ליקוטי חבר בן חיים ב קכג

נ' דלכאו' קשה מאי תי' ר' יושע שיהא בקי בהן בשלמא במיני מדינה א"ש כדמייתי הש"ס דמי שאינו מבבל לא ידע מה הוא כותח הבבלי ומי שאינו ממדי לא ידע מה הוא שכר המדי וכן השאר משא"כ מיני אומנו' מאן לא ידע מה הוא זומן של צבעי' או עמילן של טבחי' דברי' הרגילי' בכ"מ ובכל זמן אע"כ אדרבא קו' ר' יושע לא היא אמיני אומנות דהני אצטריך למנקט לאפוקי מדר"א דאוסר ג"כ תכשיטי נשים משא"כ אמיני מדינה ק' למה הוצרך למנקט כולהו בשמהתהון וזהו תי' שפיר שיהא רגיל בהן

תוס' ד"ה מאן תנא שאינו בעין שנימוח נ' דרש"י לטעמי' דפסיק בשלהי שמעתין לקמן דטע"כ לאו דאו' כרבנן דכותח הבבלי ורש"י לטעמי' דמפ' פ' השוכר בע"ז דטעמו ולא ממשו היינו היכא שנימוח האי' וא"כ רבנן ג"כ כה"ג דווקא מיירי וי"ל שהביא רש"י כאן להציע זה לפ' מאי דאמרי' לקמן דטעמא דרבנן נהי דאיכא כזית בכא"פ מ"מ בטלה דעתו וזה אסור דס"ל בהא פליגי ר"א ורבנן ולא בטע"כ ואמנם מק' אדרבנן וכי בטלה דעתו מאי הוה למה פטר כיון דכזית בכא"פ דאו' אטו אכילה גסה חשבי' לי' התם קץ באכילתו אבל הכא אדרבא כיון דאכיל לה לא קץ א"ו בטעמא קמפלגי ותרווייהו ס"ל טעם כזית כא"פ דאוריי' ואמנם רבנן הכי קאמרי אי האי זית דרך אכילתו נאכל כא"פ אמרה תורה דלא לבטיל אבל אם כדרך אכילתו נאכל ביותר מכא"פ שוב אמרי' אחרי רבים להטות ובטיל

וסיים רש"י ותכשיטי נשים נוקשה בעיני' וכו' וק' אמאי נקט רש"י תכשיטי נשים אליבא דר"א דוקא ונ' דרש"י כ"כ להוציא מד' המפו' דפלוגתא דר"א ות"ק בנוקשה ע"י תערובת דהרי חזי' הכא דהש"ס הוצרך ליגע למצוא תנא דס"ל חמץ גמור ע"י תערובת ונוקשה בעיני' ואנן נימא דר"א מוסיף עוד נוקשה ע"י תערובת אלא ש"מ דתכשיטי נשים הוא נוקשה בעיני' אלא דבהא פליגי הני נוקשה דת"ק ראוין מיהת לאכילה ע"י הדחק אמנם הני תכשיטי נשים לאו ראוי' לאכילה כלל ופטר בהו ת"ק ור"א ס"ל אפי' כה"ג הוה נוקשה ואמנם מה"ט הרמב"ם בפי' המשנה י"ל שיטה אחרת בכולא פלוגתא דת"ק ור"א דהני תכשיטי נשים סלת הן וטעמא דר"א דגזרי' דלמא אתי לשרותן ואין זה ענין כלל לא לפלוגתא דתערובת ולא לפלוגתא דנוקשה

תוס' ד"ה מאן תנא ע' רש"א הנה מה שהק' מהא דמס' בשמעתין דרבנן אי' מיהת אסרו אין זה קו' דע"כ לא פליגי רבנן בתערובת עלי' דר"א אלא בהיתר מצטרף לאי' וא"כ ח"ש מיהת הוה שפיר אסרי רבנן משא"כ בנוקשה יוכל להיו' דלא אסרו ח"ש כלל

ומה שהק' משיאור ישרף דלמא טעמא דר"י דאמר ישרף משום דמדרבנן מיהת אסור אא"כ מ"ש בשיאור דר"מ דקאמר מותר בהנאה ואסור באכילה דהיינו נותנו לפני כלבו ודנימא דגזר הכסיפו פניו אטו סידוק ואי סידוק גופא ג"כ דרבנן הו"ל גזירה לגזירה ואמנם אכתי י"ל דס"ל לר"י ספיקא הוה ולהכי לא לקי עלי' ומ"מ ישרף

