ליקוטי חבר בן חיים ב יג

איזו דרך נהיתה הגאולה במצרים ועד"ז נקוה הגאולה העתיד' וארז"ל במ' כי בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים כדכ' הסירותי מסבל שכמו ונתקיים בהם והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ולפי משא העבודה היתה בעיני' זאת גאולה גדולה והודו ושבחו עלי' וקיימו בנפשם כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא וזה ענין כוס ראשון ואמנם עדן היו כעבד שנתן לו רבו רשות על משך זמן עד אשר יקראוהו לעבודתו ובכל זאת עדן שם עבד עליו ואמנם כאשר הומרך לב פרעה ע"י המכות אשר הכהו שחרר את ישראל מעבודתם ונתקיים בהם והצלתי אתכם מעבודתם וידעו כי המה בני חורין כשאר התושבים ושוב שמחו כעל גאולה חדשה ונשאו כוס ישועות וזהו ענין כוס שני ואח"ז יצאו גאולים ושירה חדשה שבחו היינו וגאלתי וזה ענין כוס שלישי וכ"ז לא היה כ"א גאולת הגוף אמנם גאולת הנפש היה לפני הר סיני והיינו ולקחתי אתכם לי לעם כמ' ה' ית' והייתם לי סגולה וזה ענין כוס רביעית

עוד הערה ממני ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה הענין ע"ד משל לעני ההולך ברחוב ערום ויחף ורעב והוא זקן ושבע ימים ויפגשהו א' ובישר לו אשר נועצו בני העיר לרחם עליו ולתת לו בית דירה לחם צר ומים לחץ והודה לו העני הזה על בשורתו הטובה וילך הלאה ויפגשהו אף אחר ובישר לו כי נועץ עליו שר המדינה לאספו אל ביתו ולהושיבו עם שרי המלוכה ויחשוב העני הלזה את המבשר השני ללועג לרש ויחר אפו עליו והנה אבותינו במצרים כמו כן היו במעמד הגרוע שבגרועו' ולו בא משה לנחמם כי יסיר מהם פרעה עבודת הפרך אשר נלאו נשא היה מתקבל על לבם אבל משה בא ובישר להם כי ה' ירד מן השמים להושיבם עם נדיבי ארץ צבי לכל הארצות דבר זה לא היה באפשרות לכנס באזנם ולהתיישב על לבם וז"ש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה

עוד הערה ממני ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים הענין אמר שהע"ה חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים נמצא דזה שלא שמעו ישראל יכול להיות יען משה מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים אבל אחרי כי משה היה ערל שפתים א"כ איפא יותר הוא מעותד לפני חשוכים מלפני מלכים וז"ש הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה אחרי כי אני ערל שפתים ואינני מהיר להתיצב לפני מלכים

הנה העשר מכות היה תכליתם להראות כי כל אשר חפץ ה' עשה ואחרי כי העוה"ז מיוסד מד' יסודות אש רוח מים עפר הראה ה' ית' במכת הדם אשר המים בידו וברגע א' נהפכו כל המים לדם ולמען לא יאמרו המצרים כי היא רק אחיזת עינים מתה כל הדגה ואולי יאמרו כי גם זה אחיזת עינים באש היאור ונלאו לשתות ובחוש הריח והטעם אין ענין לאחיזת עינים ובחדש הבא לא זאת שנתרפאו המים כ"א גם השריצו צפרדעים ההלכו לתנורים ולמשארות וע"ד שד' רז"ל אימתי המשארות מצוי אצל התנור בזמן שהתנור חם אח"ז הראה ה' כוחו בבריאת מין הכנים הנולדים מן הזיעה והוציאם מן העפר עד שאמרו החרטמי' אצבע אלקי' הוא ואח"ז הביא עלי' ערוב חיות רעות שונות מירכתי ארץ וכלם הן ילודי אויר הקר הן ילודי אויר השווי הן ילודי אויר החם לכלם ערב להם אויר מצרים ובחדש הבא נחלה האויר כל כך עד אשר כל בהמות הבייתיות כלם ברגע תמו ומתו ואמנם ל' יד ה' הנאמר בדבר קאי על ההצלה למקנה ישראל מבין מקנה מצרים ומיתת מקנה מצרים העומד בתוך מקנה ישראל והי' נראה כאילו יד שלוחה מאת ה' להכניס האויר הממית בגרון מקנה מצרים ולהציל גרון מקנה ישראל מזה ואח"ז הוליד ה' ע"י פיח כבשן עפר מורכב ע"י אש הכבשן השחין בכל מצרים אחרי כן הראה ה' כוחו וגבורתו באש ומים יחד ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד ואח"ז ענין הארבה אחרי מטר שלא היה במצרים מיום הוסדה ואין מדרך הארבה לבא כ"א בהיות יבשות על הארץ ואח"ז בא החשך שהיה לפי ד' הרמב"ן היסוד אש בעצמו נמצא דהעשר מכות היו מופת אשר כל הד' יסודות המה ביד היוצר כחומר ביד היוצר

