ליקוטי חבר בן חיים ב קכד

רש"י דנוקשה יליף מקרא דכל מחמצת ולא מל' מחמצת כ"א כל רבוי' הוא ומרבי' נוקשה מני'

ומעתה עד"ז ג"כ י"לפ טעמא דר"נ דס"ל כמסקנא לקמן דנזיר וחטאת ב' כתובים הבאים כא' וע"כ גלי לן רחמנא דלא נימא בשאר אי' היתר מצטרף לאי' וא"כ נוקשה מסתבר טפי למילף מרבויי' דכל אא"כ יק' שוב תערובת מנ"ל לר"נ אליב' דר"א ונ' דלר"נ האי כל אנוקשה אתי אלא מדלא כ' רחמנא כל חמץ לא תאכלו כ"א כל מחמצת לא תאכלו ומחמצת היינו נתחמץ מחמת ד"א ש"מ גם לרבות תערובת אתי וע"ד שכתבתי למעלה דאף דאצטריך קרא לאזהרה אנתחמץ מחמת ד"א מ"מ א"ש ג"כ לאזהרה לתערובת ויש לכוין זה קצת בד' רש"י שכ' ועל עירובו בלאו מכל מחמצת רש"י ד"ה לענין כרת וכו' ועיי' רש"א ולכאורה גם לד' רש"א ק' מאי מקשה הש"ס דלמא לרבוי תערובת דהרי כ' כי כל אוכל חמץ מ' חמץ בעין וכמ"ש רש"א צ"ל נהי דכ' תוס' דחד קרא איצטרך לדרשא אחרת דהיינו קרא דכי כל אוכל מחמצת ונכרתה מ"מ מקשה הש"ס דלמא איפוך חנא וקרא דכי כל אוכל חמץ אתא לדרשא אחרת וכי כל אוכל מחמצת לרבות תערובת אמנם השתא דאתי' להכי גם קו' הרש"א על הר"ן יש ליישב דהשתא וודאי דדרשי' כי כל אוכל מחמצת אנשים ממיל' מפקי' מכי כל אוכל חמץ כל אוכל ולח כל חמץ משא"כ אי אפיך אנא קרא דכי כל אוכל חמץ אנשים וכי כל אוכל מחמצת לרבות תערובת ולא בא הש"ס כלל לומר דאיצטרך קרא למעט נשים כדס"ד דרש"א כ"א תרווייהו מרבי' אלא אפוך ומ"מ משני הש"ס כיון דכ' כי כל אוכל מחמצת

רש"י ד"ה כותח וכו' נ' כוונתו ליישב קו' תוס' וקו' רש"א דמאי אולמא דהך ברייתא מבריי' דר"נ ולזה כ' רש"י בריי' דלעיל לא נקטי' אלא עירובו בלאו ושפיר י"ל דה"ה נוקשה אלא משום דרבנן בתערובת פליגי ובנוקשה מודו נקט עירובו משא"כ הך בריי' שלא קיצרה משנתה למימר עירובו בלאו כ"א ביאר בהדי' כותח הבבלי ושכר המדי ש"מ למעוטי נוקשה הוא דאתא והיינו דהאריך רש"י לבאר. ואמנם י"ל קו' תוס' עוד ע"ד אחר דבריי' דלעיל דלא דרשה קרא שפיר י"ל דעירובו לאו דוקא אלא משום דרבנן פליגי בעירובו משא"כ הך ברייתא דדרשה קרא כל מחמצת לרבות הני דחשיב מבואר בהדי' דדוקא אערובו קאי ולא אנוקשה

גמ' ואלו נוקשה בעיני' ל"ק ש"מ לר"א נוקשה בעיני' לית להו ומכאן הק' הב"י על הטור שכ' כל אלו לר"א בלאו ר"ל כל אלו דמתני' והרי נוקשה לית לי' לר"א ונ' לבאר דהנה התוס' במתני' הקשו האיך נוכל לומר דר"א לית לי' נוקשה הרי מדקאמר אף תכשיטי נשים מדקאמר אף ש"מ דמודה לת"ק ותי' דחד מיניי' ר' אליעזר אמנם לכאו' י"ל דר"א מודה דגם נוקשה עובר בפסח אבל פליג אסיפא דהרי אלו באזהרה וכבר דברנו מזה לעיל אלא דלמ"ש הטור דדוקא לר"א אסור להשהות אלו דמתני' בפסח משום דהם בלאו משא"כ לרבנן ואס"ד דר"א לית לי' אלו באזהרה נא הוה קאמר אלו עוברין ואמנם מבואר ג"כ מד' הטור שם דדוקא לדידן דקיימ"ל כר"ש דחמץ לאחר זמנו מותר בהנאה ע"י תערובת הוא דאצטרך להך סברא משום דבלאו משא"כ לר"י דס"ל חמץ לאחר הפסח ג"כ מדאוריי' אסור אפי' לא הוה נוקשה ותערובת בלאו מ"מ אסור להשהותו שכל דתקון חכמים כעין דאוריי' תיקן והנה בטור לא מ' לי' תי' התוס' דחד מניי' ר"א ומשו"ה מ' לי' דדוקא נר"י אסר רב דרב ס"ל הל' כר"י דחמץ לאחר זמנו אסור מדאו' ומוקי לר"א ג"כ כר"י וס"ל דר"א פליג אסיפ' על הרי אלו באזהרה לגבי נוקשה וברישא מודה דעובר בפסח דהיינו עובר מן העולם משום דאסור בהנאה אפי' לאחר הפסח משא"כ ר"נ לדידן קאמר דקיי"ל הל' כר"ש ואי ר"א נוקשה לית לי' היאך קאמר דנוקשה עובר בפסח וכ"ת לידוק ממתני' גופא אי לאו דאשכחנא בפי' דר"א ס"ל עירובו בלאו היינו מפ' דטעמי' דר"א במתני' משום דכר"י ס"ל אבל עכשיו וודאי מסתבר שלי' לאוקמא מתני' שלא כהל' וכן ל"ק מהך בריי' דהך בריי' לר"י אליבא דר"א מתנייא