אמנם אכתי ק' מאין מ' להו לתוס' דאפי' אי' ליכ' ונ"מ דמקשה לקמן בפשיטות ורבנן דלא דרשי כל נשים מנ"ל דלמא באמת דרשי כל אלא דס"ל כר"י בסוגי' דח"ש דאדרשא דכל לא מלקי' אלא ש"מ פשיטא לי' לש"ס חדא מתרתי אי דרשי' כל אפי' מלקי מלקי' ואי לא דרשי' אפי' אי' ליכא וה"ה דמאן דאי' לי' נוקשה ודלית לי' נוקשה בהא פליגי אמנם אכתי ק' אש"ס גופא מנ"ל להק' דלמא באמת הכי אי' להו לרבנן דדרשי' לאי' ולא למלקו' והי' נ' דקו' הש"ס לר"ל דלא דריש כל כ"א לאסמכת' בסוגי' דח"ש אמנם ז"נ דוחק וגם אדעתא דהכי לא דייקי תוס' שוב מידי ולזה נ' דקו' הש"ס הי' כיון דטעמא דרבנן דפליגי עלי' דר"א דלית להו היתר מצטרף לאי' א"כ ע"כ כל לא דרשי דלאי' לא איצטרך דהרי ח"ש אסור מן התורה אלא דאכתי ק' דלמא משו"ה לא דרשי כל להיתר מצטרף לאי' משום דאיצטרך להו לנוקשה ולעולם דרשי' כל אא"כ הרי לקמן בשיטת רב יודא שקלי' וטרי' ולרב יודא תערובת מסתבר טפי מנוקשה ואי ס"ד דרבנן דרשי כל למה לא מפקי לי' טפי לתערובת אלא ש"מ דלא דרשי כל ואכתי ק' דלמא לעולם דרשי כל ולאי' וא"כ לתערובת לא איצטרך דח"ש אסור מה"ת ולהכי מפקי לי' לנוקשה אלא ש"מ מאן דלית לי' נוקשה אפי' אי' ליכא וכדכ' תוס'

באו"ד וא"ת והנה קו' זו הקשו תוס' בחולין ובמנחות בלי שום הצעה והכא דוקא הציעו תחלה הקדמה זו ונ' שכ' כן לדחות תי' רש"י במס' חולין שכ' רש"י דבאמת נוקשה לר"מ חמץ גמור הוא והא דפטר מכרת משום דאינו ראוי לאכילה הוא לדברי' ולמלקות ג"כ אצטרך רבוי משא"כ לכרת לית לן רבוי ומיושב ממילא ק' תוס' ולזה הציעו תוס' הקדמתן וודאי אי נוקשה חמץ הוה שפיר י"ל דמכרת מעטי' רחמנא ולמלקות הדר רבוי' משא"כ השתא דאמרי' דאפי' אי' ליכא אתמהה אטו משום דאינו ראוי לאכילה קצת לא יהא בו אי' הרי מאכילת כלב אכתי לא נפסל אלא ש"מ אדרבא אי לאו דרביא רחמנא לא הוה כלל בכלל חמץ ושפיר ק' להו דלמא דוקא בפסח לא זולת

רשי' ד"ה שיאור בסוה"ד והאי לאו דנוקשה נפקא לי' וכו' צריך להבין כוונת רש"י בזה והי' נ' דק' לי' לרש"י ז"ל מנ"ל לר"מ למדרש מקרא דכל מחמצת תרתי תערובת ונוקשה לזה כ' רש"י דנוקשה באמת מרבוי' דכל דריש ואמנם עיקר קרא מחמצת בתערובת מיירי וס"ל לר"מ כר"ש דחמץ לאחר זמנו מותר מה"ת ולנתחמץ מחמת ד"א לא אצטריך קרא כיון דגלי רחמנא לענין כרת דל"ש בין נתחמץ מאלי' לנתחמץ מחמת דבר אחר ה"ה לענין אי' דגילוי מלתא בעלמא הוי ולא שייך למימר כה"ג עונש שמענו אזהרה מנין וא"כ אייתר קרא כולי' לתערובת ורבוי דכל לנוקשה וז"ש רש"י ונוקשה מפיק לי' מרבוי דכל ועד"ז היינו יכולין לומר ולפ' פלוגתת רב יודא ורב נחמן דכיון דמאן דאית לי' תרווייהו נוקשה ותערובת ע"כ עיקר קרא מפיק לי' למסתבר ואאידך רבוי דכל א"כ רב יודא ס"ל כיון דקרא קמא אוכל מחמצת ונכרתה מיירי בנתחמץ ע"י דבר אחר מסתבר ג"כ לאוקמי האי מחמצת אתערובת דדמי כ"כ לנתחמץ מחמת ד"א כמו"ש הרז"ה ואמנם ר"נ ס"ל דבר הלמד מענינו מחמצת קמא כ' עם שאור בחד קרא שאור לא ימצא בבתיכם וכיון דשאור אי' משום דמחמץ ד"א מחמצת ג"כ בהכי מוקמי' משא"כ מחמצת בתרא דכ' עם מצות בחד קרא והא נוקשה לאו מצה הוא מסתבר לאוקמא אנוקשה טפי. ואמנם נ' כוונת רש"י ע"ד אחר דמאן דדריש מכל נוקשה ה"ט דתערובת דשמעתין פלוגתיי' בהיתר מצטרף לאי' והייינו דקאמר תערובת מסתבר דהתם אי' דאורייתא איכא לכ"ע דהרי ח"ש אסור מ"ה משא"כ נוקשה הוה אי' חדש ומעתה י"ל דר"מ אליב' דרב יודא ס"ל כקו' הש"ס לקמן דהיינו כיון דגלי רחמנא בנזיר משרת להיתר מצטרף לאי' לר"ע לקמן גם אנו אמרי' מכאן אתה דן לכל אי' שבתורה וא"כ לא אצטריך קרא בחמץ ואייתר לי' כולא קרא לנוקשה וז"ש