ליקוטי חבר בן חיים ב קלז

ברי' דרב אידי רב שישא הוא דס"ל אמרי' הואיל ואי בעי מתשל עלי' אבל אנן לא ס"ל הכי

תוס' ד"ה ר' אומר ל"ק להו קו' הר"ן דהל' כר' מחבירו ולא מחביריו דאנהו אזלי בשטת רש"י דר"א ובן בתירא ס"ל טו"ה ממון ור"י ס"ל טו"ה אינה ממון א"כ אין להצטרף ר"י לבן בתירא וגם הא דלא אמרי' לעיל הא דרבה ור"ח דר"א ובן בתירא היא ל"ק דדלמא בן בתירא אי' לי' הואיל אלא דמ"מ כיון דמדרבנן לא סמכי' אהואיל אצטריך הטלת צונן

ואמנם הרי"ף דגרס לעיל דכ"ע טו"ה אינה ממון מפ' דבהואיל קמפלגי וא"ש דל"ק הש"ס ר"א וב"ב פליגי ברבה ור"ח דגם בן בתירה אי' לי' הואיל אלא דמ"מ ק' קו' הר"ן נימא הל' כר' מחבירו ולא מחביריו ולא נסמוך אהואיל לקולא ע"ז כ' הרי"ף דודאי מאן דאי' לי' הואיל שפיר סמיך עלי' אפי' לקולא אבל הש"ס מייתי כאן מיד השיעור עיסה לענין פסח ומה סמיכות זה אלא משום דמסקי' כרב דשיעור חלה בצמצום הוא שיעור עיסה והני תנאי דנקטו קרא אחטים קאי ומשו"ה מחלקי בין מעליי' דיהבי קמח טובא לחסיכתא דיהבי קמח פורתא אבל בקמח כ"ש אי' להו דרב וה"ט דבן בתירא דאיהו ס"ל כת"ק דמס' חלה דבעי' עד שישוכו ולית לי' צירוף סל ואי לא תקרא לה שם עד שתאפה אתי לאפרושי מן החייב על הפטור ואפכא דדלמא חדא עיסה הוי כשיעור וחדא חסרה פורתא משא"כ לדידן דקיי"ל דר"א וודאי סמכי' אהואיל דהרי צירוף סל מחייב וליכא למיחש ואמנם כן מאחר דלא קיי"ל כבן בתירא ש"מ דפשיטא דהל' כרבה דאי כר"ח דלחומרא הוא דאמרי' הואיל א"כ למה לא נסמוך שפיר טפי על הטלת צונן

אלא שהרז"ה הקשה אי קיי"ל כרבה למה אין מזמנין הגוי ביו"ט גזירה שמא ירבה הרי א"נ ירבה ליכא אי' דאוריי' ויל"ד א"כ לרבה לכם ולא לנכרי דס"ל לכ"ע כמו"ש תוס' לקמן היכי משכחת לי' הרי איכא הואיל וגם תוס' לא הקשו זה וליתרצו דהיינו סמוך לביה"ש א"ו אפי' לרבה דאי' לי' הואיל והאופה מיו"ט לחול אינו לוקה בנכרי' גלי רחמנא לכם וה"ז דומה למאי דקיי"ל מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך ומ"מ מוגמר אסור דבעי' שוה לכל נפש וה"נ בהואיל המבשל לנכרי' עבר משום לכם ואפשר לוקה ג"כ משום אהדרי' לאי' קמא ועד"ז יתורץ קו' תוס' לקמן לרבה במ"פ ת"ק דלחה"פ עם ר"ש בן הסגן בהא פליגי ת"ק דריש לכם אי' לגבוה ול"ש הואיל ור"ש לא דריש ואמרי' הואיל וכ"ת א"כ מ"פ רבה לר"ח רבה הכי קשי' לי' אי אמרי' צרכי שבת נעשים ביו"ט למה זה נימא לכם ולא לגבוה ור"ח משני לי' דמ"מ ס"ל לת"ק הכי ולעולם גם לרבה בהא פליגי

תנור מצרפן פי' רש"י אף נ' ד' רש"י כאן דר"א ור"י תרוויי' ס"ל דעריסותיכם ל"ד כ"א גם בלחם שייך חיוב חלה בשלמא אי בתנור הוא דפליגי טעמא דר"א כיון דבתנור ל"ש הפרשה לא מטא חיובא עד לסל אבל אי ר"י גם אסל פליג מ"ט דר"י

והנה ד' רש"י דגם בחלת חו"ל ע"כ עבדי' כר"א נ' דעתו כמ"ש מהר"י דבזה"ז אין לנו כהן מיוחס ואין מאכילין חלה לשום כהן משא"כ בבבל הי' להם ס' יוחסין כדאמרי' א"י עיסה לבבל אבל מ"מ מ"ט לא מייתי רש"י דמבטל לה ברוב דהרי רש"י פי' בהדי' בבכורות דביטול ברוב מהני אפי' לאכלה זר ונ' דרש"י כ' התם בהא דתרומת חו"ל בטילה ברוב ומותרת לזר או לכהן בימי טומאתו אחר שנתבטלה ומאי בעי בזה אלא להורות בא דלזה צריכה להבטל מעצמה ואין מבטלי' אותה לכתחילה אבל לכהן בימי טומאתו דהו"ל סלסול בעלמא דהרי טמא מת מותר בה ורק בעל קרי וזב כה"ג אם מבטל לה לא מקרי מבטל אי' לכתחילה ולהכי קאמר הש"ס רבה מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו

