ליקוטי חבר בן חיים ב קלו

ובזה נבין דלמה כ' תוס' בביצה שם דלר"ח הוא דאצטריך הכנה לביצה דממילא עיי"ש ולמה לא כ"כ גם לרבה דאדרבה מ' להו דמהכנה בא רבה להואיל וכמבואר בשמעתין. ואמנם למאי הל' כ' תוס' שם הכנה דממילא הרי הי' להם לומר בהך ביצה שנגמרה ביו"ט במעי התרנגולת הרי לא היתה ראוי' לאכילה ביו"ט כלל ונ' דכוונתם בזה למ"ש דף ד' בתי' רש"י דאמרי' טעמא דרב דנולדה בזה אסורה בזה משום הכנה דרבה והתם הרי הוא בעולם ומאי הכנה שייך וכ' שם לחד תי' דלידה חשוב הכנה ולזה כוונו גם בדף ב' אלא שתי' זה ק' להולמו כיון דמדאוריי' שרי באכילה ביו"ט האיך יהא אסור בשבת משום שנולד ביו"ט ולא אדע פשר דבר כ"א בבדק ביו"ט קנה של תרנגולת ובבקר בשבת מצא בה ביצה דוודאי ביו"ט הטילה ביצה זו דתשמישו ביום נולד ביום ומאחר דלא ידע לא חל עליו שם מוכן ומה"ט אסור בשבת ודוחק. ותי' אחר דף ד' שם מרווח אלא דמבואר דאתרוג כה"ג אסור בט' משום הכנה

תוס' ד"ה הואיל ואי מקלעי קו' תוס' מבוארת בשבת צ"ה שם דעיקר קו' דמלאכת או"נ לצורך יו"ט שרי מדאוריי' אמנם למ"ש תוס' ביצה ג' ע"א ד"ה גזירה בסו"ד בשם הירושלמי דקצירה מדאוריי' אסורה ביו"ט לק"מ וכן מבואר בתוס' שבת שם דפשיטא להו דכל מלאכת או"נ לא מתסר כ"א מדרבנן אבל אי דאוריי' הרי ר"א מטעם קצירה מחייב והו"מ תוס' לתרץ שרדה חלות ריקים שאין בהם דבש כלל אלא דזה בכלל דבש שהדביש ומ"ש דלא חזי אפי' לאורחים ר"ל דבדבש שלא הדביש לא איצטריך אורחים דרווחא לבסומי שכיחא משא"כ בהדביש אפי' אורחים רובא דאכלו פת האי דבש לא אכלו. ומ"ש סמוך לשקיעת החמה ר"ל ועד שירדה הדבש מהחלות יהא לילה וכ"נ כוונתם באופה סמוך לשקיעת החמה דקודם שיצטנן הפת ויהא ראוי לאכילה יהא לילה ולכאו' הו"מ תוס' לשנויי ארבה דהכא בבא בספינה ואופה מיו"ט לשבת דל"ש אורחי'. ויע"ל במבשל נבילה לצורך חולה שיש בו סכנה דאורחים לא שייך דאסורים בנבילה ואסור לבשל מיו"ט לשבת אף דבשבת יעשה אי' סקילה שבת הותרה אצל פי"נ ומיו"ט לשבת אסור לבשל היכא דליכא הואיל אלא מאחר שהוצרכו בתוס' לתי' סמוך לשקיעת החמה משום הך דרודה חלת תי' גם קו' זו בזה

ויש ליישב בזה סמיכות ד' תוס' שהקשו בתר הכי מחולה שיב"ס א"כ בטלת כל מלאכת שבת ומה ענין קו' זו לדבור זה ולמ"ש כ"כ דלא תימא מדלא תי' תוס' במבשל נבילה לחולה שיב"ס דל"ש הואיל ש"מ דגם כה"ג שייך הואיל וע"ז כ' דע"כ אין כאן הואיל ואי מקלע חולה שיש בו סכנה דא"כ בטלת כל מלאכת שבת

אמר רמי ב"ח הא דר"ח ורבה דר"א ור"י הוא ע' רש"י כוונתו דלא בעי רב"ח למימר דר"ח ס"ל לגמרי כר"י ולית לי' אפי' הואיל ואי בעי מתשל עלה דא"כ ר"ח דלא כר' דפסק כר"א ודלא כר"י דפסק כבן בתירא אלא לא רצה רב"ח למימר כ"א דר"ח בהא ס"ל כר"י דלא אמרי' הואיל לקולא אבל לחומרא אמרי' וס"ל כבן בתירא דמעבר עבר עלה ומשו"ה תטול בצונן וכ"ת א"כ לימא דר"א ובן בתירא ולא ר"י נ' דה"ט דאטו מוכח דבן בתירה לית לי' הואיל דלמא לעולם אית לי' אבל כיון דמדרבנן לא מהני הואיל זולת מיו"ט לשבת משו"ה אמר תטול בצונן

