ליקוטי חבר בן חיים ב קל

לבדוק שלא יכשול בגלוסקא יפה מ"מ ל"ש לקיומי מצוה אא"כ למה הוצרכו בתוס' לדיוקי דבי"ג איירי דאי בי"ד על המשכיר לבדוק הרי בלא"ה מוכח וכמו"ש ונ' דאדרבא היינו דק' להו לתוס' מאי פשוט הש"ס מאביי הרי אביי ע"כ מיירי בי"ג ואכתי בי"ד לא נפשטא איבעין וע"ז כ' תוס' דאיבעין ג"כ ע"כ בי"ג איירי דאי בי"ד על המשכיר לבדוק ופי' מהרנ"ש בחי' א"ש דכוונת תוס' דהא דניחא לי' לקיומי מצוה בממוני' היינו דוקא במצוה דרמי' עלי' אבל מצוה דלא רמי' עלי' לא אמרי' ובזה מתרץ קו' הגמיי' ומרדכי מס"ת בב"מ ואי בי"ד וא"כ חל המצוה על המשכיר ולא הוה מצוה דידי' זה כוונת תי' אנ"ש אבל דעתן כי גם הר"ן מפ' כן ד' התוס' ול' הר"ן ל"מ כן ולמ"ש דעיקר קו' תוס' מנ"ל להש"ס ליפשט מאביי איבעי' דידן דאכתי לא נפשוט והר"ן מפ' ד' תוס' דאי האיבעי בי"ד הרי קיימ"ל חזקתו בדוק ולמה לי' למימר בחזקת בדוק ודחה הר"ן דברי' עיי"ש

אשר ע"כ נ' דפשיט' להו לתוס' דאם המשכיר צריך לשלם אגר בדיקה ל"ש שוב מקח טעות כלל אלא לאו ש"מ דמ' לן דאגר בדיקה לא מקבל ובשלמא אי בי"ג איירי דהמצוה על השוכר רמי אלא שהתנה לפוטרו מ"מ א"צ לחזור לו משא"כ אי בי"ד דהמצוה על המשכיר ומב"ד כייפי לי' וא"נ ליתא קמן למה לא ישכור השוכר בודק וינכה לו מן שכירותו אלא ש"מ בי"ג איירי וקו' זו הרגיש בה הרמב"ן וכ' לתרץ עפ"י מה שביאר ה"ה פ"ב מחמץ דבריו דודאי אי האיבעי' בלא תנאי מיירי וכד' תוס' והר"ן וודאי הדין עם תוס' דאפי' אגר בדיקה לא משלם לי' אמנם האיבעי' בתנאי מיירי שהשוכר התנה בהדי' שיהי' בחזקת בדוק ואגר בדיקה וודאי שקל מיני' והאבעי' רק אי יכול לומר מאחר שאין התנאי קיים גם השכירו' בטל או דילמא אמרי' דייך שתקבל שכר בדיקה שהוצאת וע"ז פשט אביי דאמרי' ניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוני' ודיו שיקבל לחזרה שכר הבדיקה לא זולת וכן מורין ד' רש"י כהרמב"ן שכ' שבא שוכר לחזור ע"י עלילותיו ולמה לרש"י לפ' כן א"ו דד' רש"י ג"כ דשכר בדיקה ידע הבעל אבעי' דמחזיר לו המשכיר וא"כ ע"כ עלילה מבקש ומ"מ איבעי' לן אי ע"י תנאו יכול לחזור בו ובמ"ש נתבארו לנו בע"ה ד' הד"מ סי' תל"ז שכ' דבה' ציצית יש ראי' לד' הרמב"ן וכוונתו מדלא שרי' בטלית כ"א היכא דמקפלה וק' מה ענין ד' הרמב"ן לה' ציצית הרמב"ן מטעם תנאי אתא עלה ואמנם למ"ש א"ש דלכאו' לד' הרמב"ן מה פשיט לי' מאביי מאחר דע"כ התנאי מועיל דצריך להחזיר לו אגר בדיקה הרי חזי' דלא אמרי' ניחא לי' לקיומא מצוה בממוני' אמנם מאחר שחלקנו בה' ציצית בין הפסד מרובה להפסד מועט שפיר פשטי' כיון דמחזיר לו אגר בדיקה שוב הו"ל הפסד מועט ושפיר אמרי' ניחא לי' למיעבד מצוה

ועכ"פ למ"ש א"ש דהש"ס בס"ד כדאבעי' לן לא נחית אכתי לסברת אביי דא"כ הו"ל לפרושי מי אמרי' ניחא לי' למעבד מצוה או לא אלא האבעי' הוה מי מהני התנאי לבטל המקח או לא אבל למ"ש דד' תוס' ור"ן דהאבעי' הוה בלא התנה אי הוה מקח טעות ק' קו' מג"א מהי"ת ליהוי מקח טעות הא אין הטעות בגוף המקח וצ"ע כיון דהמשכיר עלה על דעתו לפ' לו כי הבית בחזקת בדוק ומאי מעליותי' וע"כ בנין הבית בחורין וסדקין הרבה עד שיש טרחא מרובה לבדוק וע"כ אמר לו שהוא בדוק ואמנם כן י"ל דהוה טעות בגוף המקח או לא מקרי משו"ה טעות בגוף המקח ופשיט דיהבי אגרא וא"כ ה"ט משום דבאתרא ההוא הבתים בנוי' עד"ז שהם קשים לבדוק ומשו"ה שוכרי' בודקי' ומ"מ אמרי' ניחא לאינש למעבד מצוה וממילא לא הוי מקח טעות: והנה בהגמיי' פ"ב מה' חמץ ובמרדכי פ' אלו מציאות מק' אסוגי' דידן והתם דאמרי' גבי ס"ת דאינו רשאי להשאיל שלא מדעת דלא אמרי' ניחא לי' לאינש ותי' הגמיי' דהתם שלא מדעתו והכא מדעתו

