ליקוטי חבר בן חיים ב קלח

משום פסידא שרי' באי' דאוריי' ומה דקאמר בשלמא לדידי ר"ל אף דגם לדידי ק' למה לא נכריחנו לאכול ולא נסמוך אהואיל מ"מ ל"ק כ"כ וטעמא מאי אפשר דבאמת מה"ט נקט רבה הואיל אחר ולא דמשום מקלעי אורחים דס"ל האי הואיל עדיף ודוחק ואולי משום דאסור מדרבנן לאכול קודם בדיקת הריאה סמכו טפי אהואיל ולא התירו לאכול קודם בדיקת הריאה א"נ אם נדחוק עליו לאכול שמא ימהר לאכול קודם שתצא נפשה ויבוא לידי אי' דאוריי' לא תאכלו על הדם

ומשני לי' ר"ח דהאי יכול לאכול ר"ל דצריך לאכול ואם אינו יכול אסור לשוחטה ואמנם לאיזו ענין סיים ואי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה הרי גם רבה ע"כ הכי ס"ל אפשר דלרבה אמרי' על כל כזית דכל חדא וחדא חזיא לי' ושפיר שחטה לבהמה כולא משא"כ לר"ח הטעם רק משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה דהואיל וכל חדא לי"ל: לדה"פ כ' רש"י כל שבת ושבת כוונתו דאף דלא נפסל בלינה כ"ז שלא קרבו הבזיכים מ"מ מאחר דמ"ע ביום השבת יערכנו א"כ צריך לחם חדש. ויל"ד דהך דשתי הלחם תנן ברישא במנחות ולחה"פ בסיפא ורבה מק' לר"ח מסיפא ולא מרישא ולזה נ' דברישא גם לרבה הטעם משום לכם ולא לגבוה וכמו"ש לעיל ולכך לא מק' לר"ח משא"כ בסיפא בלחה"פ דא"צ לרבה לטעם דלכם

והנה מ"ש רש"י גבי לי"א וא"נ מתרמי נ' כוונתו דא"צ לומר דאם באו עדים קודם מנחה פודין אותו וכמו"ש תוס' כ"א א"נ אכלי לי' במיה"כ מיקרי לי"א דלילה הולכת בקדשים אחר היום. ויל"ד מהי"ת עלה ע"ד רבה לומר דגם בשבות רחוקה אמרי' צרכי שבת נעשים ביו"ט לר"ח אטו מיו"ט א' של סוכות שרי לבשל על שמי"ע אתמהה ואולי דבלחה"פ אמר הכ' בשמואל חם ביום הלקחו ודרשי' שמעשה נסים נעשה בו שלא יהא שולחן ה' נבזה וכמו שהתלוצץ המגדף כד' רש"י פ' אמור ואין לנו להוסיף על הנס ולאפותו יום או יומים קודם דלמא לא יתקיים אז חם ביום הלקחו וא"כ הו"ל צורך שבת ומה לי קרובה או רחוקה

וכ' רש"י שבות קרובה ביו"ט עצמו כוונתו דכ"מ דמצינו אין שבות במקדש מאותו יום קמיירי וא"כ דיו אם ה"ה שבת הסמוך לו אבל לא הרחוקה ממנו

ויל"ד אמתני' כיון דתנן אינו דוחה יו"ט שבת ל"ל למתני ונ' דאדרבא ה"ק כיון דשבת פשיטא לן שאינו דוחה אפיי' זו וע"כ לא קאי במועדו אאפיי' זו וה"ה ממילא דיו"ט ג"כ אינו דוחה

ויל"ד כיון דמכח סיפא ע"כ מסקי' דטעמא דת"ק משום לכם ולא לגבוה למה לא משני לי' אסיפא דלחה"פ הכי כיון דרישא ע"כ דחיק לן לפ' כן ונ' מזה דבשתי לחם דעבדי' בהו תנופה שייך לומר ולא לגבוה אבל בלחה"פ דלא נעשה שום עבודה ל"ש זה

תוס' ד"ה ולר"ש בסו"ד כוונתם דבשלמא לתי' קמא פליגי בדאוריי' אבל בשבות רחוקה לא מסתבר דפליגי ואמנם לתי' בתרא כיון דאמרי' הואיל ע"כ החילוק בין הואיל להואיל הוה רק דרבנן ומ"ש דמסתבר להש"ס למימר דבהא פליגי ובשבות רחוקה ל"פ. ויש להוסיף על תי' בתרא דבהואיל ואי בעי פריק לחוד הרי לא סגי וא"כ ע"כ צ"ל תרי הואיל וא"כ בתרי הואיל אי אמרי' פליגי וע"ד דמפ' עולא בגיטין וב"מ פלוגתא דר"א ורבנן במעשר עני אי אמרי' תרי מגו

תוס' ד"ה ואי אמרת יל"ד כיון דלתוס' לרבה לא התירה תורה כ"א לצורך שמחת יו"ט לכם ולא לנכרים ל"ל בשלמא לר"ח ל"ק דאיכא למימר דקרא אתא דעיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל אסור לאפותה ביו"ט משום דאפשר למפלגא בלישא ומההוא קרא יליף אבל לרבה ל"ל הרי אין כאן שמחת יו"ט והי' נ' ראי' מזה למ"ש לעיל דגלי רחמנא לכם ולא לנכרים למימרא דאפי' הואיל לא אמרי' אי עביד לצורך גוי

