ליקוטי חבר בן חיים ב יב

פ' ואמרו לי מה שמו יפה אמרת כה תאמר לבני ישראל הכל ד דיבור אחד

באו"ד ואונקלוס תרגום והנ' מדעתו כי עצמות ה' כצ"ל

פסוק זה שמי ולכך הוסיף בו ויו וזה טעם זכרי לדר דר חסר וכו' ר"ל כי ואלקי יעקב בויו גימ' רל"ד והרמז על זה וזה ר"ל ואלקי יעקב זכרי לדר דר ולכך כ' חסר ולא זכר הג' מהר"י אסאד ד' הרמב"ן אלו בס' יהודה יעלה חלק או"ח סי' יוד עיי"ש

פסוק ושמעו לקוליך שמא שמע משה ובילקוט פ' לך לך כ' מפר"א כי לא ידע סוד זה כי אם סרח בת אשר

פסוק גם מתמול כי אני זקן גם מאז הכל דיבור א'

פסוק ויפגשהו בהר וה' היונ' כך נדפס ונ' דצ"ל מהשם היו יודעים ומשה פי' להם הסוד

בהפטרה לפ' זו הבאים ישרש יעקב הכוונה ע"ד שכ' הרמב"ן פ' נצבים ע"פ פן יש בכם שרש פרה כי אם האב איש אמוני' ואין הרהור בלבו יתקיים בו מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו וז"ש הבאים כלומר דורות הבאים אשר ישרש יעקב כי יעקב איש תם השריש התמימות בלבם מאליו יציץ ופרח ישראל ת"ח גדולים ומלאו פני תבל תנובה והנה על הרוב יארע הפסד באמונה ע"צ מקרה א' לצדיק ולרשע ובאמת אם נתבונן אינו כן אמר הכ' כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה וז"ש הכמכת מכהו הכהו הכי בא על ישראל מכות כאלה כאשר באו על מכיהם של ישראל אם כהרג הרגי' כמו הרוגי' הורג והוא כפל ענין במלות שונות וביאר ואמר אם בגוים יריב אזי בסאסאה בשנת מלאה סאתם בשלחה כמו בשלח בחרב תריבנה ואמנם כלפי ישראל הגה כמו יגהה מזורו כלומר ירפא אפי' ברוחו כשהדין מתוח עליהם ביום קדים ביום בוער מחמה ע"ד שאמרו אין הקב"ה מביא מכה על ישראל אם לא ברא לה רפואה תחלה: פ' וארא

סנסן והערה ממרן זצוק"ל ולקחתי אתכם לי לעם וגו' וידעתם כי אני ה' וגו' והבאתי אתכם אל הארץ וגו' אני ה' הכוונה ע"ד שכ' החו"ה בשער הבחינה כי מדרך בני אדם להתפלא ולתמוה אם יעשה ענין בעולם שלא ע"ד הטבע ואמנם על דרכי הטבע לא יתפלאו ולא יתמהו ובאמת אין דבר נפלא בעולם כתהלוכות הטבע אשר הטבעה על ההעדר וההפסד הקודם להוית כל דבר כי זרע הדגן יופסד ויעדר טרם צאתו להויה וכן הביצה תחת התרנגולת וכן האדם נוצר מטפה סרוחה ואין פלא גדול מזה אמנם מאחר כי המה ענינים ההוים תמיד לא יתעורר האדם להביט על פליאותם וזה היה כוונת הש"י שהמטיר לאבותינו במדבר לחם מן השמים וכ' התם וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מארץ מצרים הענין אחרי כי מנהגי הטבע אשר נוצרו עליו אבותינו לא עשו שום רושם בחינת אמונה בלבם שנה הש"י עליו דרכי הטבע והמטיר להם לחם מן השמים וז"ש ולקחתי אתכם לי לעם דקאי אמתן תורה והייתי לכם לאלוקי' למנהיג ומנהל ומפרנס וידעתם כי אני ה' ואמנם דור זה שנתגדל במדבר וראו ארבעים שנה לחם מן השמים כבר נעשה להם ענין זה הוה והרגל ולא עשה בהם רושם אמונה אמנם הדור הזה בבואם לארץ וראו שמה חרישה זריעה וקצירה מגרעון א' כמה מאות גרעונים שוב היה דבר זה לפלא בעיני' ונכנסה בלבם אמונה בה' וז"ש והבאתי אתכם אל הארץ ונתתי אותה לכם מורשה שתהיו עסוקי' בישיבה ושוב אני ה'

