ליקוטי חבר בן חיים ב קטו

הר' שלמה שהביא הרא"ש והובא בר"נ בשם הרמב"ן דברירה דשותפין אין לה ענין כלל לשאר ברירה דא"כ מאי מק' הש"ס הכא וסבר ר"נ יש ברירה והרי אחין שחלקו מה ענין ברירה זו להך ברירה דשותפין וקו' זו ק' ג"כ על הר"נ בנדרי' שם שהחזיק על ידו ביש"ש ב"ק דיש עכ"פ עדיפות להך ברירה א"כ יק' שוב מאי מק' הש"ס מהך ברירה לאחין שחלקו וצע"ג וה' יאיר עינינו בתוה"ק: בעז"ה בענין חשדא שייך למס' שבת חנוכה ט"ל

חצר שיש לה ב' פתחים ע' רש"י הוכרח לפ' כן לטעמי' שפי' לעיל דעל פתח ביתו דווקא לא בר"ה וכן ד' הר"ן וד' הרמב"ם ויל"ד דהא אמרי' מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ואי מדליקין בחצר בפנים מאי ענין שוק לכאן וצריך לדחוק דמ"מ בני אדם עוברי' לפני החצר ורואי' אם הדליקו אמנם תוס' הביאו ראי' מנר שי"ל ב' פיות וכבר יישב זה רש"י במ"ש שם לב' בני אדם למהדרין העושין נר לכל א' ונ' דתוס' מיאנו בזה מאחר שכ' דמהדרין מן המהדרין אינם עושים נר לכ"א וא"כ מהי"ת נימא דרבא מכת בינוני' הוא דמשתעי א"ו מעיקר חיובא מיירי דהיינו נר איש וביתו ושפיר יש ראי' במדליק בר"ה אמנם הא גופא דק' להו לתוס' היאך יהא ניכר אם מוסיף היינו דווקא אם מדליק בפתח החצר שיש שמה כמה בתי' ונהי דכל בית יכול לעשות שורה בפ"ע וכולן בטפח הסמוך לפתח זה למעלה מזה מ"מ אם גם בני הבית ידליקו כא' שוב לא יהי' ניכר כמה מוסיפין אבל באמת זה ק' דהרי קיי"ל מצוה בו יותר מבשלוחו ולמה לא נימא דטפי איכא הידור אם מדליק בעצמו אמנם לד' רש"י והרמב"ם דעל פתח ביתו מדליק שפיר כל א' מבני הבית י"ל שורה בפ"ע ושפיר איכא היכירא ומבואר מזה דהמחבר דפסק בכ"מ כהרמב"ם שבק כאן ד' הרמב"ם לענין מהדרין מן המהדרין ופסק כד' תוס' משום דמ' לי' דהרמב"ם אזיל לשטתו דמפ' כרש"י דעל פתח ביתו דווקא ולא בר"ה ול"ק עלי' קו' תוס' אבל המחבר פסק כרוב המפ' דבר"ה על פתח החצר מדליקין ושפיר ע"כ מפ' כתוס'

ואמנם הרשב"א בחי' הק' מר"י דמייתי הש"ס דנר חנוכה פטור מפני שהניח ברשות ולד' רש"י מאי רשות איכא הלא אין המצוה ברה"ר ותמה אני על קו' זו דהנה תוס' לטעמיי' אתקשו להו ל' הש"ס על פתח ביתו וכ' דבבית מיוחדת העומדת ברה"ר מיירי וא"כ גם הך דחנוני לד' רש"י מיירי בחנות העומדת ברה"ר בלא חצר

וכ' רש"י וקמפ' טעמא משום חשדא וכו' וד' רש"י תמוהי' דאפי' בס"ד לא עלה ע"ד הש"ס לפ' כן משום דק' מיד אפי' ברוח א' נמי ומה דחקו לרש"י להביא פי' שאין לו רגלים ונ' דרש"י בא ליישב ל' הש"ס דקאמר מ"ט אילימא משום חשדא וכי שייך לומר טעם אחר אטו יהא נ"ח כמזוזה שיהא כל פתח חייב ולזה פי' רש"י דה"ק הש"ס מנ"ל לרבא הא לחלק בין רוח א' לב' רוחות מאחר דטעמא דר"ה משום חשדא וחשדא ע"כ דעלמא דבני מתא הרי יודעין שיש לו פתח אחרת ולעלמא מה לי מרוח א' או מב' רוחות וזה תו"ד רש"י דבלא רבא ניחא לן דר"ה דחיישי' לחשדא דעלמא וע"ד שכ' רש"י אבל לרבא ק'

מב' רוחות הוצרך רש"י לפ' כן שוב לטעמי' דלשטת תוס' ב' רוחות א' למבוי שבמזרח והשני למבוי שבמערב וכ"ז בחצר שגדול הרבה אבל בבית אם הפתחי' מכווני' שפיר רואי' בצד א' הפתח שכנגדו