והענין הסמני' שהי' ר"י נותן בהם היינו דאנו רואים כי מכת דם היתה התראה בבקר אצל המים צפרדעים התראה בבית כנם בלא התראה ערוב התראה בבקר אצל המים דבר התראה בבית שחין בלא התראה ברד התראה בבקר דבר הלמד מענינו שהי' כמו כן אצל המים ארבה התראה בבית חשך בלי התראה הרי אנו רואין כי נחלקו הי' המכות לג' עדרים ומה שהיו כנם שחין חשך בלי התראה יישב הרמב"ן בטוב טעם ודעת הגמיי' כי באמת אלו הג' מכות חלו עליו משעה ראשונה בעת בא עלי' מכת הדם הי' חשך נגד עיניו ומרוב צרה גם כנם גם שחין באה עלי' אמנם בעת באו בפני עצמם היו יותר בחזק יד והרמז על זה כי אם נכתב ח ש ך ימצא שהם משולבי' זה בזה: ש ח ן כ נ ם הערות בד' רמב"ן פ' וארא

פסוק ראשון במדת הדין הרפה ר"ל מדת מלכות שהוא שם אד': במדת הרחמים ר"ל מדת תפארת שם הויה ב"ה: מ

בפסוק מקוצר רוח מרעתו שירוח לו צ"ל מדעתו שירויח לו

בפסוק בלהטיהם או בעצמות חיות כענין שהזכירו בידעוני כ' ד' הרמב"ן כד' רש"י פ' אחרי כי הידעוני בעצם חיה ששמה ידוע הוא מכשף ולא כמ"ש הרמב"ם בה' ע"א כי בעצם עוף הוא מכשף

בפסוק ויאמרו החרטמי' ולא קרא להם פרעה מהעת הזאת וצריך ביאור הכ' ולא יכלו החרטמי' לעמוד מפני השחין. וע' מ"ש הרמב"ן שם

פסוק אני ה' בקרב הארץ כמו כי שמי בקרבו ר"ל תפארת הוא שמו שם הויה בה' והארץ הוא מלכות

בפסוק ולא יכלו החרטמי' וכו' ויחזק ד' והוא האמת סוף הדיבור מכאן ואילך דבור חדש

בפ' ידעתי טרם כמו עד לא כצ"ל: פ' בא

ממרן זצוק"ל בשם הגאון מהר"ש אסטערפוליא ה"יד בא אל פרעה חסר כאן מה יאמר לו ואמר הגאון כי אותיות בומף ואותיות אחהע"א מתחלפי' זע"ז יען הם ממוצא א' ואם תחליף אות פ' מפרעה באות ב' ואות ע' באות א'יצא לך מאותיו' פרעה אותיות ארבה והיינו בא ר"ל אותיות ב' וא' אל פרעה והיינו אותותי אלה בקרבו: