ליקוטי חבר בן חיים ב קיד

ואמנם לד' הרמב"ן י"ל דס"ד לא רצה ס' מקודשת הוה לאפוקי מת"ק דמשוי לה וודאי מקודשת לכך נקט רצה מקודשת וע"כ דאמרי' יש ברירה ולא רצה ג"כ אינה מקודשת דיש ברירה

ביצה פ' אין משילין

רש"י ד"ה שלקחו מעיו"ט לחלקה ביו"ט קשה ליה לרש"י דהו"ל למתני בקיצור שותפין שחלקו חבי' ובהמה ביו"ט א"ו רבותא קמ"ל דס"ד דווקא אם לא היה ברי שיחלוקו ביו"ט הוא דס"ל לשמואל אין ברירה אבל לקחו לחלקה ביו"ט מודה שמואל קמ"ל דאפי' כה"ג פליג

דקינקי תחומין ע' ברי"ף כוונתו כוון דלא היה רגע ביה"ש שלא ינק פלגא דהאי מהאי ופלגא דהאי מהאי ל"ש ברירה: ויל"ד דעכ"פ ליבטול האי פורתא ברובא וע"כ צ"ל כרב אשי לקמן גבי מים ומלח דהו"ל דשיל"מ דלא בטיל ואמנם לדברי המרדכי בגיגי' דאם נולד האי' בתוך התערובת ל"ש דשיל"מ א"כ גם כאן ליבטל ואולי לדברי המרדכי הכא רב לטעמיה דס"ל מב"מ לא בטיל וא"כ לדידן לא קיי"ל כרב

ואמנם קו' רב כהנא ורב אסי דשתיק להו מ"מ י"ל עד"ז דטעמא דרב משום דשיל"מ לא בטיל אמנם לענין אי' מוקצה א"כ מאי הו"ל למעבד לשחוט מעיו"ט הרי מדלא אסרו רבנן לשחוט ביו"ט ש"מ דאין זה מכבוד יו"ט לשחוט מעיו"ט וכה"ג לא שייך דשיל"מ דהו"ל כעין פסידא משא"כ באי' תחומין כ' רש"י לקמן דיש עוד סברא דיכול לאוכלו כאן וכה"ג וודאי מקרי יל"מ ולהכי שתק רב

ואמר רב אושעי' מכאן ולהבא הנה לפי מה דמסקינן לחלק בין דאוריי' לדרבנן וטומאת פתחים ע"כ דאוריי' וכמ"ש רש"י לקמן דאל"כ למה קאמר רב אושעי' מכאן ולהבא וא"כ יק' ע"ד הרמב"ם שהביא סתמא להא דנפתח א' מהם ולא ביאר אם למפרע אם מכאן ולהבא ונ' דהנה רש"י לעיל י' כ' דטומאה זו דרבנן וק' מסוגיין דע"כ ס"ל דאוריי' וכמ"ש ונ' ד' רש"י דע"כ רבא דמפ' אפי' למפרע מטהרי ב"ה ס"ל דהוה דרבנן דאל"כ כ"א דאפי' בדאורי' אי' להו לב"ה ברירה א"כ הרי רבא גופא קאמר בפ' יש בכור בין ר"מ בין ר"י ס"ל מחצה יורשין מחצה לקוחות משום דמס' להו ואמאי מס' להו כיון דב"ה פשיטא להו אלא ש"מ רבא באמת ס"ל טומאת פתחים דרבנן וא"כ פסק הרמב"ם כרבא ואפי' למפרע מטהרי ב"ה

ואמנם הרש"א הק' מ"מ מאחר דבדרבנן גם רב אושעי' מודה למה לא קאמרי ב"ה שוב מכאן אני נוטל למחר דהרי בדרבנן יש ברירה ונ' מזה ראי' לד' סמ"ג שכ' לעיל דהיכא דעושה הס' בידי' גם בדרבנן אין ברירה והתם כיון שיכול לומר זה וזה אני נוטל ואומר מכאן אני נוטל הו"ל כעושה הספק בידים ואין ברירה אמנם כ"ז לדידן דמס' לן וכד' הרמב"ם משא"כ הש"ס הוה סבר דב"ה פשיטא להו דיש ברירה וא"כ אפי' בעושה ס' בידי' אמרי' ברירה משא"כ למסקנא וכמ"ש:

רש"י האחין שחלקו מדבריו כאן מבואר לכאורה דגם לר"י אין ברירה רק ס' הוה ולא כ"כ במק"א ונ' דלס"ד דהכא כ' רש"י כן דבעי למימר דר"י מחלק בין דאוריית' לדרבנן א"כ ע"כ צ"ל דלהס"ד גם לר"י אין ברירה ס' הוה אבל באמת למסקנא דגם בדרבנן לר"י אין ברירה לר"י אין ברירה וודאי הוה וכן מוכח בגיטין דקאמר אפי' לקולא אף אחרון אינו פוסל וז"נ ג"כ כוונת תוס' שכ' משום דבעי לשנויי לעולם לא תיפוך ולמה בעי לשנויי הכי אלא משום דעכ"פ יק' מהך דגיטין דקאמר ר"י בדאורייתא לקולא אין ברירה ואף דיש לדחות ע"ד אחר שכ' ומדאצטריך ר"י לשנויי וכבר בא חכם כוונתו דלכאורה הו"ל לר"י לשנות לחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים אא"ב דר"י ס"ל דמאן דאית ליה ברירה הו"ל וודאי ומאן דלית ליה שוב הו"ל וודאי א"כ מדס"ל לר"י בדעת אחרים יש ברירה דיו למיהוי ד' עצמו ס' וגם ס' הול"ל ס' דרבנן להקל אבל אי ס"ל לר"י דאין ברירה ס' הוה א"כ נימא דר"י בדעת אחרים מיקל בדרבנן ובדעת עצמו משוי ליה וודאי וא"כ מדלא משני ר"י הכי ש"מ דלדידיה אין ס' כלל בברירה וא"כ אין לחלק בין דאוריית' לדרבנן

והנה הרי"ף הביא דהל' כרב אושעי' ואח"כ מסיק דרב ורב אושעי' בחדא שיטתא וד' הר"ן דבין לענין חבי' בין לענין בהמה קאמר דרב אודי להו לרב כהנא ורב אסי ולדבריו ק' כיון שכ' הרי"ף דהל' כרב אושעי' לאיזו ענין הביא אח"כ דרב ורב אושעיא בחדא שיטתא ותו לדברי הר"ן לאיזו ענין האריך הרי"ף בביאור ענין ינקי תחומין מהדדי ואמנם לד' שאר הראשונים ג"כ יל"ד למאי הל' כ' דרב ורב אושעי' בחדא שיטה ושמואל ור"י בחדא שיטה הרי לשמואל ור"י וודאי בהמה אסורה דלא עדיפא מחבי' כמבואר וכ"כ קו' הבעל העיטור שהביא הרא"ש הרי ר' אושעיא קאמר אין ברירה וקו' הרא"ש אטו לא ידעינן דפליגי תנאי טובא בברירה ולזה נ' דאדר בא גם הרי"ף ק' ליה קו' הבעל העיטור והרא"ש לזה מפ' דאדרבא האי מאי הוה עלה קאי אבהמה וה"ק הש"ס מדקאמר רב אושעי' יש ברירה דיש לסתור דברי' מכח דברי עצמו במק"א דקאמר אין ברירה הול"ל מותרת כרב א"ו דבא להורות דווקא היכא דשייך ברירה מתיר אבל בבהמה דלא שייך ברירה וכמו שביאר הרי"ף אסור לרב אושעי' והיינו דכ' הרי"ף דוודאי היה דלפסוק הל' כרב אושעי' היינו לענין בדרבנן יש ברירה אבל לענין בהמה לא אפסיק ואמנם מדקאמר רב אושעיא יש ברירה ש"מ כרב ס"ל לחלק בין חבי' לבהמה ואף דשמואל ור"י לא חלקו וס"ל דזה דינו כזה אנן כרב ורב אושעי' קיי"ל: פ' משילין

מתני' כרגלי הממלא רש"י דיש ברירה להחמיר והנה במתני' י"ל דתנא ס"ל יש ברירה מדאוריי' אבל הרמב"ם שהביא ג"כ כרגלי הממלא ואיהו פסק דברירה ס' הוה וא"כ למה נימא יש ברירה להחמיר בדרבנן וצ"ל דמ"מ בשעה שמילא הרי אמרי' דמותר להוליכו בתחום שלו דיש ברירה וא"כ נימא בתר הכי כשיזכה בהן אחר שוב ברירה והן הן ד' רש"י דברירה דממלא הוא ע"כ להחמיר אאידך

אמנם הרש"א הק' מר"נ לקמן ונבאר קו' כי היא קו' גדולה דממ"נ מאי ס"ל לר"נ ס"ל ברירה ס' הוה למה מס' פטור ממעשר בהמה אי ס"ל אין ברירה וודאי למה מודה כרגלי הממלא במילא לעצמו ואפי' במילא לחבירו דס"ל לר"נ דכרגלי מי שנתמלאו לו צריך אתה לברירה והקו' עצומה ותי' רש"א חלש דמשום קולבן דרבנן נפטרנו ממעשר דאוריי'

ונ' ד' ר"נ דכשחפרו בני הגולה בור של עולי בבל לב ב"ד התנו דכל מי שיזכה בהן ביו"ט יוליכם לתחומו וא"צ כלל לברירה והנה מד' ר"נ אילו יש לתמוה על מ"ש הרא"ש בנדרים ר"פ השותפין דר"נ לא קאמר אחין לקוחות הן כ"א לענין ביטול מקח הרי מהא דמעשר בהמה מבואר דלגמרי ס"ל לקוחות וצ"ע ויותר ק' מזה ע"ד