ליקוטי חבר בן חיים ב קכא

למכתב כי כל שאור ודבש וכל למה לי אלא ש"מ לדרשא והיינו דגם לרבנן מרבי' מני' עירובו משום דמכי כל ילפי' מקצתו

ואמנם אי ק' לד' הטור הא ק' כיון דמהא דעובר על בל יראה בתערוב' מוכח כר"א דתערוב' באזהרה למה לא מק' הש"ס מיד ארישא אלו עוברין מאן תנא כיון דהא בהא תלי' ונ' דבס"ד הוה ס"ל דאפי' לרבנן דפליגי אר"א ס"ל דעובר בבל יראה וטעמא דפטרי מלאו משום דמ' להו אכל לא מלקי' ומ"מ חמץ מיקרו ועבר עלי' בבל יראה אמנם למסקנא דטעמא דרבנן דלא מקרי חמץ משום דממעיט מכל אוכל ולא כל חמץ שפיר א"ל דלרבנן עבר עני' בב"י אף דכ' כל כיון דבהדי' אימעיט אאי' אכילה אתרבי ולא לב"י ושפיר דייק הטור מד' הרמב"ם וכמו"ש לעיל

והנה ד' הרמ"ך הובא בה"ה ובכ"מ דכוונת הרמב"ם אפי' ליכא כזית בכא"פ עובר בב"י וצ"ע הרי לד' הרמב"ם פט"ו מה' מ"א כזית יותר מכא"פ הו"ל טעמו ולא ממשו וא"כ מדאוריי' אפי' באכילה שרי והיאך שייך לומר דעבר עלי' בב"י ונ' ד' הרמ"ך דר"א וחכמים ביותר מכזית בכא"פ פליגי דר"א ס"ל אף דבכל התורה מותר הכא קאסר רחמנא בלאו ורבנן לא דרשי כל וס"ל בד' הרמב"ם דהרמב"ם פסק כחכמים ומשו"ה בעי כזית כא"פ וע"ד שפי' הכ"מ לעיל פ"א ואמנם מ' לי' להרמ"ך ע"ד שכ' הק"נ ליישב ד' הרא"ש בשמעתין דאף דרבנן לא דרשו כל היינו ללאו דוקא אבל אי' דאוריי' וודאי דאיכא כי היכי דלר"י ח"ש אסור מה"ת ולא לקי מדרשא דכל ה"נ יותר מכזית בכא"פ מכיון שהוא כן א"כ נהי דבשאר אי' כזית ביותר מכא"פ מדאוריי' בטיל ושרי לד' הרמב"ם מ"מ בחמץ גלי לן קרא דאינו בטל והוה כח"ש לענין אכילה אמנם לענין בל יראה כיון דעכ"פ לא בטל ויש כאן כזית שפיר עבר עלי' בבל יראה ז"נ ד' הרמ"ך ומ"מ הכ"מ דמ' לי' דהרמב"ם פסק כר"א וא"כ בכא"פ פליגי וכמו"ש הכ"מ אבל ביותר מכא"פ חמץ ישוה לשאר אי' וא"כ היאך הסכים כאן לד' הרמ"כ וצ"ע. ודע דהך סברא דרבנן ג"כ דרשי כל אלא דס"ל דלא מלקא אדרשא דכל יל"ד עלה דא"כ דרבנן כל דרשי מאי מק' הש"ס לקמן ורבנן דלא דרשי כל נשים מנ"ל הרי באמת דרשו כל אלא דנא מלקא עלה וצ"ל דבאמת הו"מ הש"ס לשנויי הכי אלא דהוה ק' לן תינח לר"י דדריש כל אבל לר"ל דלא דריש כלל נהי דס"ל כרבנן מ"מ נשים מנ"ל ולוה תי' הש"ס דרבנן כי כל דרשי וא"ש גם לר"ל אמנם בעיקר קושיין הרי לר"י לכ"ע ח"ש אסור מה"ת וכי נימא דר"י כתנאי אמרה למלתא י"ל דילד"ק התם בהך דר"י כיון דר"י מייתי סייעתא מדרשא דכל ל"ל הך סברא דחזי לאצטרופי א"ו ר"י ס"ל כרבנן דהכא דלא דרשי כל ואמנם אשמעי' ר"י דרבנן דווקא היכא דליכא סברא הוא דלא דרשי משא"כ התם דאיכא סברא דחזי לאצטרופי משו"ה גם רבנן מודו דדרשי' כל משא"כ בעלמא

תוס' ד"ה אלו עוברין וגם רי"בא דקדק יל"ד מאי ל' וגם אטו הריב"א הביא ראי' לפירש"י וק' עוד יותר דהרא"ש הביא הרי"בא דקדק כן מדלא קתני עוברי' עליהן א"כ אדרבא דיוק הריב"א דלא כפירש"י ונ' דבאמת וודאי יל"ד אד' רש"י למה לא תנן עוברין עליהן וא"כ מ' יותר דר"ל עוברין מן העולם אמנם גם ל' עוברין מן העולם אינו מדוקדק דהו"ל למתני מתבערין כדתנן במס' שביעית ואלו מתבערין בשביעית א"ו תנא חדא מגו תרתי קמ"ל חדא דעוברין על אלו בב"י ותו קמ"ל דלאו דבל יראה ניתק לעשה דתשביתו ואם עובר החמץ מן העולם פטור מלאו דבל יראה ולהכי קתני ל' דמשתמע לתרי אנפי וז"ש וגם הריב"א דקדק דוודאי מדלא קאניס עלי' ר"ל עוברין מן העולם ואמאי קתני ל' עוברין א"ו לאשמעי' דגם בב"י עובר

