ליקוטי חבר בן חיים ב קלה

קשיא קו' הרמב"ן אטו הואיל ואי בעי מתשל עדיף מהגרלה דע"כ ל"ק הרז"ה אלא דלר"ח החילוק בגופו לא אמרי' הואיל וה"נ בגופו הוא ואמאי אמרי' הואיל לר"ח וצ"ל דלענין בל יראה שאני דבאמת כל חמץ אינו לך אלא שעשאו הכ' ברשותו ופטר של אחרים ואמנם בקבלת אחריות אף דעדן לא ניגנב מ"מ הואיל ואי מגנב חייב מקרי לך ה"נ מקרי לך הואיל ואי בעי מתשל אלא אי ק' אד' הרז"ה קו' תוס' מפתיחת דלתות ההיכל דלא הוה בגופו ומדמה לה רבינא ביומא אליבא דר"ח להגרלה אלא ש"מ כמו"ש התוס' דמדאוריי' אין שום הואיל לר"ח ורק מדרבנן הוא דקאמר ר"ח דלחומרא אמרי' הואיל ואי ס"ד דהש"ס אליבא דר"ח קאי כמ"ש הרז"ה כיון דליכא בל יראה דאוריי' אמאי שרי ר"א אפיי' ביו"ט ולא ניחא להטיל בצונן כיון דעכ"פ ליכא בל יראה דאוריי' אלא ש"מ כד' הרי"ף ר"א כרבה ס"ל

ועד"ז נבא לד' רש"י דק' לי' ג"כ אי כוונת הש"ס דר"א כרבה אמאי לא יקרא לה שם הרי גם אחר קריאת שם שייך הואיל א"ו כד' הרז"ה דלחומרא ס"ל לר"א הואיל ואמנם אי לחומר' א"כ מדרבנן קאמר ולא הוה פליג אבן בתירא א"ו ר"א כרבה אבל אי קרא לה שם ואתה מתיר לו לאפות אתה מתיר לו אי' דרבנן לכתחילה דמדרבנן לא אמרי' הואיל ואם אופה בלא קריאת שם עכ"פ אופה בלא הואיל אלא דלבסוף דאפ"ה חדא דלא חזיא צריך אתה להואיל ועכ"פ שפיר יאה למעבד בלא הואיל כלל וכ"ת עכ"פ ר"ח היאך יתרץ פלוגתת ר"א ור"י וצ"ל דר"א ס"ל טו"ה ממון וא"כ עובר בב"י ולאפות כ"ז שלא קרא שם מותר דר"א ס"ל הואיל כהאי אף דלית לי' הואיל דרבה וכמימרא דר"פ לקמן ור"י אפי' הואיל כהאי לית לי' וכן לדידן פי' רש"י דלר"י אסור לאפות ומבואר כן בבריי' לקמן דקאמר לדבריך הרי הוא עובר משום לא תעשה כל מלאכה וגם ממתני' יש לדחוק כן מדאצטריך רש"י לפרושי הכא דאי הוה שרי לר"י לאפות למה יגרום הפסד לחלה טמאה ומפקיע לבעלים ממצות נתינה דשייך גם בחלה טמאה כדאמרי' נתתי לך תרומותי א' טהורה וא' טמאה ולך להסקה תחת תבשילך א"ו דאסור לאפות לר"י וז"נ כוונת ד' רש"י אליבא דר"י

ועתה נבא בע"ה לד' תוס' מדלא הקשו תוס' ד' רש"י אהדדי דתחילה מ' מדבריו דגם בלא קריאת שם הוה הואיל ובסו"ד ס' דשפיר בלא שום הואיל א"ו גם תוס' פי' ד' רש"י דכוונתו בשעת אפיי' עכ"פ עדן אין כאן הואיל

ואמנם מה שהקשו מהטלה לצונן י"ל ע"ד שכ' למעלה דהטלה לצונן א"א בלא טלטול כמה פעמים ביום ואדנשרי לי' טלטול מוקצה כמה פעמים נתיר לי' הואיל דהוא ג"כ רק אי' דרבנן פ"א

ואמנם מ"ש תוס' לדמות אי בעי מתשיל לאי בעי פריק היינו להאי תי' לקמן דבחמץ ל"ש פריק דמי יפדנו אבל לאידך תי' לא אמרי' פריק כלל דהוה כקונה אמנם מ"מ ק' דלחה"פ ושתי לחם האיך יפרוק הלא צריך להם ונ' כוונתם דכי היכי דשרי' הכא לאפות מטעם הואיל ואי בעי מתשיל ומקרי לכם עי"ז ה"נ התם כיון שאין כאן קדושת הגוף נימא דמקרי לכם

אמנם ע"ד הרשב"א יל"ד כיון דבהואיל ובעי מתשיל הו"ל תרי הואיל מנ"ל לרש"י דכה"ג שרי ר"א ונ' דמסוגי' דגיטין וב"מ גבי מי שליקט הפאה דקאמר ר"א זכה לו ומסקי' דר"א אפי' מעשיר לעני קאמר דס"ל אמרי' תרי מגו והתם נמי הך מגו היינו הואיל ואי בעי מפקר נכסי'