ומ"ש רש"י ולשורפה א"א דאין שורפין קדשים ביו"ט נ' שכיון לאפוקי מד' תוס' דתרומה מדאוריי' שרי' בשריפה אלא דרבנן גזרו אטו קדשים וא"כ בחלת חו"ל ל"ש למגזר ומותר להסיקה תחת תבשיל ביו"ט אבל באמת גם בתרומה שייך אין שורפין קדשי' ביו"ט וא"כ אפי' בתרומת חו"ל הכי דינא

וגם מ"ש רש"י ושורפה משתחשך או למחר נ' משום דמס' לי' אי לא שייך בתרומה ג"כ אין שורפין קדשים בלילה אלא מאחר דמדליקין שמן שריפה במבואות האפילות ברשות כהן מ' דשורפין תרומה בלילה: איתיבי' רבה לר"ח היאך אופין מיו"ט לשבת לא מסתבר דמהכנה ק' לי' חדא דא"כ עיקר חסר מן הספר ועוד הרי הכנה תנאי היא ומאי ק' לי' א"ו הכנה מידי אחריתי היא דמיירי בידי שמים כלידת ביצה וגמר ביצה ומאי דאמרי' בעירובין דגם הכנה בידי אדם מקרי הכנה היינו דרבנן ורבה מסברא ק' לי' למה יהא מותר לאפות לצורך שבת דר"ח קרא דריש כד' רש"י וסברא כד' תוס' ותרוויי' רבה לא שמיעא לי'

משום עי"ת נ' דר"ח ה"ק לי' דבאמת קיי"ל מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך אבל בעי' צורך היום קצת ואי לית לי' לבשל לשבת יקמץ מסעודת יו"ט למען הותיר לשבת ואין לך צורך היום יותר מזה ומ"מ הצריכו חכמים עירוב תבשילין ומק' לי' רבה הא עיקר עירוב תבשילין שיוכל לבשל לשבת לאחר שכבר אכל סעודת יו"ט והתם הוה דאוריי' לדבריך ומה מהני עי"ת ומשני לי' ר"ח דצרכי שבת נעשים ביו"ט

ורבנן הוא דגזור כ' רש"י אי לא אותיב עי"ת כ"כ רש"י מדלא קאמר ורבנן הוא דתיקן אלא ש"מ דאדיעבד ג"כ קאמר: ומכאן הק' הרז"ה דלרבה דאמרי' הואיל ע"כ ליתא להאי טעמא ורב אשי דהוא בתרא קאמר בביצה טעם זה ש"מ הל' כר"ח והרמב"ן דחה דאין כל דרבנן שוין ונ' ליישב ע"ד הרמב"ן בביאור קצת דלרבה דלית לי' דרשא דר"ח א"כ כיון דהכנה דאוריי' אין שום חילוק בין שבת לחול ותרוויי' רק מטעם הואיל שרי ואי לא גזור רבנן בעי"ת גזירה מוחלטת וודאי יאמרו מה לי מיו"ט לשבת או לחול הרי גם לשבת בהדי' קאסר רחמנא ומטעם הואיל ומטעם זה הוצרכו לגזור אף דגם לחול לא הוה דאוריי'

והנה ד' תוס' דטעמא דר"ח דכל לצורך מצוה שרי ורש"י לא מ' לי' לפ' כן ונ' טעמו דתינח לס"ד משא"כ לבתר דמשני ר"ח ש"ה דכ' לכם ולא לגבוה א"כ עכ"פ גלי קרא דאפי' במקום מצוה אסור ומנ"ל להתיר צרכי שבת וצ"ל לד' תוס' מדאפקי' קרא לגבוה בל' לכם ש"מ דכל שהוא מצוה ולכם שרי וצ"ע

אמנם ד' רש"י צריכין ביאור ונ' כוונתו דבפ' אמור כ' רחמנא בכל המועדות בקיצור כל מלאכת עבודה ובפ' בא האריך הכ' לבאר אך את אשר יאכל וגו' ומאי בעי קרא באריכות א"ו משום דממלאכת עבודה ממעטי' כד' קצת מפ' קצירה טחינה שהיא מלאכה הנעשית לימי' הרבה וס"ד דה"ה לבשל לשני ימים כיו"ט ושבת זה אח"ז בכלל מלאכת עבודה ולהכי כ' רחמנא אך את אשר יאכל לומר דבשול ואפיי' שרי וע"כ לשבת אתא קרא דהו"ל גם יו"ט קדושה ולא לחול והן הן ד' רש"י

בהמה מסוכנת ע' רש"י כוונתו דגם לאביי ע"כ טעמא משום פסידא דאל"ה לא סמכי' אהואיל אלא דלר"ח ק' לי' אטו