ליקוטי חבר בן חיים ב קטז

דיוכל לקיים שני' בב' פתחי' הרי לא נצטוה על כך לד' תוס' והדרא קו' ב"י לדוכתא ונ' ע"ד התוס' דלא חיישי' לעושה ביד רמה כלל ומה דחיישי' היינו לרמאי' וכמו שאמרו כאן בפיאה ומעתה אדרבא ע"י שיש כאן שני פתחים יאמרו כי רמאי היא זה וסומך שיאמרו בכל פתח בפתח אחר הדליק ולעולם לא הדליק כלל ומייתי ראי' מן פאה דהתם ג"כ עיקר החשד משום הרמאים כדתנא בהדי' והיינו הך משא"כ בביהכ"נ אם אינו רוצה ללכת לביהכ"נ הלא יוכל לישב בביתו או להסב דרך אחר וכיון דאיכא עוד פתחא אחרינא וודאי בפתחא אחרינא עייל וזה לא שייך בנ"ח ולא בפיאה

אמנם הך דבתרא שכ' לא א"ש לד' רש"י דבשלמא אי בחצר מיירי שפתח א' במבוי זה ופתח א' במבוי אחרת ההולך במבוי זה לא יטריח ללכת למבוי אחרת לראות אם האי גברא אדליק או לא אבל לרש"י דמיירי בבית שבחצר מאי רמאות שייך כאן ההולך בחצר ויראה שלא הדליק בפתח א' בנקל יטריח לראות אם גם בפתח אחר לא אדליק

ועוררני תלמיד א' אם מדליק משום חשדא אם יכול להשתמש לאורה ודעתי דאסור דהרואה אומר לצורכה אדלקה ושוב איכא חשדא ואף דלר"ה כל נ"ח מותר להשתמש לאורה ולא אמרי' הכי היינו משום דלר"ה מדינא מותר וסמכי' דמקומו מוכיח עליו אבל לדידן דקיי"ל אסור להשתמש אם ישתמש לאורה יאמרו לצרכו אדלקה: בע"ה בענין כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות עירובין פ' בכל מערבין

נתנו בבור מסקי' לקמן דקאי בכרמלי' ויל"ד כיון דכבר אשמעי' ברישא בנתנו באילן נר' דלא גזרו על שבות ביה"ש למאי נ"מ תנא הך סיפא והי' נ' דתנא בא להוציאנו מטעות שלא נאמר דווקא להשתמש באילן שבות כזה הוא דהתיר רבי דכה"ג מיירי רבי והתימא על הר' אברהם בן הרמב"ם בכ"מ ה' שבת פכ"ד שהק' הא רבי סתמא קאמר אטו רבי קאמר מלתא בהדיא מהך דנתנו באילן דייקי' לקמן לא זולת ועכ"פ ס"ד דהתם דווקא דהטעם שמא יתלוש וביה"ש א"נ יתלוש הוה ספיקא ולא גזרו רבנן משא"כ כרמלי' דהוא אי' דרבנן מצ"ע לא קשרי רבי קמ"ל תנא דאפי' בכרמלית קאמר רבי ויש עוד להוסיף מאין יהי' לנו הטעות דהראשונים הק' הכא סתם לן תנא כרבי ובשבת תנן ס' חשיכה אין מעשרין את הוודאי ופי' רש"י שם דלא כרבי ואי הוה מחלקי' בין משתמש באילן לשאר שבותים הוה א"ש דאין מעשרין בשבת ג"כ אי' דרבנן הוא ולא מטעם גזירה קמ"ל תנא בור

ועד"ז הי' נ' ליישב מ"ש רש"י לקמן גבי פלוגתא דר' ורבנן כל אי' דרבנן בשבת שבות קרי להו דלא תימא דבאילן דווקא קאמר רבי דהרי אף בכרמלי' דבור דמתני' קאמר כר' אלא דמ"מ מאי בעי רש"י התם דווקא בזה ונ' משום דרש"י נדחק לפ' דאסור ליטלו ר"ל בשבת והריטב"א שפי' אביה"ש עיי"ש ולכאורה הי' אפשר לומר דבאמת גם ביה"ש אסור ליטלו משום דמטלטל מכרמלית ומ"מ הוי עירובו עירוב שהרי יכול לאכלו ע"ג האילן וע"ז כ' רש"י דלא היא כ"א מסקי' לקמן כל דרבנן שבות קרי לי'

אלא דאכתי ק' לד' רש"י דמריש' דתנן למטה מי' עירובו עירוב מוכח דמכרמלי' לר"ה לא גזרו א"כ סיפא ל"ל ונ' דמשנה יתירא לדיוקא אתא דווקא בכרמלי' עירובו עירוב ולא בר"ה וכמו שהביא ה"ה פכ"ד מה' שבת בשם הרשב"א דאם הניח העירוב בר"ה חוץ לח' אמות אין עירובו עירוב אע"ג דיוכל לטלטלו פחות פחות מד"א דלא הוה כ"א דרבנן דרבנן כי האי לא שרי רבי דקרוב ליגע באי' תורה

תוס' ד"ה מה לי למעלה יל"ד אמאי לא ציינו קו' אקו' הש"ס האי אילן היכא קאי דהו"ל להק' הא קמשתמש במחובר ונ' משום דבתו' מסתייעו ממה דקאמר הש"ס מה לי למעלה מה לי למטה כלומר כיון דקשרית למטה ולא חיישת למשתמש במחובר גם למעלה תשרי ולכך ציינו דברי' אמה לי למעלה וכו'

ובעיקר קו' לכאורה יש לתרץ דאיכא למימר מתני' דתנן אילן ל"ד באילן גופי' כ"א בכלכלה התלוי באילן וס"ל לתנא צדדין מותרין ואמנם למסקנא מוקמי' מתני' כרבי דקיי"ל כוותי' וקיי"ל ג"כ צדדין אסורין וכמ"ש רש"י לקמן והו"ל שוב מתני' אי מוקמת לה בכלכלה דלא כהל' ולהכי מק' הש"ס מהשתמש במחובר

אלא דלד' הריטב"א שכ' לקמן דקו' הש"ס הי' משום דביה"ש לכ"ע צדדין מותרין ק' מאי מק' הכא והא משתמש במחובר דלמא מתני' בכלכלה מיירי וצ"ל משום דעכ"פ מסיפא דמיירי בכרמלית לכ"ע ע"כ צ"ל מתני' ר' הוא משני לי' שפיר מתני' באילן עצמו וכדקתני ר' בהדיא לקמן

תוס' ד"ה רה"י עולה עד לרקיע י"ל בנדקדק ג"כ ל' מה לי למעלה בקיצור הו"ל להש"ס למימר למעלה אמאי אין עירובו עירוב הא רה"י עולה וכו' וכ"כ בתוס' יישבו דקדוק זה בדבור הקודם אבל י"ל דה"ק הש"ס הרי גם למטה כרמלי' הוה ואמאי עירובו עירוב דאכתי לא מוקמי' מתני' כר' כ"א בכלכלה וכמ"ש דאפי' רבנן מודו דצדדין מותרין ס"ל השתא ואמאי למטה עירובו עירוב אע"כ דל"ק כאן כרמלית ברה"י דרה"י עולה לרקיע וא"כ מה לי למעלה מה לי למטה

רש"י ד"ה דקאי בר"ה ורבינו יהונתן דחה דלמא האילן למטה מי' אינו רחב ד' ולא הוה כרמלית ונ' דרש"י לא ס"ל האי תי' משום דק' א"כ ל"ל לתנא לאפלוגי בין למעלה ובין למטה ולמעלה מיירי ברחב ד' ולמטה באינו רחב ד' ליפלוג בחדא לחוד או בלמעלה או בלמטה בין רחב ד' או אין רחב ד' וכבר רמזנו לעיל ליישב קו' רש"י דהרי בנתכוין לשבות למעלה קאמר הש"ס הוא ועירובו במקום א' ומאי אהני לן הרי אינו יכול להוריד העירוב למטה וע"כ צ"ל ביוכל לעלות מבע"י ולאכלו שם ביה"ש ולירד א"כ גם בכרמלית ר"ל למטה מי' נוכל לאוקי מתני' שעולה שם ואוכלו

רש"י לשבות למטה תי' הוא דלא תימא דהוה ג"כ שקלא וטריא ועלה קאמר והא משתמש באילן ולזה כ' רש"י דלא היא דקו' והא משתמש באילן אין לה שייכות להאי תי' דאמתני' ק' וכמ"ש תוס'. והא משתמש באילן הק' הריטב"א אטו צריך להשתמש באילן כשניטל עירובו ונ' דהמניח עירובו באילן פחות מי"ט הרי צריך להטמינו שם שלא תאכלהו חיה שרץ ועוף וממילא כשמחפש אחרי' משתמש באילן

וכ' רש"י דה"ה דהו"מ למפרך והקמפיק לכרמלי' ותי' בתוס' דע"ז הוה משני לי' דקאי בר"ה והק' הריטב"א הרי עכ"פ עכשו דמשני הש"ס שנתכוין דקאי בר"ה שפיר הק' רש"י דהו"ל למפרך וכו' ונ' כוונת תוס' עד"ז דהתרצן דשני לי' מעיקרא דקאי בר"ה ולא שני לי' דקאי בכרמלית היינו משום דמוקי מתני' כרבי והמק' לא הבין דבר זה והק' לו והא משתמש במחובר ומשני לי' דהא