ואמנם מה שהק' תוס' ע"ד רשב"א מחצי' של נכרי צריך ביאור מה ענין קו' זו לד' רשב"א ותקשו להו אר"א דמתני' דמתיר לאפות ונ' דבאמת מאן אמר התם אפשר למפלגא בלישא ר"ח הא ר"ח לית לי' הואיל ואמנם א"כ עכ"פ למאן דלית לי' הואיל אפי' בצע לי' מהני וא"כ גם בלא קריאת שם הו"ל תרי הואי

תוס' ד"ה הואיל בתרא ביאור קו' דמנ"ל להש"ס דלר"מ דס"ל מ"ש ממון גבוה אין יוצאין במצות מע"ש דלמא לעולם יוצאים מטעם הואיל דלמא ר"מ כר"א ס"ל. וילה"ק אי מתשיל עלי' הו"ל טבל וכ"ת דמפריש ממק"א הא אסור להפריש ביו"ט ואמנם התם אקרא קאי ומדאוריי' הרי מותר להפריש ואכתי ק' אטו בירושלים י"ל תבואתו דלפריש על מע"ש זה מיד וכ"ת שאומר שאני עתיד למוד כההיא דר"ג במס' מע"ש התם הוה מוקף אבל הכא לא הוה מוקף וצ"ל דיכול לקנות טבל בירושלים ולהפריש עליו ממק"א ואכתי מנ"ל לאסור לר"מ והנה במ"ש תוס' לחלק בין מתשיל ופריק הוא היפך ד' רש"י לקמן בשמעתין וגם סברא שניי' שכ' תוס' הוה שלא כד' רש"י

האופה מיו"ט לחול ע' רש"י כוונתו דלכאורה היאך לוקה לר"ח דלמא מ"מ יאכל ממנו עוד היום ולזה כ' רש"י דמיירי אחר שאכל וגמר סעודתו ואי אפשר לו עוד לאכול היום ומה"ט נ' דנקט ג"כ אופה דסתם אפיי' בפת ופת אין אדם יוכל לאוכלו על השובע משא"כ בתבשילין דרווחא לבסומי שכיחא אפשר דמודה ר"ח דאינו לוקה וכ"כ רש"י על הואיל ומקלעי אורחים שיאכלו פת זה דייק רש"י דמשום פת אצטריך לאורחא דווקא אמנם כ"ז לענין מלקות אבל אם לבשל מיו"ט לחול ג"כ עבד אי' דאוריי' לר"ח אלא שאינו לוקה דלמא יאכל מיד ממנו וכמ"ש

לוקה כ' רש"י משום לא תעשה כל מלאכה והוגה לקמן בשם גאונים בתראי דצ"ל כל מלאכה לא יעשה בפ' בא ולי אפשר דצ"ל לא תעשה מלאכה הכ' בפ' ראה בז' של פסח אמנם כוונת רש"י נ' דמשום מלאכת עבודה לא תעשו אין לחייב באוכל נפש דאדרבה מלאכת עבודה אין אוכל נפש כלל ותדע דלא חזר הכ' בשאר מועדי' בפ' אמור להתיר או"נ דסמיך על מלאכת עבודה ואמנם בפ' בא או ראה סתמא כ' כל מלאכה והוה גם או"נ בכלל אלא שהתיר הכ' לצורך יו"ט והשאר בלאו קאי

לא אמרי' הואיל יל"ד תחילה הו"ל להש"ס לאסוקי דרבה אי' לי' הואיל ואהא שייך ר"ח לית לי' הואיל אבל הש"ס פתח לא אמרי' הואיל וכו' ונ"ל משום דבאמת ר"ח פליג לקמן פ' תמיד נשחט ארבה וס"ל אפי' במחוסר מעשה אמרי' הואיל בא הש"ס למימר כאן דמ"מ לא אמרי' הואיל ומקלעי אורחים והיינו כדאמרי' לקמן דר"ח לחומרא דווקא אמר ומדרבנן כמ"ש תוס' ול"ק קו' הרמב"ן עכ"פ האיך לוקה הא כ' ושפטו והצילו כיון דמדאו' לא אמרי' הואיל ל"ש ושפטו והצילו ועדן אינו מיושב ל' לא אמרי' הואיל ואי מקלעי לא אמרי' הואיל הו"ל ונ' דהש"ס אדלעיל קאי דמסקי' דר"א אי' לי' הואיל וקאמר הש"ס דהואיל ואי בעי מתשל היא דאי' לי' לר"א אבל הואיל ומקלעי לא וכדר"פ לקמן

ורבה סבר אמרי' הואיל הנה צריך ביאור מנ"ל לרבה למימר הכי אמנם מד' תוס' ביצה ב' ע"ב מבואר דמאחר דרבה תני בריי' דהכנה וא"כ מבואר מהך בריי' דצרכי שבת אינן נעשין ביו"ט וק' האיך אופין ומבשלין מיו"ט לשבת אלא ש"מ ע"י הואיל וזה שביאר רבה מיד באמרו לר"ח לדידך וכו':