ליקוטי חבר בן חיים ב קלד

ולמ"ש א"ש דאדרבא עיקר הוכחא מהואיל לקולא לר"א אלא שתלמיד א' הק' מנ"ל דטעמא דבן בתירא משום טו"ה דלמא משום הואיל ובן בתירא לחומרא אי' לי' ולא לקולא ואמרתי ליישב דע"כ האי תטיל לצונן דקאמר בן בתירא לא סגי בצונן א' מערב עד ערב דאי אפשר שלא יהא פושרין וע' מג"א בזה ולהוסיף צונן בכל עת הנה הוא ממחה החלה לגמרי א"ו בכל שיעור מיל מתיר בן בתירא להטיל החלה בצונן אחר וק' מאן שרי לן אי' טלטול מוקצה ביו"ט וע' בצלח שכוונתו בזה וצ"ל דמוטב לעבור על אי' מוקצה מלעבור על בל יראה פי' בדבר טלטול חמץ להשליכו לים או לביה"כ לא התירו ביו"ט כמ"ש המג"א תמ"ו דאינו עובר כלל על בל יראה אחר דמשהה ע"מ לבערו ויקיים מ"ע תשביתו וינתק הלאו אבל כאן שצריך לתת החלה לכהן ואין עליו מצות תשביתו ועל בל יראה עבר משום הואיל שפיר שרי' לי' טלטול מדיעבור על בל יראה אמנם כן אי ס"ד טעמא דבן בתירא רק משום דס"ל הואיל לחומרא וכ' תוס' פ' תמיד נשחט דהיינו מדרבנן ולמה נתיר לו טלטול מוקצה לקולא אע"כ טעמא דבן בתירא משום טו"ה וכמ"ש וממילא הל' כרבי מחבירו

ובמ"ש נבין ד' ר"ת בתוס' ד"ה בן בתירא שכ' דלדידן דקיימ"ל כר"א אם אירע שקראה שם תטיל בצונן ומאי רבותא אשמעי' מהיות טוב אל תקרי רע אמנם ס"ד משום אי' טלטול לתסר קמ"ל דלדידן דאי' לן מדאוריי' הואיל מוטב לטלטל מוקצה מלעבור על בל יראה היכא דל"ש מ"ע דתשביתו וכמ"ש לעיל

אלא דאכתי צריך ליישב ע"ד הרי"ף מנ"ל עדן דר"א כרבה ס"ל דלמא כדר"פ דר"א שני לי' בין הואיל להואיל ונ' דאי לא אמרי' הואיל דרבה ע"כ צ"ל צרכי שבת נעשים ביו"ט דאל"כ ק' קו' רבה היאך אופין מיו"ט לשבת וק' הרי קיי"ל כרבה בהכנה הרי דאין צרכי שבת נעשים ביו"ט וצריך אתה לכנס בסברא לחלק בין הכנה דרבה לשאר צרכי שבת ומעתה בשלמא ר"ח לית לי' הואיל כלל לקולא ולית לי' ג"כ הכנה דרבה שפיר קאמר צרכי שבת נעשי' ביו"ט אבל אנן דקיימ"ל כר"א מהי"ת נחלוק בין הואיל להואיל ותק' לן עדן מהכנה דרבה על צרכי שבת ושוב נצטרך לדחוק לחלק לפסוק לגמרי כרבה ונימא צרכי שבת אין נעשין ביו"ט ומ"ש תוס' קו' זו דווקא לבתר שכ' במתני' בא"י משום דבחו"ל דחלה אין לה שיעור כלל וודאי לא קשיא קו' תוס' שיהא שייך גבה כדי שיהא הפת נאפה יאפה אבל בא"י שהוא א' ומ"ח בחלה טמאה הוא דק' להו ומ"ש תוס' דמתני' באופה תחת גחלים אין הפי' ע"ג גחלים חדא דהו"לל ע"ג גחלים ולא תחת גחלים ועוד דזה דוחק דמתני' באופה מצות ע"ג גחלים מיירי ונ' דר"ל בתנור כדידן דמקרי בגמ' פורני ובתנור כזה אופין תחת גחלים לאחר שהסירו הגחלים נותנים שם הפת וס"ל לתוס' דבתנור כזה ל"ש האי מלתא דדווקא בתנור שמדביקין הפת שייך זה לא זולת

וכ' רש"י לא תקרא לה שם חלה כוונתו אף דחלה נקרא אפי' מה שלא נותן לכהן מ"מ כיון שרגילות לקרוא לחלת כהן חלה לא תקרא לה חלה