רש"י ור"א עירובו בלאו פשיטא וכו' כוונת רש"י דמאי מק' הש"ס הרי תנא בהדי' קאמר כל מחמצת לרבות עירובו א"ו עיקר קו' הש"ס הא כרת נמי ליחייב ובהא מתיישב דלא מק' הש"ס אר"מ נוקשה מנ"ל ואתנא דמתני' דלמא אי' להו שום דרשא משא"כ לר"א דקאמר בהדי' כל מחמצת וממעט לי' מכרת שפיר מק' הא בכרת ג"כ מחמצת כ'

גמ' ההוא נמי מבעי' לי' לאזהרה כ"כ לעיל שיל"ד לד' תוס' בסוגי' דטע"כ דאמרי' הדרי' לאי' קמא אמאי אצטריך הכא קרא יתירא לאזהרה ונ' דה"ט מדחזי' דבכל לאוי לא נזכר כ"א חמץ דמ' נתחמץ מאליו ואס"ד דנתחמץ מחמת ד"א עם נתחמץ מאלי' חד דינא אית לי' למה כ' רחמנא כלל חמץ לכתוב מחמצת ואנא ידענא נתחמץ מחמת ד"א ונתחמץ מחלי' ממיל' ידעי' א"ו לגלויי לן דיש חילוק בזה נתחמץ מאליו בלאו וכרת ונתחמץ מחמת ד"א בעשה וכרת ונ"מ לענין קרבן ומלקות דבעשה ליתנהו ולהכי אצטרך אזהרה יתירא לנתחמץ מחמת ד"א אא"כ יקשה למסקנ' דבאמת תרווייהו שוין הדרא קו' לדוכת' לא לכתוב רחמנא חמץ כלל וצ"ל דאי הוה כ' רק מחמצת היינו מרבי' גם תערובת לכרת דדמי לנתחמץ מחמת ד"א והשתא דכ' חמץ ידעי' למעוטי תערובת מכרת ועד"ז י"ל קו' הש"ס לקמן עלי' דר"א נילף מכי כל עירובו וקאמר הש"ס קשיא ולא אמר תיובת' וכל קשיא א"ל תירוץ וע"ד שכ' א"ש דאס"ד גם תערובת בכרת הדרא קו' לדוכת' לא לכתוב רחמנא חמץ כלל כ"א מחמצת אלא ש"מ למעט תערובת מכרת. ועד"ז יש ניישב קו' תוס' שהקשו הא תרי כי כל כתיבי הנם מדקשיא לן למה שינה קרא בין חמץ למחמצת ע"כ דיש חילוק בשניי' ע"כ אי לאו דכ' קרא דמחמצת שוב כי כל לרבות נשים דלמא הוה ס"ד דדוקא בחמץ שנתחמץ מאלי' נירבו נשים וכ"ת ח"כ לא לכתוב קרא ההוא רבוי כ"א במחמצת וכי כל אוכל חמץ ל"ל אי לאו דגלי קרא בחמץ דל"ש לרבויי מני' תערובת דכי כל אנשים אתא שוב הוה מרבי' מכי כל דמחמצת תערובת ג"כ לכרת ושפיר אצטריך תרוויי'

תוס' ד"ה סד"א לכאורה י"ל דבאמת מספיקא הוה דרשי' היקשא לחומרא ומ"מ מספיקא לא מחייבינן להו בקרבן דהו"ל ס' חולין בעזרה דדלמא היקישא לקולא ואצטריך קרא לברורי וניחייב בקרבן. אמנם י"ל עוד ד"א דסוגיין דהכא אליבא דר"ש דיליף מהאי קרא פ' כ"ש דחמץ לפני זמנו אינו בלאו מדאוריי' וא"כ האי היקישא ע"כ לקולא וס"ד דלהא מלתא ג"כ לקולא אתקש וכ"ת למסקנ' דאצטריך היקשא לדר"א דכל שאינו באכילת חמץ מנ"ל לר"ש למילף גם לפני זמנו מהאי קרח י"נ ע"ד שכ' ר"י דבאמת אורחא דקרא דסיפא מפ' לרישא ואי לדר"א הרי רישא מפ' לסיפא ומ"מ דר"א שפיר ילפי' כיון דאתקש אין היקש למחצה

ועד"ז י"ל ג"כ קושי' התוס' ליחייבו נשים בציצית דבאמת התם לאו להיקשא כתיב כ"א לסדין בציצית אלא דבש"ס דערכין מק' מנ"ל לאוקמ' קרא לסדין בציצי' דלמא לפטורי כהני' ודחי לה