ליקוטי חבר בן חיים ב קיב

י"ל עפ"י דרך התוס' דהיכא דעומד להתברר בוודאי מודה ר"י דאמרי' ברירה וה"ק לי' הרי יש לחוש לבקיעת הנוד וא"כ אינו עומד להתברר בודאי ואמאי אמרת כה"ג יש ברירה וקאמר ר"י דזה מיקרי עומד להתברר דלא חיישי' לבקיעת הנוד

חולין פ"ק

גמ' בהמה ביו"ט ע' רשב"א ויש להוסיף דגם ממסוכנת ק' לי' דלכ"ע שוחטין אותה ביו"ט אם יכול לאכול כזית צלי וז"נ כוונת רש"י במ"ש ונשחטה כשהיא שחוטה דר"ל אפי' מסוכנת לאחר שנשחטה איגלאי מלתא דלאכילה היתה ודייק רש"י דבשוחט בשבת דבאי' שחוט לא שייך זה

רש"י ומיהל הק' הרמב"ן בגיטין הא הפדיון עכ"פ לא חל עד שיפרוש ותלי' שוב בברירה ונ' כוונת רש"י דר"מ מ' לי' אפי' אי אין ברירה מידי ספיקא מיהא לא נפיק ואמירתו להועיל היתה וה"ק אם אפריש אותן לוגין הרי הפדיון עלי' ואם גם אשתה מהמע"ש יהא הפדיון חל קודם שאשתה

תוס' ד"ה התם כדקתני יש להסביר עד"ז דהא דרב לא מפ' משום בקיעת הנוד דס"ל ר"מ חייש למיתה וע"כ הכא לטעמא דר"מ דמסר לשומר ודנימא דפליגי בערביך ערבא צריך הוא דוחק ואמנם מאחר דאם נפ' טעמא משום ברירה ליתא להך דלוקח ממתני' דעירובין מוטב שנפ' משום בקיעת הנוד לקיים מיהת הבריי' ואמנם לבתר דתני איו ג"כ דר"י לית לי' ברירה שוב מסתבר לפ' טעמא דהלוקח ג"כ משום ברירה. ואמנם הא דמייתי הא דר' יוחנן כאן נ' דבלאו ר"י הייתי אומר דדווקא במתנה על ב' דברים קאמר ר"י אבל ברישא דחכם א' יבא למזרח או למערב אי' לי' לר"י ברירה וא"כ הכא בבהמה ביו"ט אי' לי' ברירה אבל מדלא משני ר' יוחנן הכי ש"מ דגם בא חכם למזרח מקרי ב' דברים וא"כ בכ"ג לית לי' לר"י ברירה כ"א בגילוי מלתא בעלמא ושפיר ק' מבהמה ביו"ט

ב"ק פ' מרובה

הא דלא פריך הש"ס מיד דר"י אדר"י נ' דאי לאו דאר"י צנועין ור' דוסא אמרו דבר א' הייתי אומר דהצנועין פדאו כל הכרם וא"כ אין כאן ברירה כלל וכקו' תוס' באמת למה לא עשו כן אמנם מדאר"י צנועין ור' דוסא ובדר' דוסא הרי ע"כ לא הפקיר כל השדה כ"א מה שילקטו א"כ בצנועין נמי הכי הוה ושפיר ק' דר"י אדר"י

רש"י ד"ה מי אי' לי' לר"י ברירה שהרי אינו יודע אם ילקטו יתר מהמגיע להם יל"ד הרי בלא"ה שייך כאן דהני דנלקטו הוברר שהי' עומדי' לפדי' ונ' ד' רש"י דסוגי' דהכא דמייתי מהלוקח אפלוגתא דר"י ור"ד וק' דלמא דווקא בהלוקח דאין עומד להתברר בוודאי דא"נ לא הוה עיקר טעמא דר"י משום יבקע הנוד מ"מ מהני למימר אין ברירה משא"כ בדר"י ור"ד דעכ"פ ילקטו עניים דלמא התם אי' לי' ברירה ולזה כ' רש"י דמ"מ אינו עומד להתברר אם ילקטו שלא כדין

רש"י ד"ה לקוחות הן ביאור דבריו דלר"י אין ברירה וודאי הוה דאי ספק מספק לא אמרי' מחזירין ביובל

תוס' ד"ה אלא לעולם לכאורה גם אש"ס ביצה דמסיק ר"י לית לי' ברירה ק' קו' זאת וצ"ל מאחרי דבפ' אלו טרפות נחלקו אמוראי אליבא דר"י אי הל' כסתם משנה י"ל דסוגי' דביצה למאן דס"ל לא אמר ר"י הל' כסתם משנה אבל בשמעתין דקאי הש"ס למ"ד אמר ר"י הל' כסתם משנה שפיר ק' להו לתוס'

