ליקוטי חבר בן חיים ב קלב

מאי בעי למפשט ממזוזה י"ל ג"כ דהכי קמיבעי לי' מאחר דהבודק צריך שיבטל א"כ פשיטא דעל המשכיר לבדוק וכיון דלא בדק השוכר בודק ומנכה לו מן שכירותו או דלמא כיון דעכ"פ עכשו על השוכר לבדוק אינו מנכה לו ושפיר שוב פשיט ממזוזה ולד' הר"ן הכי קמיבעי לי' מי נימא כיון דבשעה שחל חיוב הבדיקה עדן לא נכנס השוכר וחמירא של המשכיר וא"כ חל החיוב על המשכיר ויוכל השוכר לנכות לו או נימא כיון דעכ"פ כבר שכר ואי' ברשותי' קאי החיוב על השוכר ופשיט לי' ממזוזה דאפי' אם החיוב על המשכיר מ"מ אין השוכר יכול לנכות לו

ומ"מ עפ"י דברינו יתבאר פלוגתת הר"ן עם תוס' שעמד עלי' רש"א דלהר"ן מהני מסירת מפתח דווקא אחר קנין ולתוס' בלא קנין דהר"ן לטעמי' אזיל דסוגיין מיירי ששכר כבר רק לצורך י"ד וכה"ג הוא דמחלק הש"ס בין מסר מעתה ללא מסר משא"כ לד' תוס' אדרבא איבעין מיירי בלא השכיר כלל קודם י"ד ובלא קנין וכה"ג הוא דמחלק הש"ס בין מסר מפתח ללא מסר אבל אם כבר קנה השוכר אפי' המפתח ביד משכיר הו"ל כאילו הוא ביד אחר והר"ן יישב זה עיי"ש

וכ' הכ"מ דפשט הסוגי' מ' כתוס' כוונתו מדלא הזכיר הש"ס מקנין מידי מ' דבלא קנין מיירי והנה הרי"ף והרמב"ם הביאו הגי' המשכיר בית והשמיטו תיבת בי"ד ושפיר נוכל לפ' כפי' הר"ן שמששכר השוכר קודם י"ד בקנין גמור והמפתח קיבל בי"ד ואמנם הרא"ש והטור גרסו המשכיר בי"ד וא"כ ע"כ מיירי בלא קנין דאי בקנין א"כ מסר לו מפתח קודם י"ד הוה ג"כ בקנין וא"כ לא השכירו בי"ד אלא ש"מ דד' הרא"ש והטור כתוס' ואולי אי מפ' כפי' הר"ן דבי"ד היינו לצורך י"ד י"ל שפיר דבקנין מיירי ומ"מ אף שמסר לו המפתח קודם י"ד השכירות הי' לצורך י"ד ואפשר זה כוונת הב"י שהביא ע"ד הטור פי' הר"ן דבי"ד היינו לצורך י"ד והנה רש"י לא ניחא לי' בפי' הר"ן דאחר קנין מיירי דמ' לי' דכה"ג הוה כהפקיד מפתח ביד אחר וכד' תוס' וגם בד' תוס' לא ניחא לרש"י דבלא קנין כלל ליהני מסירת מפתח כיון דהשוכר יכול עדן לחזור בו הו"ל שוב כהפקיד מפתח ביד אחר ולזה פי' רש"י דמסירת מפתח גופא הוה קנין וקנין כי האי הוא דמהני לא זולת ומשום קו' תוס' י"ל דאילו קאמר הש"ס אין שכירות נקנה אלא במה שהקרקע נקנה וע"כ קו' תוס' כיון דשכירות עדיף מקנין הרי מסירת מפתח מהני בשכירות ולא מהני בקנין ומכ"ש דכסף שטר וחזקה דמהני בקנין דמהני בשכירות ומאי אשמעי' הש"ס כך י"ל דק' להו לתוס' ואי משום הא לא ארי' דהא דמהני בשכירות מסירת מפתח משום דלא קנה מני' כ"א אוירא בעלמא אבל בקנין שקונה מתהום עד רום למה יהני מסירת מפתח וא"כ אכתי לא ידעי' דקניני' דמועילי' בקנין שיועילו בשכירות

ועתה נבא לבאר ד' רש"י התמוהי' שכ' אחר שביאר דמזוזה חובת הדר אבל הכא ומאי בעי רש"י עכשו בזה ועוד אי איבעי' הש"ס הי' על מי מוטל טורח זה מאי קפשיט לי' ממזוזה ולזה נ' דגם רש"י מודה דמאן דפשיט לי' ממזוזה הי' דעתו דהאיבעי' הוה ע"ד שכ' תוס' וכמו שבארנו לעיל ושפיר פשיט לי' ממזוזה והש"ס דחה וק' לי' לרש"י מאחר דבמזוזה אצטריך חובת הדר לחיובי לשוכר והכא דעל המשכיר וודאי איכא חיוב בדיקה מאחר דחמירא דידי' א"כ למה יהי' על השוכר לבדוק ולזה כ' רש"י דאנן עכשו מטעם אחר קמבעי' לן דהא דחמירא דידי' הרי לענין זה בביטול סגי ובדיקה תק"ח היא ועל מי תקנו זה אם על המחויב מדאוריי' לבטל או על מי שמתירא שלא יכשל באי' חמץ וזה שאמר הש"ס הכא מאי כלומר הא גופא מס' לן על מי מוטל טורח זה