ויל"ד לד' תוס' דקאי אבני חצר הרי קיי"ל בר"ה דבשל רבים ליכא חשדא וצ"ל דמיירי שהחצר של א' וכן מ' ל' הגמ' מדבהא לא אדליק בהא נמי לא אדליק מ' דקאי אאותו גברא דאי לא הו"לל מדהני לא אדליקו ותו דמהי"ת יאמרו מדהני דדיירי על הפתח החצר זה לא אדלקו גם אינך לא אדלקו אטו מחזיקין רעותא מגברא לגברא אבל לד' רש"י והרמב"ם א"ש דקאי רק אבני הבית

ואמנם מה ענין חשדא דעלמא שייך לרש"י דמה ענין בני עלמא אל תוך החצר לזה כ' רש"י שעוברים דרך שם לשוק וצ"ל לפי הס"ד דל' בר"ה תרתי מ' החצר עצמו י"ל ב' פתחים והבית שבחצר ג"כ י"ל ב' פתחים ואמנם למסקנא דקאי אחשדא דמתא א"צ לזה דבני מתא וודאי שכיחי בחצר אצל הבע"ב הדרים שם ומיושב לד' רש"י קו' המג"א דלמה לא ניחש באמת לחשדא דעלמא ג"כ ונצרך גם מרוח א' להדליק ולד' רש"י א"ש דמיירי בסתם חצר שאינו פתוח אלא למבוי א' ומרוח שני סתום ולא יעבורו בו בני עלמא. ואמנם תי' המג"א ק' שכ' דאין בני אדם נכרי' מצוי' ברחוב בלילה הרי זמן הדלקה קודם הלילה ונ' כוונתו דבמשך זמן הדלקה אין כאן חשד דיאמרו עוד ידליק וכשעבר זמן הדלקה הוה לילה ועוררני תלמיד א' דעכ"פ בע"ש יהי' חשדא שזמן הדלקה מפלג המנחה ולמעלה והשבתי דבע"ש אם לא יראו שהדליק יאמרו עני דר כאן וצריך הנר לנר ביתו דהרי אבני עלמא דייני'

והנה באמת יש להביא ראי' מהא גופא דנר ביתו עדיף לד' תוס' דהמג"א הק' למה יהא נר ביתו עדיף ידליק הנ"ח בביתו ולא יגרע משעת הסכנה דמניחו על שלחנו ודיו ואמנם הא ל"ק דגם בשעת הסכנה צריך נר אחר משום היכר וכמו"ש הרז"ה דלענין להשתמש לא מהני דעכ"פ משתמש דטובי' השני' מן האחד אבל אי מדליק על פתח הבית מבפנים הרי יוכל לאכול ג"כ על פתח הבית וההיכר הוא כי מקומו פתח הבית מוכיח עליו משא"כ לד' תוס' דמקום ההדלקה ברה"ר ושם אין מקום אכילה ואי מדליק בפתח הבית ליכא היכירא אמנם רש"י יישב זה לקמן שכ' שלום ביתו שמצטערים לישב בחשך כלומר לא האכילה הי' השלום בית כ"א הצער לישב בחשך ומיושב ג"כ קו' המג"א על הפוסקי' דתשמיש קדושה מותר להשתמש

ומנא תימרא דחיישי' לחשדא יל"ד הרי כ"מ שגזרו חכמים מפני מראית עין היינו חשדא ונ' דקו' הש"ס הי' קו' הב"י הרי בעלמא היכי דאיכא למתלי בזכות לא חיישי' שידונו לכף חובה ומ"ש הכא שיאמרו מדבהא לא אדליק וכו' ומייתי ראי' מפיאה דאמרה תורה פיאה בסוף שדהו משום חשדא ואדרבא כיון דשרי ליתן גם באמצע למה ידונו אותו לכף חובה אלא ש"מ דאפי' כה"ג חיישי' לחשדא אלא דק' מ"ש מביהכ"נ

והנה לד' רש"י ורמב"ם שכ' דאף המהדרין מן המהדרין מדליקין נר לכל א' ולא ימלט שאין בכל הבית הגדול הזה כ"א איש א' וע"כ דאינו מן המהדרין ויאמרו מדאינו מדליק נר לכל א' דאם הי' מדליק הרי היה יכולין להדליק א' בפתח זה וא' בפתח זה ומדאינו מן המהדרין וודאי לא אדליק כלל ע"ד שכ' החו"ה כל שאין לו תוספת אין לו חובה ומייתי ראי' מפיאה דמשום דהאי גברא מאחר דלא הניח פיאה לבסוף עבר או על גזל עניי' או ביטול עניי' יאמרו מדעל הא עבר אימא לא נתן כלל והיינו הך דשמעתין ואמנם לד' תוס' דס"ל דמהדרין מן המהדרין אין עושין נר לכל א' מהי"ת יחשדו מדלא אדליק נר לכל א' ש"מ לא אדליק דלמא הוא מן המהדרין מן המהדרין ומוסיף והולך באידך פתח ואף