ומרן ז"ל בח"ס חא"ח הביא רק ד' המרדכי ולא ד' הגמיי' ונתקשה בדברי' ונדחק ליישב עם מ"ש המרדכי שם אח"כ בשם עצמו וד' מרן צריכין ביאור כי מ"ש מאחר דלבדיקה שעבד עצמו ממילא נתן המעות מדעתו ק' הרי בס"ד מ' לכאו' דאפי' הא לא פשיטא לן דלבדיקת גופא שעבד עצמו דהרי איצטריך אביי לאשמעי' ואביי תרתי קמ"ל ומנ"ל קמא דליפשט לן בתרא ועכ"פ מד' הגמיי' הנ"ל מבואר דתי' קמא תי' בפ"ע הוא וכן מורין ד' המרדכי וצריך ביאור ונ' כוונת דברי' דעיקר שכר המצוה הוא על רצון העושה שמתכוין לעשות נחת רוח ליוצרו וזה ל"ש כ"א מדעתו אף שעושה המצוה בע"כ היינו מחמת שיצרו תקפו וכמ"ש הרמב"ם במ' ערכין גבי כופין אותו עד שיאמר רוצה אני משא"כ מצוה הנעשת שלא מדעת אינה נחשבת בעיני' לכלום ולא אמרי' לי' ניחא לי' להפסיד ממונו משום מצוה כזו ועד"ז ההגמיי' והמרדכי מסכימין לד' הנ"י שהביא הד"מ בה' ציצית דפליג אהא דטלית לעיל

ואמנם תי' המרדכי עצמו נ' לפ' עד"ז מאחר דפשיטא לן דניחא לי' לקיומא מצוה בגופי' שוב בדיקת חמץ עלי' רמי' ול"ש מקח טעות ואף כי יהיב אח"ז אגר בדיקה היינו משום דניחא לי' יותר בהפסד ממון מבטרחת גופו ודווקא כה"ג דשייך לומר דניחא לי' בהפסד ממון מאחר דטרחא עלי' רמי' אבל היכא דלא רמי' עלי' בהפסד ממון לא ניחא לי' דמ"ש: דמוחזק לן וכו' לא רצה הש"ס לפ' בקיצור דנאמנין בבתים שלהם משום דל' נאמני' מ' על אחרים ורנב"י מפ' לה לחומרא והש"ס מסיק לה לקולא דאפי' על אחרי' נאמנין

וכ' הרא"ש דאיבעי' לא אפשטא ויבטל והו"ל ס' דרבנן ולקולא מ"מ היכא דיכול לשאלו שהוא בעיר מ' מד' ר"י וכו' נ' לבאר דמאחר דמסיק הרא"ש דס' דרבנן לקולא א"כ מעיקרא מאי איבעי' לן אי הוה רוב ואמרי' סמוך מיעוטא מ"מ הו"ל ס' דרבנן אלא ש"מ דהש"ס מבעי' לי' אם שכר לאחר זמן אי' דע"כ הוה דאוריי' דל"ש ביטול וא"כ י"ל דדוקא בדאוריי' הוא דאמרי' לישיילי' אבל לאחר ביטול דלא הוה כ"א דרבנן א"צ לברורי וע"ז מייתי מד' ר"י שכ' בתי' קמא לחלק בין חמץ לטבל א"כ מבואר דאפי' חזקתו בדוק דמהני אף לדאוריי' מ"מ צריך לברר ומ"מ לא כ' הרא"ש כ"א מ' מד' ר"י משום דלתי' בתרא אין הכרח דלמא משו"ה נאיד הר"י מתי' קמא משום דמ' לי' דאי חזקתו בדוק א"צ לברורי וי"ל ג"כ כמ"ש לעיל דתי' שני להחמיר בא דאם הוא בעיר לא סמכי' אנשים לזה כ' ומ' ואמנם מהררי"צ גיאת הביא הרא"ש ראי' ברורה

אמנם הר"ן כ' דלאחר ביטול קיי"ל כרנב"י דחזקתו בדוק וק' מאי בעי בזה הרי לאחר ביטול בלא"ה ס' דרבנן לקולא ונ' ד' הר"ן דאי אמרת כה"ג ס' דרבנן לקולא מעיקרא מאי איבעי' לן ודנימא דלאחר זמן אי' איבעי' לן ל"מ לי' לר"ן א"ו דש"ה דאיכא לבית חזקת חמץ וכה"ג לא אמרי' ס' דרבנן לקולא ולכך הוצרך הר"ן לפ' דמה"ט קיי"ל כד' המיקל דהיינו רנב"י משום דלאחר ביטול ה"ל של סופרי' ובשל סופרים הלך אחר המיקל וא"כ עכ"פ מבואר דאף אי אזלי' להקל מ"מ היכי דמצי לברורי מבררי' דהרי גם לעיל אדרבנן קמבעי' לן ואעפי"כ פשיטא דצריך לברורי

ואמנם מד' הרי"צ גיאת ומד' הרמב"ם מ' דס"ל כרנב"י אפי'