ליקוטי חבר בן חיים ב קיא

ואמנם לד' תוס' דרב ור"י פליגי ולר"י דמס' וכבר בא ליתא לאיו ק' טובא לאיזו ענין מייתי הש"ס הך דר"י דהוא לסתור דרב ולא משני כאן בתולה בד"ע וצע"ג

אבל מה שהק' רש"א לקמן דלמא רב מחלק בין עומד להתברר וד' רש"א דהכא בעירוב מקרי אין עומד להתברר מטעם דלמא לא יבא לא לכאן ולא לכאן עדיפא הול"ל עפ"י דרכו דלר"י מסקו תוס' חילוק זה ואפ"ה פשיטא להו דלר"י ליתא לדאיו ודחקו טובא בסוגי' דביצה ולישנו ג"כ בדאיו שאני דאין עומד להתברר אבל באמת נ' כיון דבתנאו כולל גם זה לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי א"כ הו"ל אם יחי' אם ימות ושפיר מקרי עומד להתברר

רש"י ד"ה שלקחו קני' הנה היוצא מד' רש"י הוא כך דסיפ' שנתנו קני' לכהן לא מיירי בעירב כלל כ"א כ"א בפ"ע וקמ"ל דהכהן יכול לקרות להם שם וקו' הש"ס רק מרישא דמ' לרש"י דאם רבו קני' בידי' אפי' ברירה לא מהני וביומא בהתנה מיירי וכמ"ש תו"י שם והוספנו נופך דהו"ל ע"י תקנת ב"ד כמו התנה ועיקר הקו' מרישא וז"ש רש"י דלענין בעלים לא יוכל הכהן לקבוע שם בעלים ובענין קו' תוס' על רש"י לכאורה מדתקינו רבנן שופרות לקיני חובה מבואר ג"כ דסתמא לשמה דמאין ידע הכהן מי נתן צרור זה בשופר אמנם כוונת רש"י דעכ"פ הכהן מקריב כדרכו וכל צרור קן שלו לשם מי שהוא אבל מ"מ מקריב קן קן משא"כ כאן שעירבו קני' ואם יקריב קן א' לשם מי שהוא יוכל להיות כי א' מהפרידו' הי' להאחרת והוא נתכוון להקריב שני' לשם אחת כמ' הכ' א' לחטאת תחלה וא' לעולה ואין צריך לפי' התוס' שהוא ג"כ קרוב לענין זה והנה בכוונת ד' רש"י כשהתנו כבר פי' הריטב"א ולא באנו כ"א להוסיף נופך לד' רש"י דבריי' תרתי קמ"ל חדא דאם לקחו מתחלה בשותפות ולא פי' איזו תהי' לרחל ואיזו ללאה כ"א התנו שהכהן יברר לא אמרי' דזה תלה בברירה מאחר שהכהן הוא הזוכה בעדן וגם לא אמרי' דעכ"פ צריך הכהן להקריב כל קן בפ"ע כי ע"ז וודאי קפדי מאחר דבלקיחת בעלים לא קבעו שם שוב א"א לקרוא שם כ"א בעלי' כהן וסיפא קמ"ל דאין הכהן צריך לשאול אם קבעו הבעלים שם כ"א מאחר שנתנו לו סתם יוכל להקריב ע"ד עצמו

והנה הרמב"ם בה' פ"מ השמיט התנו וכ' הכ"מ דהרמב"ם מפ' דלבתר דנחתי' לדרב חסדא שוב לא בעי' התנו ודבריו תימא גדולה ולי נ' דהרמב"ם מפ' התנו כפי' התוס' דר"ל שביררו דווקא אבל מהתנו בשעת לקיחה גם המק' ידע וכמ"ש תו"י ביומא דאל"כ לא שייך ברירה באי' שנתערב אמנם אף דמיירי בהתנו גם בס"ד מק' לר' יוסי דידע הש"ס דלר"י גם מתנה לא מהני וכפשטא דההיא דהלוקח יין וכדאמרי' לקמן ר"י אומר לא חילל ואמנם כ"ז ר"י לשטתו דס"ל כן אבל אנן דקיי"ל וכמו שבארנו לעיל ד' הרמב"ם דהיכא דמתנה ומברר יש ברירה א"צ לתי' הש"ס ולאתויי דהתנו לפחות שיברר הכהן בעבורם לא הצריך הרמב"ם לבאר דסתמא הכי איתא מדלקחו קיני' בעירוב ונתנו כך לכהן תדע דגם הש"ס לא מבאר מידי וקאמר סתמא דטעמא משום ברירה ובברירה א"ש והיינו משום דהו"ל כאלו התנו מדלקחו ונתנו לכהן סתמא

תוס' ד"ה וסבר ר"י ע' רש"א לכאורה הסוגי' דהכא לרב דס"ל איתא לדאיו וע"כ לשטת תוס' מחלק רב בין תולה בדעת עצמו לדעת אחרים ושפיר מק' תוס'