עוד סנסן ממרן זצוק"ל הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה הכוונה כי ארז"ל אשר יונה בן אמתי כבש נבואתו יען ידע כי תכלית שליחתו לננוה הוא למען הראות את בני ישראל כי בפעם אחת שהוכיח יונה את נינוה חזרו בתשובה וישראל נשלחו אלי' נביאיה' בבקר ובערב ולא אבו שמוע וטרם יצא על ידו קטרוג על ישראל ברח לו והתחייב בעצמו מיתה לשמים והנה מרע"ה דאג כמו כן עבור זאת ואחרי כי ראה אשר עם ב"י לא שמעו אליו חרד ואמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך יהי' הענין אם ישמעני פרעה אף כי אני ערל שפתים ואינני ראוי לדבר לפני מלך: דרך אחר כ' בהקדמה לס' הכוזרי כי המלך הכוזר ביקש מא' מכהני האומות לבאר לו למה זה הפך הש"י לפי אמונת הכהן האומות תורת מרע"ה בתורה אחרת והשיב לו כי בעת נתן ה' תורת משה לישראל עדן היו שאר האומות סכלים ואינם מוכנים לקבל תורה וברבות הימים הגיע התור שיהיו כל האומות מוכנים לכך והשיב לו המלך א"כ איפא הלא כשם שכל ישראל קבלו בעת מתן תורה כל התורה אם כי אחר זמן מהם מאסו כך הוא דרכה של תורה כי השכר ועונש מיוסד על הבחירה אבל לפי שעה נעשה רצון המצוה אמנם מדוע עדן לא קבלו האומות כלם אפי' שעה אחת הדת החדשה והנה מזה נתירא מרע"ה בשליחתו זאת אחרי כי ישראל לא שמעו אליו ואם גם פרעה לא ישמע אליו כאשר יהי' בוודאי אחרי כי אני ערל שפתים ואיך אפשר שאהי' נביא ה' אם שליחותו היתה הן אצל ישראל הן אצל פרעה ללא הועיל

עוד סנסן ממרן זצוק"ל הוא אהרן ומשה וגו' הם המדברי' הוא משה ואהרן כ' רש"י ללמדך ששני' שקולים ואמנם יל"פ כי מול בני ישראל היה משה ראוי להיות יותר חשוב מפאת קדושתו ופרישתו ואמנם מול פרעה היה ראוי שיהי' אהרן חשוב יותר יען משה היה כבד פה ואהרן מליץ מדבר בלשון למודים אבל באמת לא היה כן כ"א אצל ב"י היה אהרן חשוב כמשה ולזה אמר הכ' הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את ב"י בשליחות אל בני ישראל היה אהרן חשוב כמשה ואמר הם המדברי' אל פרעה בענין השליחות אל פרעה לא תאמר שהי' אהרן חשוב בעיני פרעה יותר ממשה לא כן כ"א הוא משה ואהרן משה היה חשוב אצל פרעה כאהרן

כבד לב פרעה במ' לבו של פרעה נעשה כבד ביאר מרן זצוק"ל הנה האדם נוצר על התאוה כי היא קיום הגוף אם ישתמש בה האדם בדרך השוה כמו שד' רז"ל והנה טוב מאוד זה יצר הרע ומשכן התאוה הוא הכבד כי לפי בריאותה מתהוה הדם ממוזג ומהדם יתהוה התאוה ונותן באדם מלבד התאוה ההרגשה לבחור בטוב ולמאוס ברע ומשכן ההרגשה בלב כמ' ר"א בן ערך לב טוב וקרא הכ' לחסר ההרגשה חסר לב והנה פרעה זה אבדה ההרגשה מכל וכל אצלו לפי מעשיו ואך התאוה גברה עליו יום יום וזה שאמרו לבו נהפך לכבד כוונתם ההרגשה נהפכה לתאוה

הערה ממני תקנו רז"ל עפ"י הירושלמי ד' כוסות בליל פסח זכר לד' לשונות של גאולה הענין להשריש בלבינו על