ליקוטי חבר בן חיים ב קכח

דבע"ח קונה משכון כי היכי דליהוי לי' צדקה וזה ל"ש כ"א היכא דמצוה על השבת העבוט והיינו שלא בשעת הלואה וממיל' ישראל לנכרי דג"כ לא מצוה ל"ש בע"ח קונה משכון ואמנם מאן דס"ל ישראל מנכרי קנה הכי מפ' לקרא בעלמא דליכ' השבה וודאי בע"ח קונה משכון ואמנם שלא בשעת הלואה דאיכא מצות השבה סד"א דלא קנה קמ"ל קרא דולך תהי' צדקה וא"כ ממיל' ישראל בשעת הלואה ג"כ קנה וסוגי' דב"מ אזלא לת"ק דבריי' דס"ל ישראל מנכרי לא קנה דבעי' ולך תהי' צדקה וה"ה בשעת הלואה. ואמנם מסמיכו' ד' תוס' לד' רש"י מ' דהתוס' ס"ל דרש"י ק' לי' הרי א"נ אין בע"ח קונה משכון מ"מ הא קביל ישראל אחריות ואמאי אינו עובר א"ו דבעי' בחמץ אחריות אונסין ואי בע"ח קונה משכון איכא אחריות אונסין ואי לא לא ולזה כ' תוס' דלמ"ש מסוגי' דב"מ דבע"ח קונה משכון לא הוה כ"א שו"ש צ"ל דמיירי כאן בלא קיבל אחריות וע' רש"א וכ"כ במקום אחר דלד' הרא"ש דכוונת המכלתא רק לנכרי שהלוה לישראל א"כ שוב הדרא קו' רש"א לדוכתא אמנם לכאו' נ' דד' רש"א הי' דד' המכלתא אפי' מדרבנן מהני ולהכי ק' לי' ואמנם למ"ש הר"ן בסוגי' דנכרי שכבשתו ד' המכלת' רק מדאוריי' אבל מדרבנן ל"מ א"כ אין כאן קו' כלל בין לד' הר"ן ובין לד' הרא"ש והנה כוונת ד' תוס' במ"ש דכיון דשלא בשעת הלואה קני אהני לי' בשעת הלואה דליהוי מצוי יש ללמוד מד' הרז"ה בס' המאור כוונתם דהחילוק בין שעת הלואה לשלא בשעת הלואה הוא דשלא בשעת הלואה נקיט לי' לגוביינא ומשו"ה קני משא"כ בשעת הלואה הו"ל עד ז"פ פקדון בעלמא ואמנם עכ"פ כשיבא ז"פ ולא ישלם מאז ולהלאה יהא לגוביינא נמצא דשפיר מקרי מצוי לו אמנם אכתי ק' דבס"ד דס"ל נכרי מישראל ג"כ קני ומאי אהני נן אכתי אמאי אין הישראל עובר קודם ז"פ וכ' תוס' פ' השולח דה"ט דהו"ל כייחד לו בית ונ' דתי' זה לא ניחא לי' להרז"ה ולזה כ' דאי בע"ח קונה משכון אי אקדיש מלוה וזבין מלוה הוה הקדש וזבינא והרמב"ן במלחמות הודה לו בזה בסו"ד ורק במעכשיו נחלק על הרז"ה והביא ראי' לדעתו מד' הרי"ף שכ' קני מעכשיו וע"ז כ' קיצורו של הרי"ף ולא אריכתו של הרז"ה ואמנם מ"ש הרמב"ן לחלק לאביי בין מטלטלי למקרקעי ויישב בזה קו' התוס' מברייתא דהגעתיך צ"ע דנהי דיש לחלק במטלטלי ביד לוה מ"מ הך ברייתא דהגעתיך מיירי בהרהין אצל ישראל וביד מלוה מה לי מטלטלי או מקרקעי וצ"ע