אמנם מ"ש ואע"ג דבסתמא דצנועין יל"ד דהרי מסיק הש"ס דר"י פליג וצ"ל כוונת תוס' דלמא לענין מ"ו ס"ל לר"י כוותי'

ושמא וכו' ע' רש"א יל"ד מאחר דמ"מ משום קו' תוס' צריכין לר"י להאי חילוקא משום קו' תוס' אמאי לא מייתי הש"ס האי חילוק ולימא איפוך ונראה משום דגם אתי' תוס' יקשה קו' הש"ס ביצה מהא דאמר ר' יוחנן וכבר בא חכם מ' אפי' היכא דמברר לית ליה לר"י ברירה

והנה הרמב"ם הל' מע"ש ונ"ר הביא הצנועין מניחין המעות ואומרי' כל הנלקט וסיים לפי שאין פודין במחובר וקשה למאי הל' כ"כ ואמנם הרמב' בתשו' השיג על דברי' מסוגי' דשמעתין דמאחר דקיי"ל גזל ולא נתייאשו הבעלים שני' אין יכולי' להקדיש וה"ה לחלל ע"ש בכ"מ והכ"מ תי' עם ד' תוס' לעיל ד"ה הוא דאמר כצנועין ומלבד שזה דוחק דנימא משום קו' תוס' שבק הרמב"ם סוגי' שלימה דבר נפלא לומר כן אף גם לא זכר הכ"מ ד' תוס' קידושין נ"ו ע"א ד"ה מתקיף שדחו דברי' דשמעתין ויישבו היטב קו' תוס' בשמעתין ואמנם לי נראה דהרמב"ם במ"ש אין פודין במחובר יישב הכל וזה דבאמת ל' נלקט אין פי' לאחר שאכלו או הכניס הלוקט לרשותו כ"א נלקט פי' ג"כ מיד כשנתלש מן העץ ועדן הוא ברשות בעלים ושפיר יכול אז לפדותו ולולי היה ראוי לפדות במחובר היה פודהו קודם לקיטה אלא שאין פודין במחובר והוצרך לפדאו אחר תלישה ואמנם אם מתנה קודם לקיטה אבל ר"י אמר צנועין ור' דוסא אמרו דבר א' ונר' לר' דוסא לעתותי ערב דהיינו לאחר לקיטה קאמר א"כ ס"ל לר"י דגם צנועין לעתותי ערב דהיינו אחר לקיטה קאמרי וא"כ שפיר קאמר הש"ס דלר"י הרי אינו יכול לחלל אבל הרמב"ם מפ' שמניחין המעות כלומר קודם ואומרים כל הנלקט מיד אחר לקיטה דבאמת הי' פודה במחובר אלא שבמחובר אין פודין ומ"מ לאחר לקיטה מיד קאמר קודם שזכה הלוקט ולק"מ ושבח לנותן התורה ית' שזכני לפ' כן דברי הרמב"ם התמוהי' האלו

גיטין פ' כל הגט

תוס' במתני' אפי' מאן דס"ל יש ברירה נראה דדייקי תוספות דברי' דהרי רב אית ליה אחין שחלקו יורשין הם בב"ב גבי בא להן אח ממה"י וכן בביצה גבי חבי' אית ליה ברירה וא"כ אס"ד דלרב הגט האחרון כשר מאי קאמר כלן פוסלין והרי לרב לית ליה מתני' דקתני סיפא דאיזו שירצה ולרב לאו הל' הי' והיאך כוללם כא'

ויל"ד לד' תוס' א"כ מאי מיבעי' לרב אושעיא לאיזו שתצא בפתח מאי כיון דמבעי' לה לשמה דהיינו מבורר בשעת כתיבה ומה לי לאיזו שארצה או שתצא בפתח עכ"פ אינו מבורר בשעת כתיבה וצ"ל דהא גופא קמבעי' ליה טעמא דמתני' משום ברירה וא"כ יש לחלק בין תולה בד"ע לתולה בדעת אחרים או טעמא דמתני' משום וכתב לה ואין חילוק ופשיט ליה מדתני תנא יתר מכאן ואס"ד דלמ"ד יש ברירה הך דסיפא גט כשר הוא א"נ תנא דמתני' סבר אין ברירה לא הו"ל למנקטי הא מלתא דאיו בהפלוגתא בהדי הני דפשיטא לכ"ע אלא ש"מ לכ"ע פסול משום וכתב לה וא"כ אין חילוק בין ד' עצמו לד' אחרים

ויל"ד ג"כ לד' תוס' מאי קאמר הש"ס לקמן הכא אר"י אין ברירה דכ' לה הרי בפשיטות הו"ל לומר הכא משום דכ' לה וא"צ כלל לברירה וי"ל דהרי רב דסבר משום וכתב לה עכ"פ מודה דפוסל לכהונה ולמה קאמר ר"י גם לכהונה אינו פוסל א"ו משום