גמ' אגודה של ירק או גלוסקא לכאורה נקט ירק דמעשרו דרבנן ואפ"ה ר"י אוסר ונקט גלוסקא דמעשר דאוריית' ואפ"ה רבנן מתירין א"נ י"ל דבאמת בירק הי' ר"י מיקל משום דהוה גם וודאי דידי' דרבנן אבל אם באת להקל בירק יקילו כ"כ בגלוסקא ולהכי לא מייתי הש"ס לקמן מר' יוסי דאפי' בדרבנן ל"ל ברירה וכמו שהק' תוס' דהכא גזרי' ירק אטו גלוסקא דהא בלא הא לא מתקיים ומיושב קו' תוס'

אמנם מד' רש"י לקמן שכ' ומהנך תנאי דלעיל אין ראי' דכולו מילי דאוריי' מ' דס"ל דכל דבר דעיקרו דאוריית' דינו כדאוריי' ודווקא מעירוב מיירי הש"ס ביצה ועירוב תחומין כולי מלתא רבנן תקנו וכ"כ רש"י ד"ה מאן האי תנא כ' רש"י דבעירוב מ' דכל השקלא וטרי' הוא רק מדרבנן כעין עירובין ואמנם יש לעורר בדמאי דקרי לי' הש"ס פ' ב"מ ספיקא דרבנן וא"כ א"נ אין ברירה למה צריך לעשר הרי הוה ס"ס ס' דידי' הוא וא"נ לאו דידי' דלמא עישר ע"ה המוכר אע"כ ש"מ דש"ס דידן סבר דאין ברירה לוודאי מ' ולא ס' ועד"ז נבא לפ' ד' מהר"י קורקוס בר"מ ה' מע"ש כוונת דברי' דהרמב"ם לטעמי' דס"ל דאין ברירה ס' מיהא הוה וא"כ עכ"פ אמירתו מהני והמע"ש מחולל על סלע א' שיש בתוך הכיס אבל הסלע עצמו שיעלה הוא דמי חילול ממ"נ מ"מ אפי' אינו זה מחללו האחר ע"ז אמנם הש"ס קאי אר"י דאפי' בדמאי סובר אין ברירה והא הו"ל ס"ס ש"מ דס"ל אין ברירה וודאי אין ברירה וא"כ אמירתו לא מהני כלל ואמאי מחולל וע' ברש"י שכ' כן להדיא ולואי שזכיתי לכוון בזה לד' הר"י קורקוס שהשמיט הכ"מ ביישוב ד' הש"ס

תוס' ד"ה דליכא אלא חדא אולי י"ל דתנא סיפא לגלויי רישא דהטעם דלא חילל משום ברירה דס"ד דס"ל לר"י דכיון דאין המעות פדיון בידו בשעה שפודה לא מהני הפדיון קמ"ל סיפא דטעמא דרישא משום ברירה

גמ' אמר לחמשה יל"ד למה לא נקט למלתי' כאידך תנא במערב לעצמו רציתי אלך ונ' דלכאורה מאי דנקט רצה מבעו"י הוא ג"כ שפת יתר אלא דכל המערב בעד אחרים צריך לזכות וא"כ צ"ל כאן דזיכה להן על תנאי דאל"כ כ"א דזכה להם לגמרי רצונו שוב מה בעי הכא וא"כ גם ברצה מבע"י צ"ל בשעה שרצה חל העירוב למפרע והו"ל לכאורה שוב ברירה קמ"ל דהא לא מקרי ברירה כ"א דהו"ל כאומר זכה בככר זה ט"מ שלא אחזיר בי ואם אחזיר לא יהא הזכות חל משא"כ משחשיכה ל"מ שוב כיון דביה"ש לא נתברר. וכ"ת הרי גם באידך בריי' תני מבע"י עירובו עירוב נ' דרש"י יישב זה במ"ש לא רציתי לא אלך ר"ל הרני כבני עירי וא"כ א"נ רצה מבע"י ס"ד דיוכל לחזור בו עד חשיכה ויהא כבני עירו קמ"ל כיון שרצה פ"א שוב אם ירצה לחזור צריך ליטול העירוב משם ואם לאו חל העירוב ממילא וצ"ע

תוס' ד"ה אלא מעתה ע' בריטב"א דלא ס"ל כמ"ש לעיל בשטתו דזה מקרי מתנה על ד' א' ואמנם פי' הסוגיא לד' הריטב"א הוא כך בשלמא אי בברירה פליגי א"כ למ"ד יש ברירה זה מקרי שירי' נכרי' ותלי' דין דב' רמונים בדין ברירה אבל לדידך לכ"ע לא מהני ולמאי דמייתי מכרי ג"כ א"ש למ"ד אין ברירה אבל עכ"פ מה שחוץ לתוכו מבורר שהוא מתוקן ואתוך אמרי' אין ברירה אבל לרבא ס"ד דבעי' כל שירי' נכרי' ומשני דלא בעי' כל שירי' ניכרי'

ודע דתי' מהר"י בתוס' דווקא בשטת הרמב"ם א"ש דברירה ס' הוה למ"ד אין ברירה משא"כ אי אין ברירה ודאי לא עשה כלום

והנה למאן דמפ' פלוגתיי' בברירה מה שא"ל שמא יבקע הנוד