ליקוטי חבר בן חיים ב קכ

דביעור ואכילה חד דינא אי' להו ואמנם הרא"ש הביא עוד קו' על רש"י דמ' סיפא מפ' לרישא מדתנן הרי אלו באזהרה רישא לענין בל יראה מיירי וי"ל אדרבא ה"פ דמתני' ואלו עוברין בבל יראה וא"כ כיון דגם באילו דין חמץ למה נמנו ומשני תנא הוא דנמנו משום דהרי אלו לענין באזהרה ואין בהם כרת להא מלתא נמנו אבל לענין בל יראה זו"ז שוין

והנה ד' הרמב"ם בין בפי' המשנה בין בה' חו"מ כרש"י דעוברין היינו בבל יראה שכ"כ פ"ד מחו"מ תערובת חמץ כגון כותח הבבלי וכו' עוברין עליו בבל יראה ודייק הטור סי' תמ"ב מדבריו אלו דס"ל להרמב"ם הל' כר"א ונדחק הב"י בכוונתו ונ' לבאר דהנה הכ"מ פ"א מחו"מ פי' שם ב' פירושים בד' הרמב"ם לפי' הא' ד' הרמב"ם דפלוגתת ר"א וחכמים בכזית כא"פ ובבטלה דעתו קמיפלגי דר"א דרש כל לרבויי אף דבטלה דעתו ולמלקות דווקא ורבנן לא דרשו כל ומשו"ה פטרי דבטלה דעתו ופסק הרמב"ם כר"א ופי' אחר דר"א דריש כל אף אפחות מכזית בכא"פ ורבנן לא דרשו כל ופטרי בפחות דווקא ופסק הרמב"ם כחכמי'. וצריך לבאר לפי' שני זה פלוגתת ר"א ורבנן דתרווייהו ס"ל כד' הר"ן והרז"ה דמכי כל אוכל חמץ ממעטין תערובת כל אוכל ולא כל חמץ ותרווייהו ס"ל דכל לרבויי אתי' אלא דר"א ס"ל כל מחמצת אתא לרבות אפי' פחות מכזית בכא"פ דליותר מכזית בא"פ לא איצטרך דבכל התורה אסור ואתא כי כל אוכל למעוטי מכרת ורבנן ס"ל דכי כל אוכל בא למעוטי מכרת אפי' כזית בכא"פ ואתא כל מחמצת לרבויי למלקות וע' לפנינו ומעתה נ"מ בין הני ב' פירושים לענין בל יראה דאי פסקי' כר"א א"כ כיון דגלי לן קרא דגם כזית ביותר מכא"פ מקרי חמץ ונהי דמעטי' אח"כ מכרת למה לא יחייב בבל יראה משא"כ אי פסק הרמב"ם כחכמים א"כ חזי' דמיעט הכ' תערובת משאר חמץ א"כ אדרבא גלי לן קרא דאחמץ בעין דווקא קפיד קרא שפיר ק' קו' התוס' נהי דאתרבי למלקות אאכילה מנ"ל דגם לענין בל יראה אתרבי והן הן ד' הטור בד' הרמב"ם פ"א שפיר י"לפ בו דרכים י"ל דפסק כר"א וי"ל דפסק כחכמים אבל מדכ' דעובר בתערובת חמץ על בל יראה שפיר יש לדייק דס"ל הל' כר"א דאי כחכמים נהי דאתרבי תערוב' למלקות אאכילה דלמא לענין בל יראה לא אתרבי כיון דמעטי' קרא משאר חמץ לענין כרת וכמו"ש וע' עוד לפנינו. אמנם במ"ש הכ"מ דאי הרמב"ם פסק כר"א ס"ל דבבטלה דעתו קמיפלגי יל"ד א"כ ד' הרמב"ם דדוקא אם אכל כל הג' בצים הוא דחייב וק' מ"ש בפ' ט"ו מה' מ"א כ' ג' דינים דהיינו חלב לתוך גריסין בכא"פ אם אכל כל הג' ביצי' לוקה ואם לא אכל כל הג' ביצי' אינו לוקה אבל אסור מה"ת כמו ח"ש עיי"ש בדברי' אבל אם לא הי' כזית בכא"פ היינו טעמו ולא ממשו אסור מד"ס וכאן לא כ' אלא אם לא הי' כזית בכא"פ אינו לוקה אבל אם הי' כזית בכא"פ ולא אכל כל הג' ביצים דין זה לא כ' כלל אנא ש"מ דגם הרמב"ם ס"ל דר"א ורבנן בהיתר מצטרף לאי' קמפלגו כפשטא דהש"ס ומ"ש הרמב"ם אם אכל מן התערובת כזית בכא"פ אינו רוצה לומר שיאכל כל הזית כ"א מן התערובת כזית כא"פ אכל כזית א' ולהכי לא פטר הרמב"ם ממלקות אלא כזית ביותר מכא"פ וא"ש דאצטרך הרמב"ם קרא דמחמצת להיתר מצטרף לאי' ואמנה מדאיצטרך בחמץ קרא להיתר מצטרף למי' ע"כ משרת לאו להיתר מצטרף לאי' דרשי' דאל"כ למה לא נגמר חמץ מהתם והיינו דפסק הרמב"ם בה' נזירות דלא אמרי' היתר מצטרף לאי' ואף די"ל מנזיר לא גמרי' משום דהו"ל נזיר וחטאת ב' כתובים אמנם א"כ טע"כ מגיעולי נכרי' ילפי' וזה א"א דקיימ"ל לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא וקדירה בת יומא נמי פגמא פורתא ומ"מ טעם הרמב"ם בחמץ משום היתר מצטרף לאי' אבל אם אכל כל הזית כא"פ אפי' כרת חייב ובכל אי' נמי חייב וזה המחוור בכוונ' ופי' ד' הרמב"ם

