ליקוטי חבר בן חיים ב קלג

לאטרוחי להאי מאי יל"ד לפמ"ש הרא"ש אף דלא אפשטא בעין יבטל דלא יהא אלא דרבנן וספיקא דרבנן לקולא א"כ הרי גם מעיקרא כיון דהבודק צריך שיבטל יבטל ולא יטריח מס' אפי' לא הוה הכל חברי' וי"ל דאיבעי' קאי אם לא בא לשאול עד לאחר זמן אי' דל"ש שוב ביטול א"נ י"ל דבאמת במקום דאיכא חזקת אי' לא אמרי' ספק דרבנן לקולא וכ"מ מד' הר"ן שכ' דלאחר שביטל אמרי' חזקתו בדוק ומאי נ"מ אי אמרי' חזקתו הרי בלא"ה ספק דרבנן לקולא א"ו ד' הר"ן דס' דרבנן להקל ל"ש במקום דאיכא חזקת אי' ואמנם ד' הרא"ש דנהי דחד ספק לא מהני אבל ס"ס מהני והיינו ס' אי לא קיי"ל חזקתו בדוק וא"נ אין חזקתו בדוק מ"מ ס' הוה ובס"ס מהני אפי' במקום חזקת אי' משא"כ באיבעי' שפיר איבעי' לן ולא מהני לן ביטול

הכל נאמנים ע' רש"י נ' כוונתו דראי' רנב"י הי' ע"ד הירושלמי דקאמר על הך בריי' לא תתני נשים ר"ל כי ל' נאמנים מ' דווקא על אחרים נאמני' אבל לא על עצמן והכי נמי דייק רנב"י ומ"ש על אחרים אלא לאו משום דעל אחרי' שייך הכל חברי' ולהכי במסקנא לא קאמר הש"ס דמיירי בביתם משום דל' נאמני' להעיד מ' בשל אחרי' וז"ש רש"י להעיד שבדקו בעלי' אמש כלומר על אחרים הוא דנאמנים ודייק רש"י להעיד בי"ד שבדקו בעלי' אמש ר"ל מאחר דהטעם דנאמנים משום דהכל חברי' זה לא שייך כ"א בי"ד לאחר זמן מצות בדיקה שהוא שיעידו שבדקו בעלים אמש בזמן הבדיקה לכל ישראל לא זולת

ואמנם ל"ק לי' לרנב"י דלימא כל הבתי' בדוקי' דהתנא אדרבא בא לאשמעי' דדוקא על אחרי' דשייך הכל חברי' הוא דנאמני' אבל על עצמן אינן נאמני' והש"ס דמק' לקמן מ"מ כל הבתי' בדוקי' מבעי' לי' כוונתו דמל' כל הבתי' בדוקי' נדע דהכל חברי' לענין בדיקת חמץ ובוודאי לא יעלה על הדעת דנשי' בכלל חברי'

וכ"ת אכתי אמירה דהני ל"ל כל מה דאיכא לברורי מבררי' ומ"מ לא מ' להרא"ש לדייק מכאן דצריך לשואלו דלמא הכא אחר זמן אי' דל"ש ביטול מיירי ואדאוריי' דנינן ולעולם אחר ביטול דלא הוה כ"א דרבנן א"צ לברר ולזה הוצרך להביא ראי' מד' תוס' ומד' רי"צ גיאות

תוס' ד"ה הכל נאמנים הנה לד' ר"י בתי' קמא עיקר רבותא אשמעי' בריי' דאם חקר אצל נשים וכו' קיים בזה כל דאיכא לברורי ולהמק' לקמן פשיטא לי' הא מלתא ואכתי יל"ד דלמא להכי תני הכל נאמנים לאשמעי' הא גופא דצריך לברורי ותו ק' אי תני כל הבתים בחזקת בדוקים ס"ד דגם בתי נשים וכו' בכלל והא ליתא ונ' דחדא קו' מתרצת חברתה כיון דגם נשים בכלל ע"כ צריך לברורי דאם יאמרו הם בדקו הרי פשיטא לן דאין נאמני' וכיון דבעי' לברורי אם יאמרו אחרי' בדקו להם נסמוך הא לאו לא נסמוך וממילא נדע דאף דהכל חברי' מ"מ צריך לברורי דאל"ה לא הוה תני נשים בחדא מחתא עם שאר בתים

ואמנם בתי' בתרא מ' לי' לר"י דכיון דצריך לברורי כה"ג לא הוי בירור כיון שהוא בעיר א"ו מיירי דנאמנות במגו דאי בעי שתקי וכ"ת א"כ פשיטא לא היא ס"ד דמגו זה לא מהני דדומה להחזיקה היא מלחמה בעולם דלא מהני מגו דאמרה בדדמי וה"נ לפי דעתה בדקה שפיר וקמ"ל דמ"מ מהני מגו והמק' דפריך כל הבתי' בחזקת בדוקי' הכי מק' כיון דפשיטא לך לפ' נאמנים דבריי' ר"ל היכא דבלא אמירה דידה הוה סמכי' והכל חברי' א"כ לשמעי' בהדי' הכל חברי' ודאשה נאמנת במגו פשיטא. רש"י ד"ה וממאי כוונת דברי' דודאי אין סברא לומר דאשה נאמנת אבל ג"כ אין סברא דנימא דע"ה חבר אצל בדיקה ומאי חזית דאזלת בתר הך סברא זיל בתר אידך סברא כיון דתרוויי' שוין: בע"ה סוגי' דהואיל לפסח תרל"ו