וע' ברא"ש מ"ש נ"מ בין רש"י וריב"א לר"ת ואמנם התוס' ריש מכלתין דחו ד' הרא"ש מדתנן שיאור ישרף והאוכלו פטור א"כ ס"ל לתנא דמתני' דנוקשה פטור ומ"מ ישרף והמ"א סי' תמ"ב כ' ליישב ד' הרא"ש דלמא מתני' דשיאור ביו"ט איירי דע"כ מניחה עד שתחשך דהרי אסור לאפותה וממילא תשרף משום חמץ ומלבד דיק' אטו מתני' ביו"ט דווקא מיירי אדרבא מ' דבחו"ה מיירי דכיון דביו"ט מניחה עד שתחשך ותחמיץ א"כ חמץ ישרף ולא לשיאור

ונ' ליישב ד' הרא"ש בד' אחר דבפ"ק דחולין איבעי' דלא איפשטא אי שיאור לר"י ספיקא דהיינו ס' חמץ ס' מצה או ברי' הוה וא"כ אי שיאור לר"י ספיקא שפיר תשרף משום ס' חמץ והאוכלו פטור משום ס' מצה וכשם דהש"ס לא אפשיט לי' מאי דעתי' דר"י ה"נ אנן לא מצי למפשט ממתני' דשיאור מידי

ועתה נבא לבאר מתני' בס"ד דהנה מדתנא תנא דידן בתחלה תערובת חמץ ובתר הכי נוקשה לכאו' ראי' למ"ד תערובת עדיף מנוקשה דהשתא מתני' לא זו אף זו תנן משא"כ למ"ד נוקשה עדיף הו"ל זו ואצ"ל זו ואפכא הו"ל למתני וכבר עמד ע"ז במ"ל פ"א מה' חו"מ והנה לכאורה לד' תוס' מה שפי' רש"א וע' לפנינו לקמן דפליגי ר"א בתכשיטי נשים עם הת"ק משום דמאיס ותרווייהו מודו דהוה נוקשה א"כ י"ל דתני נוקשה לבסוף משום דפלוגתא דר"א עלה קאי משא"כ לד' הר"ן והרז"ה דפלוגתא דר"א ות"ק בנוקשה ע"י תערובת ע"כ גם ארישא שייכא הך פלוגתא וליישב קו' זו נבאר תחלה פלוגתת ר"נ ור"י דמ"ס תערובת מסתבר טפי ומ"ס נוקשה מסתבר טפי בניישב ג"כ קושי' המ"ל כיון דלית לן כ"א חד קרא א"כ תרוויי' נוקשה ותערובת היאך מצי' למילף ונ' דקו' זו יישב רש"י לקמן במ"ש ונוקשה ילפי' מכל מחמצת מרבויי' דכל כונתו דתרוויי' י"ל דדרשי' קרא דמחמצת גופא או לתערובת או לנוקשה ורבויא דכל אפקי' לאידך או לנוקשה או לתערובת ומאן דס"ל תערובת מסתבר היינו דדריש ל' מחמצת דמ' טפי תערובת וע"ד שכ' הרז"ה דכי היכי דמחמצת קמא מפקי' לי' לנתחמץ מחמת ד"א ה"נ מסתברא למדרש גם מחמצת בתרא לדומה מיהת לנתחמץ מחמת ד"א והיינו תערובות משא"כ נוקשה וא"כ אפי' מאן דלא דריש כל אי' לי' קרא לתערובת ורבוי' דכל לנוקשה. אמנם מאן דס"ל נוקשה מסתבר למילף ממחמצת ה"ט דס"ל ממלת מחמצת ליכא לדיוקא מידי כ"א דבר הלמד מענינו דרשי' התם כ' שבעת ימי' שאור לא ימצא בבתיכם ושאור הוא דבר המחמץ ד"א וע"ז כ' קרא כי כל אוכל מחמצת היינו שנתחמץ מן השאור אמנם בקרא בתרא כ' כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותי' תאכלו מצות ומאחר דנוקשה לאו מצה הוה ושפיר ילפי' לה ממחמצת ואמנם אי ק' הא ק' הרי האי קרא אצטריך לאזהרה לנתחמץ מחמת ד"א כדקאמר הש"ס וא"כ נהי שכ' לעיל דתרוויי' ש"מ מ"מ בשלמא תערובת ונתחמץ מחמת ד"א דמי להדבר ושייך תרוויי' ש"מ משא"כ נוקשה

ואמנם יש לעורר עפ"י מ"ש תוס' פ' השוכר בע"ז נדחות ד' הר' יוסף דמפ' דלעולם טע"כ דאו' ומ"מ לקי משום דילפי מגיעולי נכרי' דלא הוה כ"א עשה וכ' תוס' דלא היא כ"א כיון דגלי לן קרא דטעם כעיקר שוב אמרי' הדרא לאי' קמא ולקי והביאו ראי' מפסולי מוקדשין והר"ש במס' טבול יום דחה ראיתם עיי"ש ומ"מ ק' ע"ד תוס' משמעתין דלמה לן אזהרה כלל לנתחמץ מחמת ד"א כיון דגלי לן קרא דחייב עלי' א"כ אהדרי' לאי'