ליקוטי חבר בן חיים ב קיט

שונאו וב"ס הגוי ידע מזה אלא שהי' לו דגים יותר מכדי צרכו והביאן לר"ג

ואולי י"ל באמת היינו פלוגתא דרב ולוי לוי ס"ל שלא הי' חשש אי' מלאכה בשביל ישראל וא"כ י"ל אפי' באכילה התיר ר"ג ורב ס"ל דהי' חשש זה ג"כ ובטלטול הוא דהתיר ר"ג אבל לא באכילה ולרש"י שכ' דפליגי רק אי ר"ג מקיל בס' מוכן כ"כ י"ל דמאן דאסר באכילה ס"ל דהוה ס' בדשיל"מ משא"כ בטלטול וכ"כ הנוב"י דל"ש יל"מ דהרי גם היום גם מחר רוצה לטלטלו ומאן דמתיר לית לי' הך דרב אשי דס' בדשיל"מ אסור

אסא ביו"ט שני כך ג' רש"י וא"ש מ"ש רצה רבינא להתיר אבל הרי"ף גרס ביו"ט סתם וק' אטו לא ידע רבינא מתני' דמכשירין דבעי' בכדי שיעשו ונ' דהב"י הביא בשם תשו' רשב"א דישראל ששלח קודם יו"ט ע"י עכו"ם פירות לחבירו והעכו"ם נתעצל והביאן ביו"ט ל"צ בכדי שיעשה עיי"ש וא"כ הכא הוה אפכא דהני בני גננא ציוו לגוי להביא להם אחר יו"ט לצורך הגינא והגוי הקדים עצמו והביא ביו"ט אבל הבאתו מיהת הי' לצורך הגינא לאחר יו"ט ואין זה נידון דמכשירין עפ"י מה שביאר הרמב"ם דכיון שא"צ לכך עד לאחר יו"ט למה זה יתנו רמז להביא ביו"ט ומטעם זה התיר רבינא ורב שמעיה הק' לו דמשום דאינן בני תורה הו"ל לאסור ורבא מסיק כיון דגזרו חכמים על מלאכת יו"ט לא אזלי' בתר סברא לחלק

והנה הק"נ לסלק קו' רש"א בביצה השיא ד' הרא"ש דמודה דביו"ט שני מיהת אסור לאחר והיאך יפ' הסברא שנתן הרא"ש אין אדם חוטא ולא לו דכיון דאין אדם חוטא ולא לו למה יהא אסור ביו"ט שני כיון דמוקצה לא שייך דנולדה בזה מותרת בזה וצ"ע

ולסיים המס' בד' אגדה נ' ארז"ל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונט"י יצאה ב"ק בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר הנה הש"ק רומז ליום שכלו שבת ונ' דזה רמזה לנו תוה"ק באי' הוצאה והכנסה דעוה"ב נקרא רשות היחיד רשות יחידו של עולם ורשות כל יחיד ויחיד כדאמרי' במס' שבת אל בית עולמו כל צדיק וצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו והנה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והיינו דבשבת ליכא הוצאה מרשות היחיד לרה"ר שהוא העוה"ז שהכל שותפין בו כצדיק כרשע וכן בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו כ"א תורה ומע"ט והיינו דאין מכניסין מרה"ר לרה"י והנה שהע"ה רצה לעורר אותנו עוד יותר כי בעניני העוה"ז האדם מדיני בטבע אבל בעניני העוה"ב כ"א צריך לעמול לעצמו והיינו שאסר להוציא אפי' מרה"י לרה"י וזה רצה להורות לן דמ"מ אינו דומה מרובין העושין מצוה למיעוט ולזה תיקן עי"ח והנה התורה שנתיעץ בה השי"ת בעת בריאת העולם כמ' רז"ל אל תקרי אמון אלא אונין נקראת לבו של השי"ת וז"ש אם חכם לבך ישמח לבי היינו תורתו שתהא משתמרת וגם אני אשפיע טובה לישראל ואמר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי האומרים הוצאה מלאכה גרועה הוא ומה טעם בה ואשיבה על ידיך חרפי דבר ואמרו רז"ל במ' שבת דנט"י לקדש דווקא תיקן שלמה דהנה הש"י רצה להרגיל עמו ישראל שיאכלו מאכלם בקדושה צוה עלי' להקריב שלמים שיאכלו הבעלים הכל חוץ מחזה ושוק בקדושה ושהע"ה דאג כי ע"י רגילותם גם קדש יאכלו בהיסח הדעת ותיקן נט"י והנה כ"ז שהתקינו חכמים השבותי' בשבת היינו לעורר האדם על אחריתו וצאתו לנועם ה' אבל במקדש שכולו בית ה' ודומה לש"ק עצמו מה שאסרה תורה אסרה אבל שבותי' א"צ וז"ש ר"ש כל מה שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך: בע"ה בענין חמץ נוקשה ר"פ אלו עוברין לשה"ג תרל"א

ואלו עוברין ד' ר"ת דר"ל מעבירין מעל השלחן ר"ל דלאו בני מיכל נינהו ויל"ד א"כ רישא מיותר לגמרי והכי הו"ל למתני ואלו באזהרה ואין בהם כרת כותח וכו' ונ' דר"ת מיישב זה במה שסיים ואמר אבל בל יראה ליכא ומאי בעי ר"ת בזה אלא פי' קמפ' דתנא דידן רצה להוציא מסברת רש"י וסייעתו דגם בל יראה איכא ולהכי תנן ואלו עוברין ר"ל אלו דתנינן עוברין רק מעל השלחן חן אבל בל יראה ליכא ומפ' טעמא משום דאין בהם כרת אמנם אי קשי' הא ק' א"כ דמתני' לענין אכילה מיירי ות"ק ור"א דפליגי בתכשיטי נשים ג"כ לענין אכילה פליגי וכי ס"ד דת"ק ס"ל דמותר אפי' באכילה ונ' דאדרבא פלוגתיי' בהנאה דתוס' פי' לקמן דתכשיטי נשים היינו פנים של מטה דמאיס וק' וכי בהא פליגי אי מאיס או לא נבא ונחזי אמנם הרא"ש ר"פ כל שעה הביא ד' הפוסקי' דס"ל דחמץ שנפסל מאכילת כלב מותר אפי' באכילה עיי' קרבן נתנאל שם דלא כמג"א והרא"ש נחלק שם עלי' ומעתה ת"ק ס"ל כיון דמאיס ונפסל באכילת כלב אפי' באכילה מותר ור"א ס"ל כד' הרא"ש דמ"מ באכילה אסור ומ"מ י"ל דדוקא בנוקשה הוא דפליגי דס"ל לת"ק דמותר אבל בחמץ גמור גם ת"ק כהרא"ש ס"ל דאסור באכילה ומ"מ לק"מ אד' ר"ת אלא דמ"מ יל"ד דתנא תנא זה הכלל כל שהוא מין דגן ה"ז עובר ובשלמא לרש"י דעובר היינו בב"י שפיר כלל תנא כל שהוא ממין דגן אבל לר"ת דה"ז עובר ר"ל באכילה אבל בבל יראה אינו עובר תינח בהנך דמצי תנא אבל בזה הכלל ל"ש למתני הכי ונ' דבכ"מ דתנן זה הכלל ע"כ אתא לאתויי ומאי מייתי לן תנא דידן בזה הכלל ונ' דלד' תוס' לפי"מ שפי' רש"א לא פליגי ר"א בתכשיטי עם ת"ק בנוקשה ע"י תערובות כד' הר"ן ורז"ה כ"א במאוס פליגי א"כ שפיר י"ל דזה הכלל אתי לאתויי נוקשה ע"י תערובת וה"ק ל"ד נוקשה בעינא וחמץ ע"י תערובת כ"א אפי' נוקשה ע"י תערובת ושפיר קאמר דה"ז עובר אבל בל יראה ליכא וי"ל בזה ק' תוס' לקמן ע"ד ר' יושע שמק' למה מנו את אלו והק' תוס' הרי איצטרך למעוטי תכשיטי נשים אבל למ"ש קו' ר' יושע הא כיון דזה הכלל מרבה אפי' נוקשה ע"י תערובת ולמה מצו חכמים את אלו דהו"ל רק נוקשה בעינא וגמור ע"י תערובת דמ' מקשה ע"י תערובת לא וא"כ סיפא סותר לרישא וע"ז תי' דאיצטרך מ"מ לממנינהו משום שיהא בקי בהן ובשמותיהן

ד"א ביישוב ק' תוס' דהאי זה הכלל ר"א קאמר לי' ומייתי ראי' לאפוקי מת"ק דמתיר תכשיטי נשים דהרי שנינו זה הכלל וא"כ גם תכשיט בכלל וע"ז מק' לו ר' יושע לדבריך דגם תכשיטי נשי ם בכלל למה מנו חכמים את אלו ומשני משום שיהא בקי בהן ומ"מ לא קאי כ"א אתכשיטי נשים וג"כ עד"ז לק"מ אד' ר"ת דשפיר תנן עובר דוקא דלאו בני מיכל אבל בל יראה ליכא

ועתה נבא לד' רש"י בע"ה הנה עיקר קו' תוס' דמהיכי תיתי שיהי' עובר בבל יראה י"ל דהא מלתא תלי' בפלוגתא דב"ש וב"ה בריש ביצה גבי שאור בכזית אי ילפי' ביעור מאכילה ומאחר דקיי"ל כב"ה דילפינן ביעור מאכילה גם לענין בל יראה ילפי' דכל שאסרה תורה באכילה עובר עליו בבל יראה אפשר דטעמא דב"ה משום דמקשי' רחמנא בחד קרא שאור לא ימצא כי כל אוכל מ'