ליקוטי חבר בן חיים ב קי

אם בא חכם ע' רש"י קמ"ל רש"י ג' דברים דמתני' מיירי שרוצה לשמוע תורה לאפוקי מברייתא שרוצה לברוח ותו דמאחר דמתני' סבר יש ברירה אפילו אם יבא החכם אחר ביה"ש מהני ולא בעי' כבר בא חכם ותו דלמה נקט תנא לא לכאן לינקוט אם לא ישמע שבא חכם דנכרי' לסטים קלא אי' להו שבני העיר בורחי' אבל בחכם הרי יכול להיות שלא ישמע לזה כ' רש"י דמיירי שיודע שיבאו מחר אנשים משם לכאן ע"י שהניחו להם עירוב

ודנקט תנא תרתי י"ל לא זו אף זו דס"ד גם תנא דידן מס' ליה אי יש ברירה ובנכרים שריא ספיקא דרבנן משום פסידא קמ"ל דאפילו בחכם סמכינן אברירה

הא מקרי שמע ע' רש"י וריטב"א ונראה דבאמת לא היה הולך מעצמו גם למותיב פרקי אמנם שלא לבייש המקרי שמע שהולכין שאר בני העיר אליו הולך הוא למותיב פרקי

רש"י ליתא למתני' דתנן אם היה שני' רבותיו למקום שירצה ילך מזה מוכח שפיר דאי' ליה ברירה

אין אדם מתנה וכו' יל"ד למאי דמוקמי' לה בכבר בא חכם א"כ אפי' בדבר א' נמי לא מהני תנאי לר"י ואמאי קאמר דעל שני דברים אין מתנה הא לאו בהכי תליא מלתא ותו ליפלוג ונתני בדידה בין בא חכם כבר או לא ונראה דר"י אד' ת"ק קאי וה"ק אפי' אמרת שמעתתך בבא כבר דווקא מ"מ גם בכבר בא אין אדם מתנה על ב' דברים כא' ואמנם לפי"ז שמעי' מד' ר"י דס"ל יש סברא לומר דכבר בא חכם מהני אפילו בתולה בד"ע דהכי הוה מפ' למלתי' דת"ק ואי ס"ד דר"י מחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א וא"כ בתולה בד"ע אפילו על ד"א אינו מתנה ומה זה דנקט ר"י שוב אין אדם מתנה על ב' דברים כא' הלא גם על ד"א אינו מתנה וא"כ שפיר דייק ליה ר' יוחנן דע"כ לא הוה טעמא דר"י משום תולה בד"ע ומיושב קו' תוס' ד"א ביישוב קו' תוס' י"ל דהנה ע"כ מדמחמיר ר"י אפילו בדרבנן ש"מ דס"ל דלאו דברירה ספיקא הוה כדברי הרמב"ם שכת' לעיל דא"כ ספיקא דרבנן לקולא כ"א דוודאי אין ברירה ואס"ד דבתולה בד"א מודה ר"י דיש ברירה א"כ בתולה בד"ע ספיקא הוא דהוה ואמאי מחמיר ר"י א"ו ר"י לא מחלק כלל

והנה יש לעורר על מה דמפלפל הש"ס לקמן אי יש חילוק בברירה בין דאורייתא לדרבנן למאי דקיי"ל דמספיקא הוה א"כ למה לא תפשוט לן תו דיש חילוק כדדייקי' בביצה ומ"ט דמ"ד אין חילוק ונראה דבשלמא בהך דביצה שפיר יש לחלק שהס' נולד מאליו משא"כ הש"ס לקמן קאי אהא דאם רציתי אלך והתם עושה הס' בידי' ולהכי לא בעי הש"ס לחלק בין דאו' לדרבנן ועד"ז יש ליישב ד' הסמ"ג שפסק הכא בשמעתין דיש ברירה ובריש כיצד משתתפין פסק כמתני' דבעי' קיבל עליו מבעו"י ול"מ הודיעוהו לחוד ולמ"ש א"ש דהתם כיון דהיה יכול לקבל עליו מבעו"י והניח עצמו עד שירצה למחר כה"ג מקרי עושה ס' דרבנן בידי' ואסור וכ"ת גם בשמעתין אם אומר למקום שארצה עושה ג"כ הס' בידי' ואפ"ה הל' כת"ק ה"ט דהתם לא היה יכול לברור מבע"י שלא ידע כלל איזו חכם יבא ולא היה יכול לומר למקום שיבא חכם זה כי לא שמע רק שיבא חכם. וכ' רש"י בשמעתין דקו' הש"ס מאם הריני כבני עירי ובביצה פי' דמיירי בס"ד שהי' החכם יכול לבא לכאן ולכאן ונ' דע"כ מוכח דגם מהריני כבני עירי ק' דאל"כ למה הוצרך ר"י לאוקמי וכבר בא חכם לימא רישא מיירי בלא יוכל החכם לבא רק לצ"א אמנם בביצה בא רש"י ליישב לאיזו ענין הכפיל הש"ס ואמר מ"ש לכאן ולכאן בקיצור הו"ל למפרך מזרח ומערב מ"ט א"ו דהש"ס בא לרמז וכ"ת דמזרח ומערב מיירי שאין החכם יכול לבא כ"א לרוח א' וכה"ג אי' לי' לר"י ברירה א"כ לפלוג בהא גופא בין יוכל לבא לב' הרוחות או לא ומ"ש לכאן ולכאן דווקא דנקט אלא ש"מ דלמזרח ולמערב בכ"ג יש ברירה ואמאי וכ"ת אכתי לתי' דכבר בא חכם ק' ליפלוג ולתני זה כבר בארנו לעיל