אר"פ ע' רש"י אין לפ' כוונת רש"י דלר"פ אליבא דר"א לא איצטרך כלל להואיל כיון דכל חדא חזיא לי' דהרי ר"פ קאמר בהדי' ע"כ לא קאמר ר"א דאמרי' הואיל ש"מ דמ"מ הואיל אמרי' אמנם כוונת רש"י בד' ר"פ דר"א הואיל למפרע הוא דאי' לי' וזה בחלה דבעידנא דאפי' כיון דלא נקרא שם מותר לאפות כל חדא ולאחר אפיי' ג"כ לא מצרכי' לי' למבצע מכל חדא כיון דלמפרע סמכי' שפיר אהואיל וכ"ת א"כ למאי קאמר ר"פ אבל הואיל ומקלעי אורחי' לית לי' פירש"י דעדן לא זמנם לימא הואיל לכתחילה לית לי' לא היא דאכתי ק' האיך לוקה מיהת לר"א אי סבר כר"ח דלמא מ"מ יבאו קודם הלילה אורחים ואגלאי מלתא למפרע דלצורך יו"ט אפה והו"ל התראת ספק והיאך לוקה ע"ז קאמר ר"פ דכה"ג אפי' ספק לא מקרי כיון דעדן לא זימן האורחים

ר"ש ברי' דרב אידי אמר וכו' יל"ד מאחר דר"י עכ"פ קאמר לא זהו חמץ שמוזהרין מאי אצטריך שוב לחלק אליבי' בענין הואיל הרי כיון דליכא בל יראה למה נסמוך אהואיל הרי הואיל מדרבנן מיהת אסור בר במקום פסידא כמסוכנת ולצורך שבת ע"י ע"ת וצ"ל דאי לית לי' לר"י הואיל מ"מ הא מתיר לאפות ע"י הואיל אף דאין כאן בל יראה משום דמחזי כחמצו של ישראל בביתו של ישראל דאסור לכ"ע ונהי דאכתי לא אתא ליד כהן מ"מ מראי' עין איכא

רש"י ד"ה א"ה ואי ק' ד' רש"י צריכין ביאור דתחלה כ' רש"י ולבי מגמגם ולבסוף חיזק רש"י סברא זאת ונ' כוונת רש"י דרבותי' היו אומרים בכלל דכה"ג דאכתי לאו דידי' ל"ש מגו וזה לא ניחא לרש"י דהרי אמרי' בב"מ ובגיטין דמעני לעני כ"ע מודו דמגו דאי בעי זכי לנפשי' זכי נמי לחבריה הרי דאמרינן הואיל כה"ג ולזה כ' דדווקא לענין בל יראה האי לאו הואיל הוא והענין כי באמת חמץ אינו ברשותו של אדם אלא שעשאן הכ' כאילו ברשותו ודוקא חמץ שלו אבל מה שאינו שלו עדן לא עשאו הכ' ברשותו וכ"ת מנ"ל לומר כך וע"ז הביא רש"י מדגלי רחמנא אבל אתה רואה של גבוה ולימא אי בעי פריק אלא ש"מ כה"ג ליכא ב"י ואמנה אף דאמרי' השתא דלכ"ע טו"ה אינה ממון וליכא ב"י מ"מ מתיר ר"א כיון דאי' לי' הואיל למיפא אבל ר"י לית לי' הואיל כה"ג ואסור

רש"י ד"ה מלתא דק' לן לכאורה הו"מ רש"י למימר דב"י ניתק לעשה דתשביתו וכשיקיים העשה יתקן הלאו משא"כ לא תעשה מלאכה אלא משום דבז' ש"פ הרי לא יקיים בערב תשביתו נמצא עבר על ב"י לזה כ' רש"י דעכ"פ לא עשה מעשה בידים בב"י ואף דר"א לכאו' לית לי' הך סברא דקאמר מתן ד' במתן אחת ינתנו מתן ד' ולא מתן א' שיעבור על בל תגרע ואהדר לי' ר"י מוטב לעבור בבל תגרע ולא לעשות מעשה בידים ש"מ דר"א לית לי' הך סברא אבל אתמהה הרי ר"י דינא קאמר וע"כ התם טעמא דר"א דבל תגרע וודאי ובל תוסיף ספק דלמא באמת אותו דם שזרק הי' מתן ד' א"נ זורק על תנאי משא"כ הכא וודאי עובר על לא תעשה מלאכה. אלא אי קשיא מאי ס"ד דש"ס לעיל למימר דבטו"ה פליגי אכתי אפיי' לר"א מ"ט שרי וצ"ל דהש"ס לעיל ס"ל בס"ד בין ר"א בין ר"י אית להו הואיל אלא דר"א ס"ל טו"ה ממון מתיר לאפות משום הואיל ור"י ס"ל אינה ממון וליכא בל יראה לא סמוך אהואיל אבל ר' ירמיה ס"ל דאי אי' לי' לר"י הואיל הוה שרי לאפות ולהכי לא ניחא לי' למימר דר"א ור"י בטו"ה ובהואיל פליגי כ"א בהואיל לחוד וכיון דק' לי' בריי' דלא תעשה מלאכה מ' לי' דע"כ בתרתי פליגי בטו"ה ובהואיל וכמו שסיים רש"י ואמנם כ"ז משום שמחק רש"י הגי' הואיל ואי בעי מתשיל אמנם לד' הרי"ף והרא"ש אדרבא גם למסקנא בהואיל ובעי מתשל ג"כ פליגי ור"א אי' לי' הואיל בין לענין ב"י בין לענין לא תעשה מלאכה ור"י לית לי' הואיל כלל וא"צ לאפלוגי בתרוויי' וזה שהביא להרי"ף ולהרא"ש לפ' גם במסקנא דבהואיל ואי בעי מתשל עלה פליגי וכ"ת קו' דר"ש