ליקוטי חבר בן חיים ב קיח

דבעי מיל ואפי' נתיר לו ללכת אצל עירובו משום שבות ביה"ש לא גזרו הרי לא יגיע לשם עד לאחר ביה"ש ובשלמא אם העירוב מונח במקומו הו"ל סעודה הראוי' אולי הי' שם ביה"ש במקום עירובו משא"כ השתא דאתה צריך לומר דיכול ללכת שם כולי האי לא אמרי' אילו הי' שם והוא עובר אשבות אלא דהתוס' מק' הרי סתמא תנן אפי' ביתו בתוך אלפים דיכול להגיע שם ומ"מ להש"ס ל"ק לי' אמתני' דאיכא לאוקמי כשביתו בסוף אלפי'. ועוד כ' רש"י דבמרא וחצינא הוה מלאכה דאו' וע' בריטב"א שביאר דברי רש"י ויש לי לדקדק מגמ' דר"ה דמקשי' גבי שופר השתא דרבנן דהיינו תחומין וגל אמרת לא פי' רש"י שם דלא אתי לידי אי' דאוריי' מבעי' כשמחתכין אותו עיי"ש סוה"ד ואי מרא וחצינא דאו' הרי גם גבי גל שייך דאוריי' ואפשר באמת מה"ט גמגם רש"י בר"ה שם לגרוס כל הך שקלא וטריא ולולי ד' רש"י הייתי אומר דסתמא דמילתא אין לו שם ע"פ השדה במקום עירוב ע"ש ביה"ש מרא וחצינא ועד דמייתי לי' יעבור ביה"ש ואימתי יקנה העירוב: בע"ה בענין ההיא בר טביא עירובין פ' ככל מערבין לסיומא דמס' עירובין ביום כ"ד לחודש שבט תרל"ח וגם עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזביני עד אגיד זרועך לדר לכל יבא גבורותיך

כ' רש"י דאתצוד ע"י נכרים הוזקק לכך להביא ראי' לשטתו לקמן דבכדי שיעשה היינו לערב יו"ט ודלא כמו שדחו בתוס' דאתצוד היינו ממילא ונ' דדייק לי' לרש"י דאי נפ' שהי' שם מדבי ריש גלותא אצל המצודות וראו כשנצודה החיה וודאי דוחק דהרי אסור לטייל בתוך שדהו בשבת לראות מה היא צריכה וע"כ צ"ל שמצאוהו והמצודות לא ראו מעיו"ט שנתקלקלו והו"ל ס' מוכן דקיימ"ל דאסור ואמנם ד' רש"י כד' הר' אשר מלוניל שהביא הר"ן ביצה שם דביו"ט שני ס' מוכן מותר מטעם ס"ס ואמאי לא אכל רב ששת וכ"ת משום דס"ל קדושה א' אטו משום זה לא הוה ס"ס והנה רש"י כ' דהוה חומרא בלא טעמא ויש להסביר קצת דהנה יו"ט ראשון אף דספיקא הוה מ"מ לעולם דאורייתא ואחר דאקבע לן יום זה לט"ו מאי אמרת דלמא למחר ט"ו לא גרע מחתיכה א' בשתי חתיכות דחייב עלי' אשם תלוי אבל יו"ט שני מאחר דכבר שבת ביו"ט א' הו"ל כחתיכה א' ס' חלב ולא קיימ"ל כר"א ואמנם רב ששת סבר דר' יוסי ס"ל באמת כר"א ולמען שלא יאמרו כי הוא רק דרבנן עשו אותו כקדושה א' אבל ס"ס מיהא שייך משא"כ ביום ראשון דאקבע אי' אפי' לספיקא לא חשוב וא"כ אמאי לא אכיל רב ששת א"ו דמיירי דהו"ל ודאי אינו מוכן דמיירי בניצוד ע"י גוי והגוי הביאו דורן לריש גלותא והיינו דר"פ דכל גוי המביא דורן אדעתי' דישראל טרח

ר"נ ור"ח אכל כ' רש"י והרי המתינו בכדי שיעשה ל' זה מוכיח דד' רש"י כמו שפי' בתוס' שטתו דדי בשעה מועטת ושפיר שייך והרי המתינו אבל לפי מה שפי' הר"ן פ' א"צ ד' רש"י דמודה דבעי' שימתין שיעור ההבאה ג"כ קשה מאי והרי המתינו מאין פשיטא לן שהמתינו וכבר המתינו הו"ל לרש"י למימר אלא שהר"ן הביא שם ראי' ברורה לדבריו ממתני' דמכשירין דתנן הי' ירק נמכר בה אם רוב ישראל צריך להמתין עד שיבואו ממקום קרוב ולא סגי בשיעור תלישה לחוד והיותר תימה דלד' הר"ן עצמו אין הראי' מספקת כ"כ דהר"ן כ' שם דגם בבא מחוץ לתחום צריך להמתין בכדי שיעשה וא"כ י"ל מתני' דמכשירין לענין בא מחוץ לתחום מיירי אבל ד' תוס' דבמחוץ לתחום לא בעי' בכדי שיעשה והאיך הי' מפ' לד' רש"י מתני' דמכשירין דמביא דלא סגי בכדי תלישה לחוד ונ' דהנה הרמב"ם כ' שם דטעם דהחמירו כ"כ דחיישי' דלמא הישראל רמז לעכו"ם שיביא לו ומעתה ע"כ כ' רש"י דסגי בכדי שיעור המלאכה ולא גזרינן שמא רמז לו להביא בנכרי שהביא דורן אבל מתני' דהתם דבמכירה מיירי גם רש"י מודה דגזרי' שמא רמז רמז לו ובעי' כדי כולה ותדע דהרי גם הרמב"ם אזיל בשטת רש"י בנכרי שהביא דורן דביו"ט שני שרי וע"כ צריך לחלק וכמו"ש

רש"י אלא מחוץ לתחום ובו ביום הביאו לרש"י לזה לפי משום דהש"ס לא קאמר כ"א אלא מחוץ לתחום קאתא מ' דמ"מ נחלקו ביו"ט שני וא"כ מאי מק' הש"ס והא אשכחי' רב ששת ע' רש"י ור"ל דגם במחוץ לתחום י"ל דנחלקו אי ב' קדושות הוא או לא א"ו דלל"ב בו ביום מיירי והש"ס דשתיק מזה מ' דפשיטא לי' דביו"ט שני וודאי מותר במחוץ לתחום וכד' תוס'

אמנם לולא ד' רש"י הי' אפשר לפ' דמדשתיק הש"ס ולא פי' ובו ביום הוה ש"מ דגם ללי"ב ביו"ט שני נחלקו ומ"מ מק' הש"ס שפיר והא אשכחי' רב ששת בנבאר תחלה ענין פלוגתיי' אי אדעתא דריש גלותא או אדעתי' דכולהו רבנן דמאן דאכיל סבר דהא דהתירו לישראל אחר במחוץ לתחום הטעם כמ"ש רש"י ביצה שם דבאי' תחומין לא החמירו כ"כ וא"כ מסתברא דדיו לאסור אבעה"ב שהובא בשבילו דהמביא דורן אינו מכוין רק להנות לבעה"ב ומאן דלא אכל סבר דהטעם שמא ישלח פעם אחרת להביא מחוץ לתחום ואי איהו לא מצי אכל וודאי אין אדם חוטא ולא לו ולא ישלח אבל בעה"ב שהזמין אורחין וכסיפא לי' מילתא שלא יהי' לו להאכילם ודאי שייך למגזר ואמנם אס"ד דפליגו בב' קדושות דלמא ס"ל דאדעתי' דר"ג אתי א"כ אפי' יהא קדושה א' הרי שרי לאחרים ושפיר מק' הש"ס. ובזה יתיישב לן הא דהשמיטו הרי"ף והרא"ש כאן ובביצה לי"ב דאתמר משמי' דרב אשי ואמימר ולא הביאו כ"א ללי"ק משום דפשיטא להו דבלי"ב ג"כ ביום שני נחלקו מדלא קאמר הש"ס ובו ביום הוה ואמנם אנן כר"פ קיימ"ל דאפי' יש במינו במחובר לערב מותרין בכדי שיעשו וכ' הר"ן ז"ל לערב מ' כד' רש"י והרי"ף וסייעתם דלערב יו"ט ראשון דאל"כ למוציו"ט הו"ל למימר וע"כ ליתא ללי"ב

ועכ"פ אין כ"כ קו' על התה"ד שהתיר לאורחי' והרעיש עליו הרש"ל משמעתין דהרי הרי"ף והרא"ש לא הביאו כלל ללי"ב זאת ואפי' תימא כלי"ב נחלקו הריטב"א עם תוס' כמאן הל' תוס' קבעו הל' כר"ש והריטב"א כ' כיון דכלהו רבנן בר מרב ששת אכלו הו"ל ר"ש יחיד לגביי' ומה הרעש של רש"ל בזה

תוס' ד"ה הא וודאי מאתמול נעקרה תו"ד דל"ש יעלה ויתלוש היכא דצריך שום כלי כגון בצידת דגי' וכיו"ב והדלקת נר ומילוי מים אמנם מוקצה שייך גם בדגים ועד"ז נבין מדוע לא אמר ר"פ אמתני' בדגים שהובאו לר"ג דלת"ק צריך לערב בכדי שיעשו דלא היא ר"פ לא קאמר הכי אלא אם הגוי הביא דורן לישראל דמחזי שבשביל ישראל עשה המלאכה התם אצרכוהו כדי שיעשה לרש"י כדאית לי' ולר"ת כדאי' לי' אמנם פלוגתת ר"ג וחכמי' ג"כ לא הי' שיעשה הגוי מלאכה בשביל ישראל דכה"ג לא הי' ר"ג חולק ומתיר כ"א מיירי שהגוי צד לעצמו ובס' מוכן ס' מוקצה הוא דפליגו וכמו"ש רש"י בביצה בהדיא וכ"ת הרי התם נמי הגוי הביא דגים לר"ג הרי אמר ר"ג אין רצונו לקבל הימנו ופי' רש"י שאני