וכ' רש"י דאי בעי בצע מכל חדא מ' דרש"י בא ליישב בס"ד דלא נחתי' להואיל מהי"ת יהא שרי לאפות לר"א וכ' רש"י ע"י שתוכל לבצוע ומ' דכה"ג לא חשיב הואיל לרש"י ובשלהי שמעתין כ' רש"י דגם זה מקרי הואיל וע"כ ד' רש"י דבס"ד לא חשבי' זה להואיל ובמסקנא דק' לן במ"פ ר"א ור"י ע"כ ס"ל דגם לזה אצטרך הואיל ואמנם באיזו סברא אפליגו בס"ד ומסקנא היינו דבאמת הק' תוס' עכ"פ היאך שרי לאפות הלא אפשר למפלגא בלישא אלא דבאמת פליגו לד' רש"י ביצה שם בהא אי אמרי' אפשר למפלגא בלישא או לא ר"ח ור"ה בביצה שם וס"ל בס"ד כר"ה דלא אמרי' אפשר למפלגא בלישא אמנם התינח כ"ז בלא ידעי' מפלוגת' דר"ח ורבה בהואיל אבל בתר דמסקי' להך פלוגתא אפושי פלוגתא למה לן אמרי' ר"ח לטעמי' דלית לי' הואיל ס"ל כיון דאפשר למפלגא בלישא אסור לאפות ור"ה כרבה דאי' לי' הואיל ומשו"ה שרי הואיל וכל חדא חזיא לי' וא"כ גם להא גופא דבצע מכל חדא לא שרי' במסקנא כ"א מטעם הואיל דלית לי' אפשר למפלגא בלישא

ד"א י"ל בד' רש"י בניישב ג"כ קו' תוס' דמ' מד' רש"י דאפי' בכשיעור בעי' צירוף סל וזה א"א אמנם י"ל כוונת רש"י ע"ד שכ' בד' הרי"ף לעיל מאחר דבפסח מצמצמים בשיעור עיסה בנקל יכול לבא לאפרושי מן הפטור על החיוב ומעתה כוונת רש"י דבס"ד דלא ידעי' מצירוף סל ע"כ לר"א בצע מכל חדא וא"כ ל"ש הואיל ולא אצטריך הואיל אבל למסקנא דצירוף סל מהני לאחיובי אפי' הפחות מכשיעור אי ס"ד דר"א ר"ל דבצע מכל חדא א"כ העיקר בדברי' חסר מן הספר אע"כ דמפריש מחדא על כלהו והואיל ואי בצע שרי ש"מ דאית לי' לר"א הואיל

במתני' בב"י וב"י ר"ל אף דבבל ימצא לא כ' לך מ"מ הרי שדי' חד לך אבל ימצא וס' רש"י דמשום פקדון ליכא ובגמ' חזר רש"י וכ"כ והיה נ' לכאורה דכוונת רש"י בגמ' דלאו דאטו"ה דהאי חלה דני' דמה טו"ה שייך בהך חלה כ"א מאחר דמוכ' בטו"ה כל מתנותיו גם הך חלה בכלל וס"ל לר"א דמשו"ה שייך גם גבי חלה זו טו"ה ממון ור"י ס"ל אינה ממון וכ"ת עכ"פ הרי צריך ליתן חלה זו לכהן שקיבל מאבי אמו טו"ה וליהוי פקדון לר"י ע"ז כ' רש"י דמ"מ לא מקרי פקדון ואמנם באמת ל' רש"י מוכיח בהדי' דגם לגבי חלה זו שייך טו"ה ונ' דרש"י בזה לטעמי' דס"ל מאכילין חלה טמאה לבהמת כהן ושפיר יש בה טו"ה פרוטה אבל לד' תוס' דדוקא בשריפה ל"מ דשייך בה טו"ה דלמאי חזי' וכי בזה שיסיקה תחת תבשילו יתן לו אב אם הכהן ממון וצ"ל לד' תוס' ע"ד שכ' ולד' רש"י שכפל עוד הפעם לומר דלא הוה פקדון נ' דלר"א דטו"ה ממון ודאי אין בה דין פקדון דממאן דיקבל ממון לו יתן החלה אבל לר"י דטו"ה אינו ממון כלומר דאין דרך להמתין עם מת"כ עד שיבא אחד ויתן לו בעד נכדו מתנה וודאי למכירי כהונה יהיב לי' א"כ ליהוי פקדון וע"ז כ' רש"י דמ"מ לא הוה פקדון

ודע דמל' מנחתה עיר הערב מ' דבערב מותר לבער חלה טמאה ורש"י לקמן כמסופק בזה שכ' בסוף משתחשך או עד הבקר והיינו משום דאין שורפין קדשים בלילה ומל' עד הערב דקאמר ר"י מ' דמותר לבערה בערב ש"מ דתרומה אינה בכלל קדשי' וכמ"ש תוס' וע"כ רק גזירה גזרו רבנן תרומה אטו קדשים וביו"ט גזרו משום חומרא דיו"ט אבל לא בלילה

הואיל ואי בעי מתשל עלה יל"ד דלרבה דס"ל בפ' תמיד נשחט דבמחוסר מעשה לא אמרי' הואיל א"כ היאך יתרץ ד' ר"א בשמעתין ובשלמא לרש"י במסקנא לא גרסי' הואיל ואי בעי מתשל אבל הרי"ף והרא"ש גם במסקנא הכי גרסי וודאי ק' אלא דלמ"ש הרמב"ן במלחמות דהך דר"ח ורבה בתמיד נשחט מלתא אחריתי א"ש אבל לתוס' בתמיד נשחט שם ולהרז"ה בס' המאור צ"ע. וצ"ל כמו"ש תוס' פ' תמיד נשחט שם דרבה ע"כ לא קאמר כ"א מעשה רבא כמילה דשם לא זולת אמנם אי ק' לד' הרז"ה הא