ליקוטי חבר בן חיים ב קכז

ובע"ח קונה משכון התם דאסור וכן במסקנא דמיירי במעכשיו ג"כ מיירי בייחד לו בית אבל לד' רש"י דבאחריות ל"מ ייחד לו ביתו ק' סיפא אי מיירי בהרהינו וצ"ל דבא לאשמעי' דאם בא הגוי לפדות אחר הפסח אסור ליתנו לו משום שמא יחזור וימכרנו וכמו"ש המג"א ת"מ ואף דגם במפקיד אית' להאי דינא מ"מ אגב אורחי' אשמעי' בס"ד דישראל מגוי קונה משכון אף דהוא כ"ש מנכרי קונה מישראל ובמסקנ' אשמעי' אפכא דדוקא במעכשיו אסור אבל ישראל מנכרי לא קנה משכון ומיירי שלא קיבל אחריו' וכמו"ש תוס' לקמן

אלא דאכתי ק' למאי שכ' הרא"ש פי' ד' המכלת' בנכרי שהלוה לישראל על חמצו א"כ גם לרבא ניחא דממעיט מבתיכם וצ"ל דלכ"ע מדרבנן מיהת אסור וכמו שהוכיח הר"ן וכבר רמזנו זה בענין נכרי שכבשתו במקום אחר וד' מג"א סי' ת"מ דמ' מדבריו דאפי' מדרבנן שרי צ"ע: אא"ב יל"ד דמ"מ בלא הרהינו אצלו אמאי שרי לאביי כיון דברשות ישראל הוה וצ"ל כיון דא"ל בא לביתי וגבה מחמץ זה לא מקרי תו מחוסר גוביינא וגם הישראל שלא ביער חמץ זה קודם פסחא ש"מ דעתו הי' לשקוע ומהני למפרע הוא גובה

ואמנם לד' הרמב"ם דאפי' במעכשיו בעי' הגיע זמן קודם הפסח א"ש טפי דלאביי כיון דהגיע זמן קודם הפסח בהגיע הזמן ולא פרע הישראל הרי היא למפרע ביד הנכרי משא"כ לרבא מאי מהני הגיע זמן כיון דלא גבאו הגוי קודם הפסח וא"ש דלא הזכיר הש"ס הא דבעי' הגיע זמן קודם הפסח דגם לאביי בהכי דוקא מיירי

ועד"ז יש ליישב הבריי' דפלוגת' דר"מ ורבנן דהתם מיירי בהגיע זמן אחר הפסח ושפיר תלי' בבע"ח קונה משכון

רש"י ד"ה ישראל שהלוה קודם הפסח לאחר הפסח אינו עובר אם נהנה כוונת רש"י נ' דלכאו' יל"פ דה"ק דקבע לו זמן לפרוע אחר הפסח ועובר ואינו עובר היינו בפסח לזה כ' רש"י דאין הפי' כך כ"א כפשוטו לאחר הפסח אינו עובר אם נהנה אמנם מנ"ל לרש"י הא דלמא באמת ה"פ ונ' דוודאי בס"ד דפליגי בלמפרע ולהבא ומיירי בלא הרהינו שפיר יל"פ כן דס"ד אפי' בהגיע זמן קודם הפסח ג"כ אינו עובר משום דמחסרא גוביינא משא"כ למסקנ' דמיירי בהרהינו בהגיע זמן קודם הפסח צריכא למימר אא"כ יק' קו' רש"ל למה באמת נקט תנא אחר הפסח ובשלמא בס"ד דמיירי בלא הרהינו א"כ באמת בפסח אינו עובר דהרי עדן אינו שלו והרי הוא ברשות נכרי ואפשר באמת מה"ט מ' להש"ס דבריי' בלא הרהינו מיירי מדנקט אחר הפסח וכמו"ש אבל למסקנ' דמיירי בהרהינו ק' למה נקט אחר הפסח ונ' דהנה תוס' כ' לקמן דכולא שמעתין מיירי בלא קיבל הישראל אחריות וזה ק' לפ' דאטו אם יגנב בבית ישראל ישלם לו הגוי אמנם י"ל לעולם שקיבל עליו אחריות אלא דלענין אחריות סגי לר"ת בייחד לו בית ולרש"י נהי דבבית ישראל לא מהני ייחד לו בית מ"מ הרי כ' המג"א ת"מ דאם נתנו לגמרי לבית גוי אחר והגוי אחר מקבל עליו אחריות אינו עובר ונמצא דהך בריי' מיירי בגוונא דמשום אחריות לחוד אינו עובר אמנם אי ב"ח קונה משכון הו"ל חמץ של ישראל ולא מהני ייחד לו בית ולא בית גוי אחר לכה"פ מדרבנן וכמ"ש הר"ן בענין נכרי שכבשתו אד' המכלתא והבאתיו באותו ענין ואמנם התינח לאחר הפסח כשבא לידי גוביינא ולא פרע הגוי משא"כ בפסח ואמנם ברייתא לקמן מיירי בפסח עצמו ושפיר קתני דאינו עובר כיון דבאמת בשעת הלואה לא אמרי' ב"ח קונה משכון אלא דמהני בשעת הלואה ג"כ דלא ליהוי מחוסר גוביינא התינח לאחר הפסח אם הגיע הזמן ולא פרע משא"כ בפסח עצמו ל"ש לומר דעובר ואכתי יל"ד דילמא עובר ר"ל עובר מן העולם ונ' דא"כ בנכרי שהלוה את ישראל מאי עובר שייך