אמנם עדן לשונו צריך ביאור שכ' שנא' כל מחמצת לא תאכלו דמ' כולי' קרא דרוש ר"א לתערובת וכן מורה בהדיא לשונו במנין המצות ובגמ' מפיק לי' לגופי' דקרא לנתחמץ מחמת ד"א ור"א מכל יליף ותו ק' כיון דעכ"פ מהאי קרא ילפי' לנתחמץ מחמת ד"א א"כ הו"ל לאו שבכללות והיאך כ' הרמב"ם שלוקין וכ"ת קו' זאת ק' גם לר"א ר"א עירובו בלאו קאמר וממאי דלוקין על לאו זה וכצ"ל לר"י בפ' כל שעה דילפי' מהאי קרא חמץ לאחר זמנו לנתחמץ מחמת ד"א דג"כ אולי אינה לוקה ונ' דד' הרמב"ם דהא לא מיקרו לאו שבכללות דכיון דאי' ועונש חמץ שנתחמץ מחמת ד"א בהדי' כ' כי כל אוכל מחמצת ונכרתה אלא דלא ענש הכ' אא"כ הזהיר הכ' לא היה כ"א רמז בעלמא ועיקר קרא לר"י לחמץ לאחר זמנו ולר"א לתערובת חמץ ודוגמא לדבר לאו דאלקי' לא תקלל דעקרו לקללת דיין ומ"מ איצטרך קרא לאזהרה למקלל השם ומ"מ לא מקרי לאו שבכללות משום דעונש על קללת השם שמענו והכ' דכוותא. ואמנם הא דאמרי' דר"א מכל הוא דדריש ולא מוקמי' כולי' קרא דמחמצת לתערובת היינו דלמא ר"א כר"י ס"ל ואצטרך קרא לחמץ לאחר זמנו ומשו"ה קאמר דר"א דריש מכל וכן הא דאמרי' רבנן כל לא דרשי היינו ג"כ אי ס"ל כר"י דבעי' קרא לחמץ לאחר זמנו וכדמק' הש"ס אר"ש פ' כל שעה האי קרא דכל מחמצת מאי עביד לי' ה"מ לשנוי דאיצטרך קרא לתערובת אלא דילמא ר"ש כחכמי' ס"ל ומוקי לכולא קרא לנתחמץ מחמת ד"א לאזהרה אמנם למסקנא מ' לי' להרמב"ם דכיון דקיי"ל כר"ש בחמץ לאחר זמנו קיי"ל כר"א דהאי קרא דמחמצת אתיא לתערובת חמץ ולא כחכמים דמסתברא דחכמים כר"י ס"ל דעיקר קרא לחמץ לאחר זמנו ולא מייתר להו כ"א כל וכל לא דרשי אבל לדידן דלא קיימ"ל כר"י לא מסתבר לאוקמי כולה קרא רק לאזהרה לנתחמץ מחמת ד"א כ"א אוקמי' קרא לתערובת ומשו"ה פסק הרמב"ם כר"א בתערובות אף דלא פסק כוותי' בנוקשה

וא"ש בזה ג"כ קו' הלח"מ מ"ש דהכא מלקי' אכל ובח"ש קיי"ל כר"י דאסור ואינו לוקה והנה תי' הא' של הלח"מ דהתם איצטרך קרא לכוי צ"ע דאדרבא לכוי וודאי לא אצטריך דאיצטרך קרא לספיקא הכי איתא בהדי' ביומא ואמנם למ"ש א"ש דבאמת מה"ט לא כ' הרמב"ם דמכל מלקי' כ"א דהכא מלקי' לי' משום קרא דמחמצת גופא וכמו"ש

אלא דמ"מ בה' אי' מזבח כ' הרמב"ם דלוקה על תערובת חמץ מדרשא דכל הרי דמלקי' על כל ונ' דהתם ע"כ אצטריך לד' הלח"מ בתי' שני אקו' דח"ש דדייקי' בח"ש לא מלקי' משום דכיון דכ' קרא ל' אכילה גמירי דאכילה בכזית וע"כ כל לאי' ולא למלקות וא"כ אבל תקטירו ג"כ ל"ק דהתם לא כ' ל' אכילה

ואמנם הלח"מ כ' ליישב אפי' אי הרמב"ם פוסק כרבנן דע"כ לא דרשו רבנן כל היכא דהסברא מתנגדת וכד' תוס' משא"כ התם כיון דמכי כל ידעי' מקצתו דגם רבנן דרשי כי כל שוב דרשי' כל גם לתערובת דכיון דמקצתו בלאו גם עירובו שוב מסתבר וק' הא כיון דרבנן דווקא כי כל דרשי היכא אי' לן שוב שום דרשא לתערובת ונ' כוונת הלח"מ דכ' כי כל שאור וכל דבש והו"מ