והנה הריטב"א כ' דהיכא דאינו מתנה כי אם על דבר א' אם יבא או לא ל"ש ברירה ולא שכוון לד' הרמב"ן בר"ן גיטין הנ"ל דהרמב"ן קאי אפי' תלה בד"ע וזה ק' מרציתי אלך לקמן אבל הריטב"א כוונתו היכי דדבר זה תלויי באחרים ומיושב לד' הריטב"א קו' תוס' לקמן ד"ה אלא מעתה הי' לפניו שני רמונים דהתם ג"כ לא התנה כ"א על ד' א' אם ירדו גשמים או לא ירדו. אלא דק' מסוגי' דגיטין דמה היא באותן הימים והריני בועליך ע"מ שירצה אבא ונ' דאדרבא דהריטב"א בא ליישב קו' תוס' מאחר דר"י אליבא דר"י אינו מחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א א"כ ליתא לדאיו ומ"פ הש"ס בביצה לזה כ' הריטב"א דר"י פליג אסוגיא דגיטין וס"ל דהיכא דאינו מתנה כ"א על ד"א אם יהא או לא ל"ש ברירה ול"ק ממה היא באותן הימים וכן ל"ק דר"ש דהלוקח יין אדר"ש דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא וכן ל"ק דשמואל בביצה אשמואל דגיטין דבביצה לא הוה שים תנאי ובגיטין התנה על ד"א ולא תלה בד"ע כמו דהלוקח יין דבתולה בד"ע אפי' התנה על ד"א תליא בברירה. גמ' לא ס"ד הק' רש"א לקמן דלמא מחלק ר"י בין דאוריי' לדרבנן והלוקח דאוריי' ועירוב דרבנן ונ' דטעמא דמאן דמחלק היינו דס"ל אין ברירה ס' הוה וס' דרבנן לקולא אמנם שמעי' לי' לר"י לקמן דסבר ס' עירוב פסול א"כ א"נ מס' לי' אי יש ברירה או לא הרי גם ס' עירוב פסול לר"י

ועד"ז יש לתרץ קו' הריטב"א כיון דעיקר דיוקא דרב מההיא דהלוקח נימא סמי מתני' מההיא דהלוקח אמנם מאחר דבההיא דהלוקח גם ר"ש אוסר ואס"ד דטעמא משום ברירה ע"כ צריך חתה לחלק בין דאוריי' לדרבנן דהרי ר"ש מתיר בעירוב לקמן אמנם מאחר דשמעי' לאיו שר"י אוסר בעירוב אנו נאמר ר"ש לטעמי' דס"ל ס' עירוב כשר וס"ל דאין ברירה ס' ולהכי מקיל בעירוב משא"כ ר"י דס"ל ס' עירוב פסול א"כ שפיר לא מחלק בין דאוריי' לדרבנן. אא"כ גם הש"ס הו"מ למימר דלעולם לענין ברירה לא מפליג ר"ש בין דאוריי' לדרבנן והתם ה"ט משום דלטעמי' אזיל דס"ל ס' עירוב כשר

ד"א ביישוב קו' הריטב"א בנדקדק לאיזו ענין מייתי הש"ס הכא הך דר"י וכבר בא חכם ונ' דכ"כ לעיל ד' הריטב"א ליישב קו' תוס' מההיא דמה היא באותן הימים דדווקא כשמתנה על ב' דברים ואמנם מהיכן למדנו סברא זו מהא דתני איו אין אדם מתנה על ב' דברים ש"מ דהעיקר תליא בב' דברים אמנם למאן דמחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א ע"כ ב' דברים לאו דווקא דהרי בתולה בד"ע אפי' לא רציתי לא אלך ג"כ אין ברירה והנה לפי פשוטו מורין ד' איו לחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א וא"כ ב' דברים לאו דווקא וק' קו' תוס' אכתי ליתא לאיו מכמה דמה היא באיתן הימים ולהכי מייתי הש"ס הך דר' יוחנן דדחק לפ' הך דאיו וכבר בא חכם וע"כ משום דק' לי' לישנא דאין אדם מתנה על ב' דברים וא"כ ל"ק תו מהך דמה היא באותן הימים ושפיר ליתא למתני' מההיא דהלוקח ועכ"פ הוצרך לאתויי לאיו וכמ"ש: