ליקוטי חבר בן חיים ב קכב

וא"צ אזהרה מיוחדת וצ"ע ומ"מ י"ל דבאמת ר"נ ור"י בהא פליגי מאן דיליף תערובת ממחמצת היינו משום דס"ל כסוגי' הש"ס וכד' הר' יוסף דמ"מ אצטריך קרא לאזהרה לנתחמץ מחמת ד"א אלא דתרתי ש"מ אבל דומיא מיהת בעי' ומאן דס"ל נוקשה עדיף ס"ל כד' תוס' דלא אצטריך אזהרה כלל לנתחמץ מחמת ד"א ושפיר מוקמי' האי מחמצת לנוקשה דבר הלמד מענינו דומי' דבכל מושבותי' וכמ"ש מ"ע לפי פשט הש"ס

אמנם ליישב קו' ממתני' י"ל דר"נ ור"י פליגי בפי' פלוגתא דר"א ורבנן מאן דס"ל נוקשה עדיף היינו משום דמ' לי' דפלוגתא דר"א ביותר מכא"פ דבכל התורה שרי מדאו' והכא מפיק לי' ר"א מכל לאסורא וא"כ חידוש הוא שחדשה תורה ובודאי נוקשה מסתבר טפי משא"כ מאן דס"ל תערובת מסתבר טפי ס"ל דפלוגת' בכא"פ או בהיתר מצטרף לאיסור או בבטלה דעתו וא"כ אי' דאוריי' וודאי איכא דח"ש אסור מה"ת אלא דגלי לן קרא דחמץ לר"א למלקו' וא"כ נוקשה הוה חידוש טפי והנה אמרי' לקמן בהדי' דבכותח הבבלי וד' רש"י לקמן דכל ד' מיני מדינה הוי הכי וע' לפנינו הוה כזית בכא"פ ורבנן משום דבטלה דעתו פליגי אדר"א ומעתה לענין בל יראה ע"כ גם רבנן מודו דהרי איכא כזית בכא"פ ולא נתבטל ולפ"ז מתרץ קו' דהא דס"ל לר"נ נוקשה עדיף היינו דעדיף מיותר מכא"פ אבל מכותח הבבלי וודאי לא עדיף ומעתה הא דנקט תנא תערובת ברישא משום כותח הבבלי דלכ"ע עובר בבל יראה ומדתני כותח הבבלי קמסיים תו לכולא מילתא דתערובו' אף דנוקשה עדיף

ר"א אומר ע' תוס' לכאו' דברי' בשטת רש"י וריב"א דעוברין היינו בל יראה ושפיר ק' להו כיון דלר"א נוקשה בעיני' בלא כלום היאך יתכן שיעבור בבל יראה אבל לר"ת דס"ל עוברין היינו לאו בני מיכל א"כ מאי ק' להו וכ"ת סיפא ק' להו דתנן הרי אלו באזהרה אטו אסיפא קאי ר"א ארישא קאי ואמנם כד דייקת גם לד' רש"י וריב"א לק"מ דע"כ לא שמעי' לר"א דקאמר אלא דנוקשה אינו בלאו אבל מדאוריי' אסור ושפיר שייך בל יראה ונ' דאדרב' לר"ת הוא דק' להו טפי דכבר דקדקנו לעיל כיון דעוברין היינו לאו בני מיכל א"כ מ"פ ת"ק ור"א בתכשיטי נשים אטו לת"ק אפי' באכילה שרי אע"כ לר"ת עיקר פלוגתיי' בסיפא לענין הרי אלו באזהרה דת"ק ס"ל תכשיטי נשים אינן באזהרה ור"א ס"ל דאיתנן באזהרה ושפיר מק' תוס' דר"א אדר"א

זה הכלל כ' רש"י מין דגן חטים וכו' נ' כוונת רש"י דלכאור' ר"י לא מק' אלא למה מנו חכמים אלו ואנן ק"ל איפכ' למה תנן זה הכלל ונ' דאתא לאשמעי' דלעיל ס"ל לריב"נ אורז חייבין על חימוצו כרת וחכ"א אין זה חימוץ אלא סרחון והי' אפשר לומר דל"פ חכמים אלא לענין כרת אבל מודו דאף דלא הוה חימוץ מ"מ נוקשה הוה ומאחר דנוקשה עוברין עליו גם אורז עוברין עליו לזה קאמר תנא זה הכלל כל שהוא מין דגן פי' ה' מיני דגן ר"ל לאפוקי אורז דאפי' נוקשה לא הוה

ואין בהם כרת כ' רש"י אבל לאו יש באכילתו נ' דכ"כ רש"י דלא נטעי ונימא דארישא אלאו דבל יראה קאמר הרי אלו באזהרה ומאכילה לא קמיירי וא"כ לא מק' הש"ס מידי מאן תנא דהתם באכילה פליגי לזה כ' דס"ל ואין חייבין כרת מוכח דלאו י"ל בהן ומדכרת לענין אכילה מיירי גם לאו לענין אכילה קאי ושפיר מק' הש"ס

קומניתא דאומנא כ' רש"י הא שנתעפש בתוך הכותח נ' שכ"כ רש"י לדחות ד' הברצלני ברא"ש ר"פ כל שעה שהביא ראי' מכותח הבבלי דפת שנתעפש קודם זמן אי' אף דמותר בהנאה אסור באכילה והביא ראי' מכותח הבבלי וק"נ שם נדחק בכוונתו אמנם כוונתו פשוטה דכולא מלתא דכותח הבבלי משום קומנייתא דאומנא והיינו פת שנתעפש והרי הפת עצמו מותר באכילה אלא ש"מ דבאכילה אסור ואמנם רש"י בא לדחות זה וכ' דודאי נתעפש הפת קודם שניתן לכותח לא הי' אוסר הכותח אלא דבתוך הכותח נתעפש ובתוך הכותח אין העיפוש פוסלו מאכילה ולהכי חל עליו איסור

אמנם יל"ד בד' הרב ברצלינו במ"ש שם לחלוק על הי"א דמורייס כמסקנת הק"נ דע"כ הדברי' מד' הברצלוני דהרא"ש ר"פ אלו עוברין י"ל שיטה אחרת ומ"מ מסיק שם דאו' שאני משום דאורחי' למיכלא הכי וא"כ מאי ראי' מייתי מכותח הבבלי לפת שחרכו ונ' דהברצלוני לנפשי' לא מחלק כלל בזה כ"א דייק כהרא"ש מדקאמר רבא מותר בהנאה אסור באכילה אלא דהני י"א לית להו האי דיוקא וס"ל דהא דנקט רבא מותר בהנאה משום דלא חזי לאכילה ולטעמיי' השיב לי' הברצלוני כיון דבמורייס חזי' דחזי למיכל ואמאי לא קאמר שוב רבא מותר באכילה אלא ש"מ דאסור. והנה בעיקר קושי' מ"א תמ"ב ע"ד הר"ב בזה נא הבנתי אטו תערובת חמץ לר"ש לאחר הפסח אסור באכילה הרי בהדי' כ' המ"א תמ"ב דמותר באכילה ואמנם מ"ש הרא"ש דאף דלא חזי לאכילה כיון דאיהו אכל לי' לדידי' חשיבה אכילה למד כן מדרבא פ' שבועות שתים לפי גיר' הרא"ש שם שבועה שאוכל ואכל עפר פטור ע' ברא"ש שם מוכחא סברא זו אבל לגרסתינו שם יש לדחות

שכר המדי ע' ברא"ש וכן פירש"י לקמן בסוגיין דהיתר מצטרף וס"ל לרש"י דקו' הש"ס מכל ד' מיני מדינה הי' אמנם ג"ז אין ראי' די"ל אדרבא ס"ל מדלא פריך הש"ס כ"א מכותח הבבלי ש"מ דאינך אין בהם כזית בא"פ ובאמת תי' רש"י לקמן ק' להבין וד' רש"י בשמעתין גבי שכר המדי לאו דווקא הם

תוס' ד"ה טיפולן ע' רש"א והב"ח בהגהותיו לש"ס פי' פי' אחר בד' תוס' ע"ד רש"י ולקמן אי"ה נביא ראי' לד' רש"א ואמנם פי' רש"א בפלוגתת ת"ק ור"א הוא דוחק גדול כל כי האי לא הוו שתקי תוס' מלפרש ולזה נ' דבאמת ל"פ כ"א בהא אי נוקשה כי האי דמאיס אסו' או לא ות"ק מתיר ור"א אוסר ואמנם אי הוי נקט ת"ק טפולן של בנות עשירים ס"ד דאפי' בפנים של מטה דמאיס בכלל להכי נקט שמשיירות לבנות עניים ובנות עניי' די להם אם מטפלי' פני' של מעלה ופני' של מטה טופלת בסיד כדלקמן ואמנם ר"א אי הוה נקט טפולן של בנות עשירים שוב הוה ס"ד דת"ק גם בפני' של מעלה חולק וקולן של סופרין מלתא אחריתי הוא להכי נקט תכשיטי נשים דאין דרך לקרוא בשם זה כ"א טפול פני' של מטה וכמו"ש הב"ח וא"ש הכל

תוס' ד"ה למה מנו חכמים הנה מד' אלו של תוס' מבואר כפי רש"א דלא ס"ל לתוס' כד' הר"ן ורז"ה דר"א ורבנן בנוקשה ע"י תערובת קמפלגי דאי ס"ל הכי לתוס' א"כ לא מק' מידי הא איצטריך משום תכשיטי נשים כיון דתנא לא נקט כ"א חמץ גמור ע"י תערובת ונוקשה בעיני' מהי"ת נימא דגם נוקשה ע"י תערובת אי' לי' אלא ש"מ לית להו לתוס' ד' הר"ן אמנם ליישב קו' תוס'