וכ' רש"י אם עד שלא מסר וכו' מבואר מדברי' מאחר דבכניסת הלילה הי' חובת הבדיקה על המשכיר שוב לא פקע מני' וק' לפי"ז מ"ש בסוף דברי' ואעפ"י שמסר לו המפתח ביום מאי ארי' ביום הרי לריש ד' רש"י אפי' מסר לו בלילה ג"כ דינא הכי והו"ל לרש"י למכתב בקיצור ואפי' מסר לו אח"כ ונ' כוונת רש"י דהך סיפא דבריי' למאי אצטריכא הרי מדיוקא דרישא ידעי' אע"כ דאי מרישא ס"ד דדווקא מסר לו מפתח ביום לא מהני אבל אכתי בזמן חיוב דהיינו בלילה מהני מסירת מפתח שאח"כ לכך איצטריך סיפא לאשמעי' דכיון דבתחלת כניסת הלילה הי' החיוב על המשכיר שוב לא פקע מני'

וכ' עוד רש"י חובת הדר שמשמרתו וכו' בביתך בביאתך נ' כוונת רש"י דתרוויי' אצטריך דמשום סברא דמשמרתו לא הוי מפקי' קרא דביתך ממשמעותו דמ' שהבית שלו אלא דד' ביתך ביאתך ואמנם ביתך ביאתך אצטריך דמזוזה בימין דרך ביאתך ומנ"ל לאפוקי שוב ביתך ממשמעותי' לכך אצטריך הך סברא דמשמרתו ג"כ

חזקתו בדוק נ' ל' אבית ולא קאמר חזקה בדק משום דעיקר איבעין עד"ז הא וודאי פשיטא לן דרוב בני אדם בודקין ליל י"ד אלא דמול רוב זה יש לבית חזקת חמץ ואמרי' סמוך מיעוט' ואתרע רובא ואמנם אם אמרי' הכל חברי' אצל בדיקת חמץ שוב לא הוי מיעוטא ושפיר סמכי' וא"כ עיקר איבעין משום דהבית יש לו חזקת חמץ והיינו דדקדק ומפ' חזקתו של בית זה שהי' בחזקת אינו בדוק בדוק או לא רמאי נ"מ לשיילי' הק' הטו"ז וכי זה לא הוה נ"מ אי צריך לשאלו ונ' דמאחר דמסקי' לעיל דהמשכיר בי"ד ממש שחל י"ד קודם שמסר המפתח על המשכיר לבדוק וכ"כ לעיל והוכחנו כן מד' תוס' לקמן דמצי לאגורי בודק עלי' ומנכה לו מן שכירותו וא"כ מדינא צריך לשאלו אולי יאמר שאינו בדוק וישכרו בודק משכירתו

ואולי לזה כיון רש"י שכ' לשאלו להאי אם בדק אם לאו ומלבד שכל ד' רש"י מיותרי' כאן יל"ד לאיזו ענין כ' אם לאו אמנם הכוונה דעיקר השאלה יהא באם לאו דאם הוא בעצמו מודה שלא בדק יש רשות לשוכר לשכור בודק. ועד"ז נבין ג"כ ד' תוס' לקמן שפלפלו לחלק בין טבל לבדיקת חמץ ומה ענין זה דווקא לאחר תירוצם מיד כדקאמר הש"ס לישיילי הו"ל לתוס' להק' ולמ"ש אין מקו' זה קשיא כלל ודווקא אתי' תוס' היא דקשיא להו שפיר לא זולת

והנה הר"ן מ"מ פשיטא לי' למסקנא דצריך לשאלו אף דפסיק איבעין לקולא והביא ראי' מרוב מצויין ואמנם הרא"ש לא כ' דצריך לשאלו כ"א משום דאיבעין לא אפשטא ומ' דאי הוה קיי"ל חזקתו בדוק א"צ לשאלו נ' דס"ל מרוב מצויין אין ראי' דלא מקרי כ"א רוב ואיכא מיעוטא בהדי רובא ולכך צריך לברר משא"כ הכא דאי חזקתו בדוק אמרי' הכל חברי' ואפי' מיעוטא ליכא לעולם א"צ לשאלו וכ"ת אי רוב מצויין רוב ממש הוה ק' לימא סמוך מיעוט' לחזקת אי' ואתרע לי' רובא קו' זו כבר יישב הרשב"א בשער השחיטה במ"ה עיי"ש א"נ י"ל גם הרא"ש ס"ל כתוס' בכורות ורא"ה בבד"ה דרוב מצויין הוה ג"כ הכל ומ"מ אין ללמוד מרוב מצויין לשמעתין דשאני התם דאיכא תרי חזקה נגד רו"מ מלבד חזקת אי' דבהמה חזקת שלא למד מעיקרא: