ליקוטי חבר בן חיים ב קט

דמה היא באותן הימים באמת סבירא ליה אי מיית זקוקה ליבם וזה תימא דהש"ס בגיטין דפריך בפשיטות ולכי מיית הוה גיטא היינו דאס"ד גם לכי מיית פליגי אי הוה גיטא למה לא אשמעינן תנא פלוגתא רק באותן הימים וא"כ אין מקום לד' תוס' וצ"ע

ולולא ד' תוס' י"ל דרש"י בגיטין פ' כל הגט פי' הסוגיא שם אמהיום והגי' בתוס' על דברי' דהרי הש"ס מוקי לה במי שאחזו באומר מעת שאני בעולם ולד' רש"י זה ענין בפ"ע ונ' ד' רש"י לשיטתו דבאומר מעת שאני בעולם לא קאי כלל אמהיום לא שייך זה כלל לברירה דבשלמא לשטת תוס' דקאי אאם ימות מחולי זה שפיר תלי' בברירה דאם לא ימות מאותו חולי בטל הגט משא"כ לד' רש"י נותן לה גט באיזו יום שימות מחמת איזו סיבה שיהי' סמוך למיתתו יחול הגט והו"ל כלאחר שנה וכיו"ב וע"כ הש"ס דמק' עדן לא עלה ע"ד המסקנא דמיירי באומר ושפיר מק' ורבא הו"מ למימר וליטעמך אלא דמשני לי' חדא תי' אר"י ואר"ש דטעמי' משום בקיעת הנוד אבל לר"מ דקאי למסקנא לק"מ דמאחר דר"י לא מיירי כ"א באומר מעת שאני בעולם אין זה ענין לברירה

מס' מעילה

נפלה פרוטה של הקדש הנה הא דנקט גם פרוטה בכיס זה הקדש ל"ק דמשום ר"ע נקט לה דמחלק בין בכיס זה ובין מן כיס זה אבל נפלה ל"ל ולמ"ש הצו"ק דמ"ש תוס' דטעמא דלא בטלה משום יל"מ או מטבע חשוב וא"כ ל"פ במ' מעילות כ"א דלר"ע לא בטלה ובכ"א וא' מעל ולרבנן דווקא באחרונה א"כ י"ל דאי נקט פרוטה בכיס זה הו"א התם פליגי רבנן משום דס"ל כי האי לא מקרי לרבנן יל"מ דדמי להך דגיגי' דנולד האי' בתערובת שכ' המרדכי דל"ש יל"מ אבל בנפלה פרוטה מודו רבנן דיל"מ הוא ואפי' בפרוטה ראשונה אסור למעול להכי נקט גם נפלה. ועפי"ז מיושב כיון דיל"מ הוא סברא ברורה לאיזו ענין חידשו תוס' הך סברא דמטבע לא בטיל אמנם תוס' צידדו בהך סברא של המרדכי בכהאי גוונא דנולד האי' בתערובת אם שייך יל"מ ולכך כתב דמכאן אין ראי' ועכ"פ לתי' דמקרי יל"מ לא נחתי' כלל להך סברא דמטבע לא בטיל ואם גם המהרי"ט הוה מפ' פי' תו' כהצ"ק דתוס' רק מדרבנן קאמרי ולא נחתו להך סברא רק אי פרוטה בכיס לא מקרי יל"מ ונסתלק מעליו קו' המל"מ למה העלים עין מד' תוס' אלו דבסוגיא דצנועין בב"ק פשיטא לתוס' דלא כהמ' כ"א גם בנולד בתערובת שייך יל"מ וא"כ לא נחתי' כלל להך סברא שניי' אלא דמ"מ ק' קו' המל"מ הא מטעם את שדרכו למנות עכ"פ לא בטיל ובדברים אלו נדחים ג"כ ד' הצו"ק דאי תוס' מדרבנן קאמרי מטעם את שדרכו למנות לא בטיל ותו אי מדרבנן קאמרי תוס' אטו רבנן ל"ל יל"מ לא בטיל ואמאי מתירין להוציא א"י גם רבנן אסרי להוציא וכמ"ש הרמב"ם ובמס' מעילות פליגו וגי' שלפנינו עיקר וד' תוס' דמטבע מדאוריי' לא בטיל ואמנם בכ"מ הביא ד' תוס' ע"ד הרמב"ם שכ' דבפרוטה אחרונה מעל וכ' הטעם דיל"מ וזה וודאי צריך ביאור וכבר עמד עליו במל"מ ונ' דהנה לפי מה שהסביר הר"ן בנדרים הטעם שדשיל"מ לא בטיל דהו"ל מב"מ ועולין א"כ לכאורה מ' דהו"ל דאורייתא ואמנם אין הכרח דמ"מ לא הו"ל עולין ממש ואמנם הא תינח ביל"מ שאין המתיר בידו משא"כ הכא שהמתיר בידו לחלל בכל עת הו"ל היתר בהיתר ממש והיינו עולין ומב"מ דבאמת מדאורי' לא בטיל. ודע דלא דמי למ"ש הרשב"א בהגעלה דכיון שצריך להוציא הוצאות לא מקרי יל"מ דהתם ההוצאות הולכין לאיבוד אבל הכא מחלל פרוטה בעד פרוטה

אמנם בלא ד' הר"ן נ' ג"כ ד' הכ"מ שפיר דהנה אי' הניכר ויכול להסירו לכ"ע מדאוריי' לא בטיל וכיון דגם כאן יכול להסירו ע"י חילול הו"ל כמו אי הניכר ול' יל"מ ל"ד כ"א שיוכל לסלק האי' ממנו. וכשאני לעצמי הייתי אומר דהא דלרבנן לא בטל היינו כמ"ש רש"י סוף ע"א דאפי' אי' שנתבטל עכ"פ א' צריך להסיר ממנו והשאר מותרין משום דכל דפריש מרובא פריש ואם לא פי' ס"ל לרבנן דמעל ולר"ע עיקר המעילה ראשונה מטעם ספק ובשאר מודה ר"ע דלא מעל דכל דפריש מרובא פריש

וראי' בד' המל"מ שם ב' דברים תמוהים הנה מה שהביא הר"י אלפאנדרי ראי' מכהנים דורשים מקרא זה וכו' לע"ד לק"מ דהתם כשתורמין הלשכה אומרים בפי' שתהא תרומה על כל מי ששקל א"כ הרי הקנו גם לכהן. וכן מה שהביא משומרי ספיחי' בשביעית לא זכיתי להבין כלל דהרי התם הוא מתנדב ש"ח וא"כ איזו מטבע יהיב דנימא עלה מטבע לא בטיל וצ"ע

כיסין אשוורי' רמי לי' הנה לד' רש"י ה"פ דהא דאמר אחד משווריי ע"כ מיוחד קאמר וא"כ שני' שווין ר"ל הראשון ושפיר פריך הש"ס ותוס' ל"מ דל' אחד קגרם ולזה פירשו מה שפירשו ופי' ק' לרש"י דמאן מפיס דמתני' מיירי שיש כאן מטבע מובחר והנה ד' הרמב"ם נ' כרש"י ולכך כ' בה' מע"ק דא' משוורי הגדול הקדש ובה' מעילה ובשור בשוורי כ' דאין הדבר מוחלט והכ"מ הניחו בצ"ע ובאמת נ' ד' הרמב"ם כד' רש"י וכמ"ש

וכ' תוס' דהמק' מתני' הוה ניחא לי' רישא וסיפא יל"פ דהוה מפ' פרוטה בכיס זה הקדש לאו דמקדיש פרוטה בכיס כ"א אודויי אודי ומהימן מטעם שוויי' אחד"א ומה"ט פליג ר"ע משא"כ באומר מכיס מ' לי' אחרונה ואיזו שיהי' ולהכי פריך משוורי' ועד"ז יש לתרץ ג"כ למה נקט במתני' נפלה וגם בכיס דבאומר פרוטה בכיס הקדש עושה התערובת בידים וס"ד דמה"ט הוא דלא בטיל משא"כ בנפלה דל"ש זה אבל אי מתני' מדאורייתא מיירי לא סגי בסברא זו דמדאוריי' לכאורה אין חילוק

כיסים אלוגין רמי לי' הנה לד' רש"י לד' התרצן אין זה תלי' כלל בברירה משא"כ התוס' דמפ' דמר"מ קמק' צידדו שפיר אי להתרצן ג"כ תלי' בברירה או לא ונ' דהרמב"ם כתוס' וס"ל דגם להתרצן מתני' ר"מ דווקא דאי' לי' ברירה משא"כ לדידן דקיי"ל בדאוריי' אין ברירה ליתא למתני' ומה"ט לא הביא הרמב"ם סיפא דמתני' כלל ולא הרגיש בזה א' מנושאי כליו ונראה דמ' להו מאחר דפרוטה בכיס קיי"ל דלא מעל עד האחרונה מכ"ש מכיס ולא היא דבכיס עכ"פ פסק הרמב"ם דאסור להוציא וזמן הכיס הרי מותר להוציא לכתחלה והו"ל להרמב"ם לאתויי אלא ש"מ דד' הרמב"ם דלדידן דאין ברירה בדאורייתא לא ס"ל כהך מתניתין ומה"ט שבקה

ויל"ד לד' תוס' מאי מקשה מטבל הא התם אם לא יאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי אכל טבל משא"כ בתערובת הקדש וי"ל דתרומה ניטלת במחשבה וא"כ למה צריך שיאמר גם אתרומה שני לוגין וכן מטין דברי תוס' שהזכירו בד' שני תרומה דווקא וצ"ע: עירובין

מתני' לא לכאן הריני כבני עירי ע' רש"י נרא' דס"ד דעכ"פ לצפון ולדרום אבד אלפים אמה לכך צ"ל לא לכאן הריני כבני עירי דלכל רוח לא יפסיד: