ליקוטי חבר בן חיים ב קיז

דאוקימנא מתני' ברה"ר ולא בכרמלי' היינו משום דמתני' ר' היא מדקשרי להשתמש במחובר וה"ק לי' מקו' דהקשית והא משתמש במחובר דייקי' מתני' ע"כ רבי היא וע"כ מוקמי' לה ברה"ר ואי לאו דק' לן הך קו' דהא משתמש באילן היינו מוקמי' מתני' בכרמלי' וזה כוונת תוס' דאי לאו קו' דמשתמש באילן הוה מוקי למתני' בכרמלית

וכ' רש"י טעמא דר' הואיל וביה"ש ספיקא הוא בספיקא לא גזרו רבנן מבואר מדברי' דלר' אין חילוק בין ביה"ש מ"ש לביה"ש ע"ש שנסתפק בזה המג"א סי' שמ"ב וע' נתיב חיים על ש"ע שם וק"ל בשמעתין ונ' דרש"י לטעמי' שפיר פשוט לי' ממתני' סוף כ"מ דגם במו"ש פליג רבי וע"ד שכ' הק"נ דהתם תנן ס' חשיכה דהיינו ע"ש וס' אינה חשיכה דהיינו מו"ש ורש"י כ' במתני' שם דמתני' דלא כר' וק' ל"ל לתנא למתני ס' אינה חשיכה למו"ש הרי במו"ש אפי' רבי מודה אלא ש"מ דרבי דפליג אפי' במו"ש פליג והא גופא אשמעי' תנא דבמה מדליקין

ויל"ד בד' רש"י ב"מ שם למ"ש דמתני' דלא כרבי א"כ סיפא דאין מדליקין את הנרות אפי' ע"י גוי מיירי ולמה נדחק רש"י לפ' זו ואצ"ל זו שהוא דאוריי' ועוד הרי אי אין מדליקין ר"ל ע"י ישראל ק' חדא פשיטא דביה"ש אין מדליקין אטו עד השתא לא ידעי' דס' דאורייתא לחומרא ותו כי היכי דלא תנן אין מערבין עירובי תחומין משום דסמוך ארישא דתנן עירבתם כדמבאר הש"ס שם תנן הדליקו את הנר ולמה תו תנן אין מדליקין וכו' ולזה נ' דגם רש"י מודה דע"י גוי קאמר אין מדליקין לה"ק רש"י זו ואצ"ל זו מעשר וטבילת כלים לית בהן דררא דאוריי' דתיקון דדהו דרבנן הדלקת הנר דאי' בי' דררא דאוריי' לא כ"ש

וע' רש"י פ' בא גבי כל מלאכה לא יעשה כ' רש"י ע"י אחרים והרמב"ן הק' עליו והב"י בשם סמ"ג הביא דאמירה לגוי דאוריי' הוה

ונ' דמה"ט כ' רש"י ואין מטבילין משום מתקן דליהוי דרבנן גמור דאי הוה משום שמא יעבירנו בר"ה הרי שוב אי' בי' דררא דאוריי' ולא תימא דרש"י דוקא אליבא דרבא בסוגיא דטבילת כלים קנקט לה כ"א נ' ד' רש"י דע"כ לא קאמר רבה דאיכא בטבילה משום שמא יעבירנו אלא באם שחל להיות אחר השבת דשייך הכל חייבין לטהר קודם הרגל ואיכא טרדא דכולהו דמי' ללולב ושופר משא"כ הכא דבשבת דעלמא עסקי' דאין טרוד כ"א זה הטובל לבדו דמי' טפי למילה דלא גזרו בה מה"ט משום דאבי הבן לבדו טרוד וכמו"ש תוס' במגילה שם ודקאמר הש"ס בביצה ורבה גזירה שבת דעלמא היינו מקמי דידעי' לדרבא וכ"ת א"כ ל"ל לרבה כלל ביו"ט אחר השבת לטעמא דיעבירנה כיון דע"כ בשבת דעלמא הטעם כדרבא משום מתקן ה"ט דס"ל לרבה דאי לאו דשייך ביו"ט שמא יעבירנו משום מתקן לא הוו מבטלי רבנן מצוה בזמנה דאוריי' לטהר עצמו ברגל אבל כיון דהכל חייבין בה גזרו עלי' שמא יעבירנו כמו בלולב ושופר

ועתה נבא לד' החולקי' על רש"י ומוקמי מתני' דב"מ אפי' כר' וס"ל דר' לא קאמר כ"א במקום מצוה ומתירין להדליק נר ע"י גוי משום דנר שבות מצוה וא"כ אין מדליקין את הנרות ע"י ישראל קאמר וק' כמ"ש לעיל פשיטא דס' דאוריי' אסור ותו הא מרישא שמעי' ונ' דלהנך פוסקים בכיון נקט תנא אין מדליקין את הנרות דלא תימא כד' רש"י דמתני' דלא כר' להכי נקט נרות בהדיא דלכ"ע אסור לאשמעינן דכולא מתני' כר' ג"כ אתי'

וכ' הטור דאם הי' טרוד ונחפז לעשר מותר לעשר ביה"ש והק' הב"י הרי תנן בהדיא אין מעשרין ותי' דאדמאי קאי וס"ל להטור דגם דמאי לא שרי כ"א בטרוד וק' מנ"ל להטור הא והב"י גופא נ' לו דוחק לפ' סתם ד' הטור בדמאי וכ' עוד דהטור ס"ל כרש"י דמתני' דלא כר' וא"כ לדידן דקיי"ל כרבי שפיר כ' הטור וד' אלו צ"ע דאי מתני' דלא כר' א"כ לרבי כל שבות שרי ביה"ש ומנ"ל להטור לחלק בין מצוה או לאו מצוה ונ' דהטור ק' לי' תרי קו' במתני' חדא כי היכי דשביק תנא למתני אין מערבין ערובי תחומין משום דסמוך ארישא דתנן ועירבתם ה"נ לא הו"ל למתני אין מעשרין דתנן ברישא עשרתם ותו מדתנן בסיפא מעשרין את הדמאי אנן ידעי' דודאי אין מעשרין ותרתי ל"ל למתני א"ו הך משנה יתירה בא להורות לן דוודאי הא דאין מעשרין את הודאי היינו אפי' אם צריך לה לסעודת שבת כדדייק הב"ח דתנן דמאי דומיא דטומנין את החמין דקאי לצורך שבת וש"מ דווקא דמאי אבל וודאי לא וכ"ת טעמא מאי לזה תנן תחלה בעם חשיכה צ"ל עשרתם ואי בתר הכי עבר זמנו ולא עשר הרי פשע בנפשי' אי אמר ואי לא אמר עישרתם ביטל תק"ר וממנ"פ אין מעשרין את הודאי אפי' לצורך טבל אבל דווקא אם פשט ואמר או לא אמר וכמו"ש אבל אם הי' טרוד ושכח לומר עשרתם שוב הו"ל מעשר לצורך שבת כשאר דבר מצוה דלא גזרו עליו ביה"ש ודיוק זה ממשנה יתירה ילפי' וכמ"ש והן הן דברי הטור

ובזה מיושב קו' תויו"ט כיון דעירובי תחומין דרבנן למה לא יערב לר' ביה"ש ולמ"ש כיון דעם חשיכה חייב לומר עירבתם אי פשע בתר הכי ולא עירב או פשע ולא אמר קנסוהו רבנן ולפ"ז הטור בטרדא דמעשר לצורך שבת מיירי אבל הרמב"ם ס"ל כל טרדא שרי לר' ביה"ש ונחלקו הר' אברהם בנו עם ה"ה מאין יצא לו להרמב"ם דין זה והר' אברהם יליף לה מעי"ח ולה"ה ממערבין לדבר הרשות בדיעבד אפי' ע"ג אילן הוה עירוב

והנה ה"ה מיאן בד' הר' אברהם משום דס"ל אף עי"ח מקרי דבר מצוה כמו"ש הריטב"א עירובין מ"ח דהו"ל דרכי שלום אבל גם ד' ה"ה צריכין תבלין דילמא באמת דווקא במערב לדבר מצוה קאמר ר' ומנ"ל להרמב"ם לדייק ג"כ טרוד ונ' דק' לי' להרמב"ם מנ"ל דרבנן אפליגו עלי' דר' בהא דס"ל במקום מצוה לא גזרו על שבות ביה"ש דילמא בהא רבנן מודו לי' לר' וקמפלגי בהא גופא ר' ס"ל אין מערבין אלא לדבר מצוה ומשו"ה מתיר באילן ורבנן ס"ל מערבין לדבר הרשות ומשו"ה פליגי אלא ש"מ דלר' דבר מצוה ל"ד דכל שהוא טרוד ונחפז לדבר הו"ל כדבר מצוה וכל המערב עי"ח טרוד ונחפז הוא לדבר ואמאי שוב פליגי רבנן אלא ש"מ לית להו דר'

וראיתי בד' רש"י לקמן ל"ה איזו דברי' שיש לדקדק בהם שכ' דבנתגלגל לא הוי עירוב משום דאי קנה שביתה בביתו הרי אינו יכול ללכת אצל עירובו וק' אם רוצה לקנות שביתה בביתו עירוב למה לי כלל והי' אפשר לומר דכוונת רש"י דביה"ש הוה תלתי רבעי מיל וא"כ י"ל תחלת ביה"ש דעתו בביתו ובסוף ביה"ש יקנה לו עירובו ומשו"ה אמרי' הכי כדי שלא יהא אסור בבית וכמו"ש תוס' וע"ו כ' רש"י דעכ"פ אינו יכול ללכת אצל עירובו והאיך יקנה לו עירובו אמנם הלא רש"י מס' בב"מ דע"ת אסור לקנות ביה"ש וליתא לדברינו וד' רש"י צ"ע. ואמנם גם ד' תוס' צריכין ביאור דכולי האי אמאי לא מפ' הש"ס ונ' דלכאורה אם ביתו בסוף אלפים מעירובו ומהלך אלפים אמה הוא מיל וביה"ש תלתא