ליקוטי חבר בן חיים ב קלט

בגידין בנו"ט ל"ש בישול לגבי' דהרי לא פלט וכל דלא פליט מה רושם עשה הבישול בו

תוס' ד"ה משום הבערה לכאורה אבישול דקדים הו"ל לתוס' לציין דמוקי לה כב"ש ונ' דתוס' בא לרמז לן תי' בדקדוק עצום דמי דחקו לרבה להגי' אפיק הבערה והיינו משום דאי לא אפיק הו"ל ו' לאווין והיינו משום דמוקצה אזהרה לימא מוקצה לאו אזהרה הוה כפשוטו ומ"מ כיון דאסור מדאוריי' ל"ש הואיל וחייב שפיר משום הבערה אמנם כוונת רבה דאפשר לומר דלאו דכולא בריי' כב"ש כ"א נקט לאוי יתירא אליבא דב"ש וכל מה דאפשר לאוקמי כב"ה מוקמי' ואי אמרת אפיק הבערה ועיי' מוקצה ובמוקצה ל"ש מתוך א"כ גם האי לאו א"ש לב"ה וזה שדחקו לרבה לפ' כן אף דבישול מ"מ לב"ש דווקא

אמנם מד' רש"י לקמן ד"ה ואזהרתי' מבואר דבאמת האי והכינו בשבת כ' ובשלמא אי הוה בכלל לא תעשה כל מלאכה ממילא גם ביו"ט שייך אבל בלא"ה לא קאי רק אשבת

והנה עיקר מגמת תוס' להוכיח דאפי' מאן דלית לי' מתוך אי' לי' הואיל ויל"ד לידוק הכי מר"ח דלית לי' הואיל ובוודאי ל"פ אב"ה דאי' להו מתוך וצ"ל דהא פשיטא להו דמאן דלית לי' הואיל אית לי' מתוך ואפכא הוא דתמיהה להו וצריך ביאור ונ' דד' תוס' דהא דאמרי ב"ה מתוך מקרא ילפי' מדלא כ' אך לאכול לכל נפש כ"א יאכל מ' דכל מלאכת או"נ הותר מטעם מתוך וכ"ת צורך קצת מנ"ל י"ל מדכ' כל מלאכת עבודה וכל מלאכה שאין בה צורך כלל הו"ל מלאכת עבודה אמנם טעמא דהואיל הוה מ' להו לתוס' בהאי הואיל חשוב כצורך קצת לא זולת לרבה וא"כ לב"ש ל"ש הואיל וע"ז כ' תוס' דע"כ אין הדבר כן כ"א אפי' בלא מתוך שייך הואיל

ויל"ד לרבה למה באמת לא משני אליבא דב"ש לא קאמינא ואולי להכי ציינו התוס' הך דמכות לומר דרבה בלא"ה הוצרך להגי' הבריי' משום חילוק מלאכות דל"ש בין ב"ש או ב"ה אלא כדמשני עייל מוקצה דלא אהני לחילוק מלאכות אזי לא הי' צריך להגי'

תוס' ד"ה אפיק מ"מ ליתני נמי נבילה יל"ד (ע' צלח מ"ש בזה) דלמא לית לי' להאי תנא אי' חל על אי' ואין כאן אי' נבילה על גיד ואולי קו' תוס' לרש"י פ"ק דחולין דמחזקי' מאבמה"ח לנבילה והו"ל אי' בת אחת אבל באי' אינו זבוח ל"ש זה דעכ"פ לאו לא הוה מחיי' נהי דלענין אי' מחזקי' מעשה ללאו אבל למלקות ל"ל ומ"מ יל"ד דלמ"ד לאו לאיברים עומדת ליכא לאו דאבמה"ח ורש"י בחולין י"ל דקאי אבני מעיים דעכ"פ אי' בהו אבמה"ח בשחיטה אם לא נשחטה כהוגן. ואמנם אי ק' קו' תוס' לקמן כדמסקי' אפיק הבערה ועייל עצי הקדש למה לא קאמר עצי אשירה ויהי' ששה לאוין וצ"ל דבאמת שריפת אשירה מצוה אלא ע"י שבשל אצלה עובר על ולא ידבק בידך ותינח למאן דאי' לי' יש שבח עצים בתבשיל אבל למאן דלית לי' ליכא לא ידבק ושפיר נקט עצי הקדש ובס"ד דחיק למוקמי כמאן דאי' לי' ובתר דמק' א"כ נתני ששה ע"כ בריי' כמאן דלית לי' שב"ע בתבשיל רש"י ד"ה אזהרתי' נ' כוונתו דרחמנא אחשבי' מלאכה וע"ד שכ' רש"י גבי שריפת חלה

