסח לחד תי' הכא אמנם המעיי' בד' תוס' שם לא יק' לי' מידי דזה תו"ד כיון דראו החכמים לגזור שאינה בת יומא אטו בת יומא כל הגזירה לא הוה כ"א שישברו דאם לא ישברו ויבשלו בהם מאי היא שוב גזירתם ודיעבד דהתם היינו אם בשלו משא"כ הכא החכמים גזרו שלא לעשות זוז"ג בכל התורה לכתחלה וא"נ במקום פסידא לא גזרו מ"מ מתקיימת גזירתם

רש"י ד"ה ישן יוצן שלא יאפה בהיסק זה מבואר מדבריו דר"ל דל"ד יוצן לגמרי כ"א שלא יהא ראוי לאפות בהיסק זה ואף שהוא עדן קצת חם ולא יצטרכו לעצי' הרבה כמו לתנור צונן שרי דלא מקרי זוז"ג אפי' לכתחלה ונ' טעם רש"י בזה דלקמן פ' כ"צ דאבעי' לן תנור שגרפו אי הפת אסור לד' האוסר ומבואר שם מד' רש"י דאבעי' הש"ס קאי אי טעמא דר' משום שבח עצים אבל אי טעמא דר' משום זוז"ג ליכא למבעי מידי מ"ט דהאבעי' הוה אי חום האבוקה שיש בתנור עיקר וחום הב' מגחלים אח"כ אינו מבטל החום דמעיקרא או לא אבל זוז"ג עכ"פ הוה נמצא דתנור שגרפו ואפה בו בהיסק ראשון ג"כ מקרי זוז"ג וא"נ עצי היתר לא יועילו אז כ"ז שלא נצטנן כלל היינו משום דבאי' לבד כדי לחמץ אבל אם נצטנן קצת ואח"כ הסיקו בעצי היתר לא שייך שוב למקרי זוז"ג דהרי מעיקרא ג"כ לא הי' גורם אי' לבד כ"א זוז"ג כמו"ש

רש"י ד"ה אפה בו פת לקמן מוקי לה יל"ד מאי דוחקי' לרש"י לפ' כן דטעמ' דר' משום אבוקה כנגדו דהרי אפי' למ"ד טעמא דר' משום שבח עצים י"ל דבלוחשות קאמר רבי כמבואר לקמן ונ' דרש"י דייק לי' מל' בשלמא דקאמר הש"ס בשלמא למ"ד לוחשות אסורים וידוע כ"מ דנקט הגמ' ל' בשלמא הי' קו' כאן