תוס' ד"ה הב"ע וא"ת לאביי כבר רמזנו לעיל בקיצור דלד' הרמב"ם יש ליישב שפיר לאביי ועתה נבוא בס"ד לבאר מאחר דאמרי' הואיל ובידו לפדותו ע"כ גם לאביי בעי' אם יהא מותר בהנאה לאחר הפסח הגיע זמן קודם הפסח ובהכי מוקי אביי מתני' דתנן מותר בהנאה אמנם דבריי' מיירי בהגיע זמן אחר הפסח ובישראל שהלוה לנכרי למ"ד למפרע הוא גובה עובר אף דשייך הואיל ובידו לפדותו לקולא לא אמרי' הואיל דהואיל מדרבנן לא מהני ואפשר דאפי' כתנאי לא הוה אביי דמ"ד אינו עובר ס"ל ג"כ למפרע הוא גובה אלא דס"ל כיון דמדאו' אמרי' הואיל ומדרבנן הוא דעבר לא קנסי' לי' ור"מ אפשר דכר"י ס"ל דחמץ לאחר הפסח דאוריי' אבל בנכרי שהלוה לישראל על חמצו לכ"ע עובר דהואיל ובידו לפדותו. והנה מרן זי"ע בס' כתב סופר דקדק אכתי ולמה לא תנא תנא דברייתא אחר הפסח אסור בהנאה או מותר ולמה תנא עובר או אינו עובר ונ' ליישב דאי תנא אסור בהנאה אכתי לא ידעי' דאם בא הגוי לפדותו דאינו רשאי לתנו לו דאומרי' באי' הנאה הרי שלך לפניך להכי תנא עובר ואינו עובר למימר דאינו רשאי לתנו לנכרי אחר הפסח ובהכי יש להבין ד' תוס' שכ' דאביי מוקי לה כשפדאו ואמאי לא ביאר הש"ס ענין זה אמנם מאחר דל' עובר מ' דקאי אם הגוי בא לפדותו והנה באמת גם בס"ד הו"מ הש"ס להק' מאי עובר ואינו עובר אלא דעדיפא מיני' מק' אמנם הל' וודאי מוכח דמיירי בבא לפדותו וכמו"ש

תוס' בד"ה הב"ע מבואר מדברי' דאפי' אם פדאו הישראל מהנכרי לאחר הפסח אי בע"ח קונה משכון לא עבר עלי' ישראל ומנ"ל הא ונ' דאל"כ מאי מק' הגמ' ממתני' אבריי' דלמ' מתני' מיירי כשלא פדאו ישראל ולהכי מהני בע"ח קונה משכון משא"כ בריי' מיירי שפדאו ולהכי לא מהני אלא ש"מ דאי בע"ח קונה משכון אין חילוק בין פדאו ללא פדאו או י"ל דהרי מאן דס"ל ישראל מנכרי לא קנה כ"ש נכרי מישראל דלא קנה וא"כ עכ"פ לת"ק שוב תק' מתני'. אלא דצ"ע באמת טעמא מאי למה מהני בע"ח קונה משכון אפי' בפדאו בשלמא לד' המכלתא דאמרי' נכרי שהלוה לישראל על חמצו לא מקרי בבתיכם אלא דמדרבנן מיהת אסור ואי בע"ח קונה משכון אפי' רבנן לא גזרו ואמנם מאחר דהתוס' לא הביאו בשום מקום להך מכלתא ק'. ונראה דקו' זו הביאו לרש"י לפ' דבע"ח קונה משכון היינו אפי' להתחייב באונסין דהשתא הו"ל לפי שעה קנין גמור וא"ש דאפי' פדאו לבסוף אינו עובר ומה שהק' בתוס' מפ' האומנין נ' ד' רש"י דהתם ה"ק הרי במתני' המלוה על המשכון שומר שכר תנן ואי מדר' יצחק הרי גם באונסין חייב אע"כ דמחלקת בין בשעת הלואה לשלא בשעת הלואה וא"כ מנ"ל כלל דבשעת הלואה שייך דר"י ומיושב בזה ל' ותסברא דקאמר הש"ס התם דר"ל וליטעמך ע"כ מחלקת בין בשעת הלואה

ומיושב לפי"ז לד' רש"י קו' תוס' ד"ה ר"י דהכא לא מחלק בין בשעת הלואה לשלא בשעת הלואה והתם מחלק דלמ"ש לק"מ דהתם וליטעמיך קאמר והנה כ"כ במקום אחר די"ל דהך פלוגתא אי ישראל מנכרי קנה או לא קנה תלי' בהא גופא אי יש חילוק בין בשעת הלואה או לא דמאן דמחלק ס"ל דטעמא דר"י