פ' תמיד נשחט

תוס' ד"ה מחוסר מעשה לולי ד' הייתי אומר דבשלמא באופה מיו"ט לחול קאמר רבה הואיל אי אפה בסוף היום אתו אורחי' ואכלו להאי פת למפרע לא חילל יו"ט א"כ שוב אין לוקין אפי' לא אתי אורחים וה"ה בכתישה אי שרי לא מיחייב אכתישתו משא"כ כאן דהשחיטה כבר עברה אלא דר"ח מחשב לערל שינוי בעלים דאי הוה בעי מתקן נפשי' קאמר רבה כיון דעכ"פ מחוסר מעשה ולא תיקן הו"ל השחיטה בלא שינוי בעלים

תוס' ד"ה לקולא וכו' אמנם מד' רש"י מ' דנקט לי' כפשוטו וגם צ"ע קו' הרמב"ן במלחמות האיך מס' לוקה לר"ח הלא ושפטו העדה כ' ונ' ד' רש"י דלר"ח בחזקה תלי' מלתא והואיל בהדי חזקה אמרי' והיינו לחומר' לגרועי חזקה לא אמרי' והענין ע"ד שכ' תוספ' השולח בסוגי' דבטלו מבוטל נזיר ששותה יין היאך לוקה דלמא מתשיל על נזירותו וכ' תוס' דבשעת התראה אוקמי' בחזקת נזיר והנה האופה מיו"ט לחול הרי ל"ע חילל יו"ט מה תאמר לא מקרי שינוי בעלים כה"ג קאמר ר"ח מהני הואיל ואמנם הרי"ף שפיר כ' דמדחייב ר"א אחלה בבל יראה משום הואיל ע"כ כרבה ס"ל דלר"ח הרי טפי דמי לאופה מיו"ט לחול והנה מ"ש תוס' ראי' משלמים ששחטן וכו' ולא סגי להו בהגרלה לחודא היינו לאפוקי מד' הרז"ה שכ' דהגרלה הואיל ומחוסר מעשה בגוף הזבח מודה ר"ח ואמנם פתיחת דלתות ההיכל לא מקרי מעשה בגוף הזבח ואפ"ה לית לי' לר"ח הואיל ע"ד הרז"ה כ"כ למעלה דצ"ע ובמ"ש מיושבים ד' הרי"ף דה"ק דרק משום דאי' לי' לר"א צירוף סל ומשכחת הפרשת חלה בלא בציעה מכל חדא ומדלא הזכיר היא בציעה מכל חדא ומתיר לאפות ש"מ אי' לי' הואיל וטעמא דבן בתירא דאינו מתיר לאפות ע"כ משום דלית לי' הואיל ודעבר אבל יראה משום דס"ל טו"ה ממון וא"כ הו"ל בן בתירא ור' יצחק תרי לגבי תלתא וכמו"ש בפנים: בעזר ובא לציון גואל סיימתי סוגי' דהואיל: בעז"ה סוגי' דזוז"ג פסחים פ' כל שעה לשה"ג ולימי הפסח תרל"ה

גמ' לא יסיק בו תנור וכירים פשיטא יל"ד דלמא קמ"ל דלכתחילה הוא דאסור הא דיעבד שרי ונ' דממ"נ אי ס"ל לתנא זוז"ג מותר בכל האי' דינא הכי ואי ס"ל אסור א"כ מ"ש חמץ אלא שיש לעורר דהנה המג"א סי' תמ"ה כ' דבחמץ זוז"ג אסור משום דחמץ במשהו ול"ש ביטול והביא ראי' לזה דאין דרך לשרוף חמץ בלא עצים וא"כ איך שייך לומר בחמץ אפה בו את הפת שיהא אסור והנה ד' המג"א צ"ע דהרי אנן בע"פ עסקי' ובע"פ חמץ בס' ככל האי' א"ו דשאר זוז"ג תלא בפלוגת' של הש"ך וב"י קמ"ב אבל לענין קו' המג"א באמת הי' נ' דקו' זו ק' לי' להרמב"ם לישני הש"ס דמתני' אדיעבד קאי וה"ק לכתחילה לא יסיק ואם הסיק ואפה מותר משא"כ בערלה דתנן אסור וטעמא משום דחמץ הוה זוז"ג דאין דרך להסיק חמץ בלא עצים ובערלה מיירי באבוקה כנגדו א"ו דעצים של אי' ועצים של היתר לא מקרי זוז"ג והטעם דכל א' פועל בפ"ע ואם גם לבסוף הפעולות מצטרפות וזה שכ' הרמב"ם בה' מ"א בישל קדירה בעצים של אי' ועצים של היתר התבשיל אסור ולא כ' שבישל תחלה בעצי אי' לבד כ"א אפי' אם בישל בהם ביחד מ"מ הוא פועל בפ"ע ואף שההיתר ג"כ גומר וממהר כה"ג לא מקרי זוז"ג דאל"כ כל חמץ מקרי זוז"ג וכמו"ש

ואמנם יש עוד לעורר דהרמב"ם דייק למלתי' מדאמרו חכמים גבי שאור אינו אסור עד שיהא בו כדי לחמץ וכ' תוס'