רש"י ד"ה כיצד עיסה שנטמאת כוונתו וכ"כ הצל"ח לד' הירושלמי דדוקא אם אירע טומאה לאחר חיוב חלה אבל קודם חיוב חלה תעשנה קבין ותפטור מן החלה לכ"ע וכמ"ש הר"ן וכן מורה ג"כ ל' כיצד מפרישין בטומאה דמ' בשעת הפרשה אירע טומאה

תוס' ד"ה לא תקרא בסו"ד לאחר שקרא אבל קודם שקרא למאי אצטריך הואיל וכו' נ' ליישב דאנן הכא בפסח קיימים ובפסח אין בעיסה א' למלאות התנור ומאי אמרת תלוש עוד עיסה אחרת ממ"נ תלוש כדי חיוב חלה אי אתה רשאי להורות לה כך שלא תגרום טומאה לחלה מאי אמרת תלוש פחות מכשיעור הרי ס"ל לר"א הסל מצרף לחלה ושוב תגרום טומאה לחלה מאי אמרת תלוש עיסה בטהרה ע"י עצמה אם טהורה היא או ע"י אחרים טהורים אי כשיעור אתי לאפרושי מטהור על הטמא מאחר דלא קרי' לה השתא שם חלה עד לאחר אפיי' מאי אמרת ילוש ויאפה פחות משיעור כיון דהסל מצרף לחלה שוב יתחייב בחלה ואתי לאפרושי מן הטהור על הטמא וא"כ עכ"פ ממלאת תנור פת אי אפשר וע"כ ע"י הואיל אמנם כ"ז משום דס"ל לר"א הסל מצרף אבל לת"ק דר"א במשנה שם דס"ל דבעי' עד שישוכו וזה אי אפשר בפסח דנגיעה בתנור מחמץ א"צ להואיל וכ"א יכולה למלאות התנור פחות מכשיעור ויהא פטור מן החלה ובזה נבין לפ"ד דס"ל טעמא דר"א משום טובת הנאה ממון אבל הואיל לית לי' א"כ אפיי' עכ"פ בלא הואיל היכי שרי אמנם באמת בס"ד לא סלקא אדעתין הך דר"א דסל מצרף לחלה ושפיר יכולה לאפות בלא הואיל וע"ד שכ' ודווקא למסקנא דס"ל לר"א הסל מצרף אצטריך לדידי' הואיל ובזה נבין ד' הרי"ף שכ' דהך דר"א שייכא באידך דר"א דאמר הסל מצרפן כוונתו דהא דמסקי' טעמא דר"א משום הואיל היינו דכיון דס"ל לר"א הסל מצרפן ע"כ בלא הואיל לא אפי וכמו"ש אלא דאכתי אינו מבואר מאי ראי' מייתי דהל' כר"א דלעולם אנן דס"ל כר"א בסל ובחלה כבן בתירא ונ' דהנה כבר כ' הרי"ף דקי"ל הל' כר' מחבירו וממילא הל' כר"א אלא דק' לי' להרי"ף קו' הר"ן הרי דווקא מחבירו הל' כר' אבל לא מחביריו והכא הרי ר' יצחק ור' ישוע ובן בתירא נחלקו על רבי ע"ז קאמר הרי"ף התינח אי הוו פליגו ר"א וב"ב בטובת הנאה ג"כ אבל השתא אדרבא ע"כ בין ר"א בין ר"י ס"ל טו"ה אינו ממון ובן בתירא טעמיה משום דס"ל טוב"ה ממון דמאחר דלית לי' הואיל מדקאמר יטול בצונן ומ"מ צונן איצטריך ש"מ דעבר עלי' בב"י וע"כ משום טו"ה א"כ אדרבא בטעמא דבן בתירא גם ר"י נחלק עלי' ושפיר הל' כר' מחבירו והצעת ד' הרי"ף דמאחר דר"א ס"ל הסל מצרף א"כ בלא הואיל א"א שיהא טו"ה וכמ"ש וע"כ מדפליגו בהואיל ל"פ בטו"ה ובן בתירא לחוד פליג והל' כר' והשתא סיים הרי"ף למילתי' דהא דמוקמי' טעמא דר"א בהואיל ולא בטו"ה היינו משום דק' לן אפי' וא"כ ע"כ ר"א לקולא אי' לי' הואיל ואדרבא מהואיל לקולא אתי' להואיל אי בעי מתשל ושפיר מוכח דהל' כרבה

ומיושב קו' הרז"ה דמנ"ל להרי"ף דר"א כרבה דלמא כר"ח והרי לחומרא גם ר"ח מודה כדאי' פ' תמיד נשחט