והנה הרמב"ן בסיום דבריו כ' דהרי"ף סמך עצמו אמאי דאיתא לענין פי שנים דיתומי' שגבו קרקע אין הבכור נוטל בהם פי שנים ש"מ מכאן ולהבא הוא גובה וא"כ יק' על אביי מהתם ואמאי לא מק' הש"ס ונ' דראי' הרמב"ן היינו לומר דקיי"ל שעבוד' דאוריי' אמנם אי שעבוד' לאו דאוריית' ואי זבין לוה מדאוריי' לא גבה מלוה מלקוחות א"כ שפיר לא מקרי ימצא לו ואף דרבנן תקנו משום נעילת דלת דלגבו אבל רק משום נעילת דלת אבל גבי חלק בכורה אוקמוה אדאוריי': והנה תמה הרא"ש על בעה"ע שכ' דמשו' דנכרי מישראל לא קני משכון אסור לישראל ללות ברבית על משכונו של ישראל לגוי והרא"ש תמה עליו ונ' ד' בעה"ע דאי נכרי קנה לי' למשכון הו"ל משכונו של נכרי והלוה נכרי משא"כ אי לא קנה והמשכון רק ערבון אצלו הו"ל כאילו ישראל ערב לישראל חבירו בעד רבית של נכרי ומה"ט אסר לי' בע"הע. והנה ד' הרז"ה דמעכשיו ר"ל מעכשיו משועבד לך והרמב"ן הק' עליו הרי עכ"פ שייך סברת רבא אי בעי מסלק לי' בזוזי וק' הרי גם בקנה לך מעכשיו שייך זה וצ"ל דהתם עכ"פ הוה מכירה ע"ת ונ' ד' הרז"ה כיון דמיירי בהרהינו א"כ ממיל' הוא מוחזק בו משעה ראשונה ולמאי הל' א"ל מעכשיו אע"כ עיקר כוונתו שיוכל מעכשיו למכרו ולהקדישו ונ' להביא ראי' לד' הרז"ה דבשלמא אי מעכשו ר"ל משעבד לך שפיר דל"ק הש"ס כ"א הא דא"ל מעכשו כלומר תרווייהו בחדא מחתא כיון שהרהינו אצלו אלא מתני' שאמר בריי' שלא אמר משא"כ אי מעכשו קנה א"כ הכי הו"ל להש"ס למימר מתני' בדאמר לי' מעכשיו דהרי מכירה ע"ת מאן דכר שמה. ותו יש להביא ראי' לד' הרז"ה דבשלמא אי מעכשו ר"ל משעבד וק' קו' הרמב"ן הרי עכ"פ שייך מסליק לי' בזוזי שפיר מק' הש"ס מנא תימרא משא"כ אי ר"ל מעכשיו קנה מאי מק' מנא תימרא הרי מכירה גמורה ע"ת הוא ולד' הרי"ף ורש"י צ"ל משום קו' רבי' אפרים קאמר הכי דאכתי שייך הואיל ובידו לפדותו ולא חיישי' לזה משו"ה קאמר מנא תימרא אא"כ יק' אד' הרמב"ם דמפ' דבעי' הגיע זמן קודם הפסח וס"ל מעכשיו קנה קאמר ומאי קמק' ומנא תימרא וכי מה יש עוד לתקן ונ' דלד' הרמב"ם הא דבעי' מעכשו היינו משום דבלא מעכשו אמרי' ישראל לגוי וגוי לישראל הוה אסמכתא וא"כ הק' הש"ס ומנא תימרא דשני בין היכא דלא אמר להיכא דאמר דאמ' גם דלא אמר לא הוה אסמכת' וכד' הראב"ד דאין לגוי אסמכת' ומייתי מבריי' דהגעתיך ומעתה מיושב קו' תוס' לאביי היאך מפ' הך בריי' דע"כ קאמר אביי למפרע הוא גובה ישראל לישראל דנא הוי אסמכת' אבל ישראל לגוי וגוי לישראל דמדין אסמכת' נגעו בה ולא מהני לרבא הגיע הזמן קודם הפסח לא עדיף למפרע הוא גובה ולרבא בהגיע הזמן וגם לאביי בעי' מעכשו דלא ליהוי אסמכת' וזה ראי' מעולה לד' הרמב"ם

רש"י ד"ה מנא תימרא מבואר מדבריו דל"מ לי' דקו' הש"ס הי' מנא תימרא דמעכשו מהני דלמה לא הרי הו"ל מכירה גמורה ואף שכ' הב"י תמ"ח בשם ה"ה דתנאי לא מהני לד' דהכא על הישראל לקיים התנאי ועי"ז יבטל המכירה וכיון שהגיע הפסח אנן סהדי דלא מקיים התנאי דלא ניחא לי' לעבור בבל יראה משא"כ התם אדרב' על הגוי לקיים תנאי שיתקיים המכירה התם וודאי לא הוה כ"א מכירה תלויי' ועכ"פ פשיטא לרש"י דמעכשו מהני אלא דקו' הש"ס מנא תימרא דבלא מעכשו וכ"ת הרי מסתירת הבריי' ומתני' מוכרח דבמתני' קתני מותר בהנאה ובבריי' קתני עובר עליו י"ל דלמא מתני' כשהרהינו ואמרי' למפרע הוא גובה אף שהוא מטלטלי שהרי הגוי מוחזק בהם ובריי' כשלא הרהינו ואפ"ת למפרע הוא גובה כיון שהוא באחריות ישראל עבר עלי' ורישא ג"כ בלא הרהינו וס"ל לת"ק כיון דלא הרהינו לא אמרי' למפרע הוא גובה ור"מ ס"ל כמו בס"ד דאף בלא הרהינו אמרי' למפרע הוא גובה ומנ"ל לרבא לומר מכאן ולהבא הוא גובה אפי' בהרהינו והכל תלוי במעכשיו זה פי' קו' הש"ס לד' רש"י

רש"י ד"ה פת פורני והנה יישב רש"י למה נקט פורני אבל פת גופא למה נקט תנא לינקט חמצו כמו במתני' ואידך בריי' ונ' דהאי תנא ס"ל דעל תערובת חמץ אינו עובר בבל יראה ודייק למינקט פת דוקא למימר דבחמץ גמור הוא דעובר בבל יראה. רש"י ד"ה הגעתיך מעכשו מ' מל' רש"י דל' הגעתיך היינו מעכשו ולקמן דמק' מ"ש רישא כ' רש"י אי הגעתיך לאו מעכשו ונ' דודאי ל' הגעתיך היינו מעכשו אלא די"ל מעכשו תגבה כד' בעה"מ או מעכשו קנה כד' רש"י והנה רש"י מפ' הא דמק' הש"ס מנא תימרא דשני בין היכא דאמר מעכשו דר"ל מנא תימר' דאם א"ל מעכשו הי' כוונתו מעכשו קלה דלמא תגבה וא"כ שוב ל"ש למפרע גובה