תוס' בסו"ד נ' לבאר ד' רש"י דבכל הני דמייתי תוס' כל המלאכות החסרים עוד מחשבי כחדא משא"כ בשתי לחם הכשרן תלוי בכהן השוחט וזורק הכבשים ואם יארע פסול בשחיטה או בזריקה השתי לחם לא חזי כלל ול"ש הואיל כה"ג דמאן יימר אם יהי' ראוי' כלל

אחרישה לא ליחייב ע' רש"י לא רצה לפ' כד' ר"ת דאחרישה דכלאים קאי דהתם אפשר לצאת ידי שנים כ"א יחרוש בשור או בחמור לחוד מ"מ יהי' לו דם עפר לכסוי משא"כ ביו"ט ובאמת צ"ע על ר"ת בזה וכ"ת ר"ת לאו אכלאים דשור וחמור קאי כ"א אכלאי הכרם א"כ למה נקט הש"ס חרישה הו"ל למנקט כלאים

ואמנם ד' רש"י צ"ע ביותר דלשונו מ' דלא כמו"ש תוס' כ"א דלעת עתה אין שם דם צפור וא"כ מה אהני לן אם יבא דם צפור ואף דלא הוה בעדנא אי' הוא דקעבד דאין עשה דוחה ל"ת היכא דלא הוה בעדנא אבל מ"מ כיון דמכוין לקיים מצוה לא מלק' לי' ועד"ז מיושב ג"כ קו' תוס' הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה נהי נמי דלא דחה מ"מ כיון דמצוה קעביד אין כאן מלקות וזה נוגע לד' ריב"א בתוס' סוף שה"ק ולא כדבריו ממש ול"ק לדברינו קו' תוס' פ' שיה"ק שם מ"פ הש"ס קרא ל"ל דלמ"ש הכי מק' דא"נ כ' קרא תשלח אפי' במקום מצוה אם לא שולח במקום מצוה מ"מ אינו לוקה כי היכי דאינו לוקה אי לא הוה כ' תשלח וא"כ תשלח ל"ל ומה שהשמיטו תוס' בשמעתין לגמרי ד' ריב"א נ' משום דלמ"ש דמשריפת קדשים ילפי' דאין שום מ"ע דוחה יו"ט ולזה לא מהני ד' ריב"א כלל

ואמנם למ"ש תוס' דקו' הש"ס הי' אחרישה לא ליחייב אי איתא בההוא אתרא דם צפור נ' דבלא"ה יש לתרץ דקו' הש"ס קאי לר' יוסי דקיימ"ל כוותי' בטעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור וה"נ ל"ש אלא דעדן ק' קו' שניי' מ"ש כתישה מחרישה ונ' דה"ק הש"ס בשלמא אי לא בעי כתישה א"כ בחרישה קיים מצות כסוי ק' אחרישה לא ליחייב משא"כ אי בעי' כתישה ג"כ כה"ג שוב מיחייב אחרישה וה"פ אי כתישה בעי' ביו"ט מי שרי חרישה ומשני דיוכל בעידן חרישה לכתוש כלאחר יד ואי ק' אד' תוס' הא ק' ל"ל לשנויי באבנים מקורזלות לישני לי' דליכא דם צפור וצ"ל דהש"ס מק' היאך נקט הנך ח' לאוין בחדא מחתא הרי משכחת דאכולהו מחייב ואחרישה לא מיחייב כגון בדליכא דם צפור ומשני דתנא מיירי באבני' מקורזלות דל"ש בהו כיסוי ושפיר נקט להו בחדא מחתא

ובענין ד' הרשב"ם שהק' עליו בתוס' אולי דעתו ע"ד שכ' בשמו במצ"כ דאפי' למאן דלא בעי כוונה כוונה הפכיי' מבטל המצוה וה"נ אף במשביח השדה כיון דאיכוין בפי' לכסוי דם צפור פטור למאן דאי' לי' משאצ"ל פטור עלי'

רש"י משום מבשל גיד בישול שאינו ראוי לכאו' הי' אפשר לומר משום דגיד אינו ראוי לאכילה אא"כ אמאי קאמר הש"ס בביצה בישול אינה משנה הא כיון דאינו ראוי לאכילה ל"ש צורך קצת ואפי' לבי"ה אסור וצ"ל כיון דהאי תנא ס"ל יש בגידין בנו"ט אף דהגיד אינו ראוי לאכילה מ"מ הבישול לא הוה שלא לצורך שהרי נ"ט בבשר דאל"כ ביותר מס' הרי אינו לוקה משום אוכל בב"ח. רש"י משום מבשל ב"בח ס"ל יש בגידין בנו"ט לכאורה מאוכל הו"ל לרש"י לפ' כן אבל אמבשל נהי דחלב לא נאסרה משום דאין בגידין בנו"ט מ"מ עבר אבישול גיד שנתבשל בחלב ונ' ד' רש"י דאי אין